נחושתן נ' חסן ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעים למחיקת סעיפים בתצהירים המשלימים שהוגשו מטעם התובע.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשים יש להורות על מחיקת הסעיפים הבאים:

יש למחוק מתצהירו המשלים של המשיב את הסעיפים: 8,9,12,13,14 וכן

יש למחוק מתצהירו המשלים של רפאל נחושתן (אחיו של המשיב) את הסעיפים: 12,13,16,17,18.

לטענת המבקשים, יש למחוק את הסעיפים המפורטים מהתצהירים המשלימים, עקב הקביעה בפסק דין קודם שניתן בין הצדדים כי המשיב יכול יהיה לטעון רק לגבי מסכת עובדתית חדשה לאחר פסק הדין הסופי. המשיב מעלה בתצהירו עובדות אשר נוגעות לאירועים משנת 2010, טרם ניתן פסק הדין הסופי, ולכן מדובר בעובדות אשר לגביהן ישנו מעשה בי דין והעלאתן מהווה הרחבת חזית אסורה.

לטענת המשיב, בתצהיר ישנה הפניה לדו"חות כספיים שניתנו זמן רב לאחר מתן פסק הדין ובעיקר הובאו לידיעתו רק לאחר שראש הוצל"פ הכריח את בעלי המניות (הם המבקשים 1 ו-2) לגלותם למשיב. כמו כן, מחיקת סעיפים מהתצהיר הינה החלטה קיצונית המהווה פגיעה קשה בזכויות הדיוניות של המשיב.

דיון והכרעה:

ראשית, יש לפרוש את התמונה העובדתית ע"מ שניתן יהיה ליתן החלטה בבקשה שבפניי.

רקע עובדתי:

בשנת 1999 המשיב הגיש תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בע"ב 914056/99 כנגד המבקשת 3 (להלן: "החברה"), המבקש 1 (להלן: "המבקש") וחברה זרה הרשומה בקפריסין (להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת התביעה הראשונה התבררה בין היתר שאלת חבותו האישית של המבקש כלפי המשיב בשל גרם הפרת חוזה או מכוח דיני הרמת מסך.

בפסק דינו בית הדין האזורי דחה את התביעה ברובה ובין היתר נקבע, כי לא הוכחה עילה לחיוב אישי של המבקש מכוח דוקטרינת הרמת מסך. על פסק דין זה הוגש ערעור ובית הדין הארצי ביום 17/01/11 קיבל את הערעור בחלקו והכיר בזכאותו של המשיב לפיצויי פיטורין, כאשר פסק הדין ניתן כנגד החברה בלבד. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לצורך חישוב פיצויי הפיטורין. ביום 10/08/11 ניתנה פסיקתא על יסוד פסק הדין בערעור, לפיה חויבה החברה בתשלום פיצויי פיטורין למשיב בסך של 467,214.906 ₪.

המשיב הגיש המרצת פתיחה בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בס"ע 5958-03-12 במסגרתה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים 1 ו-2 חייבים כלפיו ע"פ הפסיקתא מיום 10/08/11 ולצרפם כחייבים לתיק ההוצל"פ המתנהל על יסוד הפסיקתא בלשכת ההוצל"פ.

בעקבות בקשה לסילוק על הסף שהגישו המבקשים בהמרצת הפתיחה ס"ע 5958-03-12, נקבע בפסק דין מיום 12/07/12, כי דין התביעה להידחות על הסף (כב' השופטת הדס יהלום) מחמת מעשה בית דין וחוסר סמכות עניינית.

בפסק הדין ס"ע 5958-03-12 נקבע כך:

"אשר לטענת המשיב כי התביעה הנוכחית נסמכת על עובדות חדשות, שלא עמדו לבירור במסגרת ההליך הקודם בין הצדדים ואשר נוצרו לאחר מתן פסק הדין הסופי בהליך הקודם או בסמוך לנתינתו – ככל שאכן קמה מסכת עובדתית חדשה לאחר מתן פסק הדין, לא ניתן לקבוע כי מתקיים לגביה מעשה בית דין".

עקב כך הוגשה המרצת הפתיחה דנן לבית משפט זה.

לאחר עיון מעמיק בבקשה ובתגובה ומעיון בנספחים שצורפו אני קובעת, כי יש לקבל את הבקשה למחיקת סעיפים מהתצהירים המשלימים, כמפורט להלן:

בהתאם לפסק הדין שניתן בס"ע 5958-03-12, לא ניתן להעלות טענות עובדתיות כלשהן בקשר עם התקופה הקודמת למתן פסק הדין הסופי בערעור, הווה אומר תקופה הקודמת לאוגוסט 2011 (יום מתן הפסיקתא) או ינואר 2011 (יום מתן פסק הדין בו התקבל הערעור בחלקו).