ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
32989-05-11
06/02/2012
|
בפני השופט:
אנה שניידר
|
- נגד - |
התובע:
1. חיה נחום 2. שאול נחום
|
הנתבע:
1. משה מרדכי הרשקוביץ 2. מדינת ישראל - רשות אכיפה וגבייה
|
|
החלטה
עניינה של התביעה שלפנינו, פיצוי כספי בסך של 500,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מהתנהלות לשכת ההוצאה לפועל בעניינם.
לטענת התובעים, הנתבעת 2 (להלן- המדינה), נהגה ברשלנות וטעתה בדין, וכתוצאה מכך נגרם לתובעים נזק רב.
אשר לנתבע 1, טענו התובעים כי זה נהנה בזדון מרשלנותה של לשכת ההוצאה לפועל ואף הטעה אותה בכוונה תחילה, ותרם רבות לנזקים שנגרמו להם.
לפניי בקשות נפרדות של שני הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.
לטענת הנתבע 1, יש לסלק את התביעה נגדו על הסף מהטעם כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה נגדו הואיל וכל אשמו לפי הנטען בכתב התביעה הוא כי פעל בהתאם להחלטות הערכאות השיפוטיות.
לטענת המדינה, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות.
לטענתה, ככל שלטענת התובעים נפלו שגגות כאלו ואחרות בהחלטות השיפוטיות השונות, הרי שפתוחה היתה בפניהם הדרך לתקוף את ההחלטות על ידי הגשת בקשת רשות ערעור, ומשלא עשו כן - הם מושתקים מלטעון טענותיהם כעת.
עוד טוענת המדינה לסילוק התביעה נגדה על הסף מחמת חסינות שיפוטית מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין וכן מכוח סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב- 1952 (להלן- חוק הנזיקין האזרחיים), לפיו המדינה אינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית.
התובעים מתנגדים לבקשה.
לטענתם, מדובר במקרה של רשלנות קיצונית מצד רשמי ההוצאה לפועל ועובדיה, אשר הסבה להם פגיעה רבה, ובמקרים כגון אלו אין למנוע מהם את בירור תביעתם מכוח חוק הנזיקין האזרחיים ויש ליתן להם את יומם בבית המשפט.
אשר לנתבע 1, השיבו התובעים כי העילות נגדו בכתב התביעה נטענות בנפרד מהנטען כלפי המדינה, וטענתו כי הוא מילא אחר ההחלטות אינה אלא התחמקות מבירור התביעה נגדו.
לאחר עיון בכל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין לקבל, בשלב זה, את בקשות הנתבעים לסילוק על הסף.
הלכה פסוקה היא, כי סעד של סילוק תביעה או דחייתה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, ומן הראוי שבית המשפט יעשה בו שימוש זהיר ביותר.
הכלל הוא שבית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני (ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין פד"י מ (2) 668). עם זאת, כאשר מתברר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו - ראוי ונכון לסלק את תביעתו בהיעדר צידוק לדון בה לגופה (ראו ע"א 163/84 מ"י נ' חב' העובדים השיתופית בע"מ פד"י לח (4) 1,8).
בשלב מקדמי, בו טרם החל דיון ממשי בתיק, בוחן בית המשפט את שאלת קיומה של עילת התביעה ו/או היריבות על פי הטענות שבכתב התביעה ובהתקיים עילה, ולו הקלושה ביותר - לא ייעתר בית המשפט לבקשת הסילוק על הסף.
בענייננו, לא שוכנעתי, בשלב זה , כי אם יוכיחו התובעים את כל טענותיהם- לא יהיו זכאים לסעד המבוקש.
ודוק, הגם שסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים מונע מלתבוע את המדינה על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, הרי שלפי הסיפא של הסעיף האמור ייתכנו בכל זאת מקרים בהם תימצא רשלנות של המדינה אשר תחייב אותה בפיצויים למי שנפגע מפעולותיה, ומן הראוי לברר האם המקרה שלפנינו נכנס לגדר סייג זה אם לאו.