נוסע שפספס את הטיסה כי לא ידע מתי היא יוצאת יקבל חזרה את עלות הטיסה החלופית

תביעה כספית בסך 5,200 ש"ח. התובע ביקש לטוס לאיטליה בתחילת חודש דצמבר 2007 ולשם כך פנה טלפונית לנתבעת שעיסוקה מכירת כרטיסי טיסה. אין מחלוקת שבסיכומו של התהליך הזמין התובע טיסת שכר לאיטליה ושילם עבורה וכן עבור ביטוח רפואי וביטוח מטען את מלוא הסכום שהתבקש לשלם על ידי הנתבעת.

התובע טוען כי נאמר לו שהטיסה יוצא ב-10/12/07. לטענתו קיבל בדואר האלקטרוני רק את הקבלה על הסכום ששילם ללא כל פירוט ולא קיבל כרטיס טיסה, התקשר לנתבעת ונענה שהענין בבירור ולאחר סוף השבוע ביום א' 9/12/07 בבוקר התקשר שוב משום שידע שהטיסה יוצאת למחרת. אז התברר לו שהטיסה יצאה כבר באותו בוקר. בסופו של דבר, הצליח להשיג כרטיס לטיסה סדירה של אל-איטליה למחרת ושילם עבור הטיסה הסדירה סך של 2,200 ש"ח. תביעתו היא לקבל את הסכום הזה ו-3,000 ש"ח נוספים כפיצוי על עוגמת הנפש.

הנתבעת טוענת כי התובע ידע היטב שטיסת השכר יוצאת ב-9/12/07 והוא זה שהסב את תשומת ליבה לאותה טיסה. עוד טוענת הנתבעת שהתובע קיבל את כרטיס הטיסה באמצעות הדואר האלקטרוני וכן קיבל באותה דרך את פוליסת הביטוח הרפואי וביטוח המטען לנסיעה שגם בה כמו בכרטיס הטיסה מופיע תאריך הטיסה - 9/12/07.

התובע הציג לי את תדפיס הודעת הדואר האלקטרוני שקיבל מהנתבעת אשר על פי תוכנה ברור שרק הקבלה בגין התשלום צורפה אליה. אף שהנתבעת ידעה היטב שהתובע חולק על כך שקיבל את כרטיס הטיסה היא אמנם טענה שהכרטיס נשלח אליו, אולם לא הציגה בפניי תדפיס של הודעת הדואר האלקטרוני שלטענתה שלחה לו יחד עם הכרטיס. לא שמעתי כל הסבר לאי הבאת הראייה הזו וחל כאן הכלל ולפיו ראייה רלבנטית שלא הובאה ללא הסבר מניח את הדעת מקימה חזקה כנגד מי שיכול והיה צריך להביאה ולא עשה כן.

כמו כן חברות שעוסקות במכירה בין היתר טלפונית נוהגות לעיתים קרובות להקליט את השיחות שבהם מתבצעת המכירה וכן שיחות עם נציגי שירות. הנתבעת לא הודיעה אם היא נוהגת לערוך הקלטות כאלה ובוודאי שלא הציגה הקלטות כאלה, אם היו.

הנתבעת צריכה להוכיח שהעבירה את כרטיס הטיסה הכולל את פרטי הטיסה לרבות תאריך ושעת היציאה של הטיסה, לידי התובע. היא נכשלה בהבאת ראייה כזו.

הנתבעת טוענת כי לאחר שנודע לה שהטיסה יצאה מבלי שהתובע יעלה עליה עשתה מאמץ והצליחה להקטין את הנזק הן משום שהצליחה למצוא רוכש לטיסה חזרה במקום התובע והן משום שהצליחה לקבל החזר מלא של דמי הביטוח של ביטוח המטען והבריאות שרכש ממנה התובע. על כן שלחה לתובע זיכוי בגין הסכומים הללו והוא נמנע מלקבלו.

העובדות הללו נכונות, אך אינן מלאות. מה שחסר בהן הוא העובדה שהנתבעת התנתה את תשלום אותו החזר חלקי בחתימת התובע על ויתור על שאר טענותיו. תקין וראוי בעיניי שהנתבעת פעלה להקטנת הנזקים בין שהצדק עם התובע ובין שלא. מה שלא תקין הוא שהיא ביקשה להגביל את התובע במימוש זכותו לטעון שהוא זכאי להחזר מלא וזאת כתנאי לכך שיקבל את אותם סכומים שהנתבעת עצמה טוענת שהצליחה לחסוך וממילא אינה זכאית להחזיקם עוד בידיה.

המסקנה היא כי הנתבעת נכשלה הן בהוכחת טענתה שעמדה בחובותיה כמוכרת ומסרה את הממכר שהוא כרטיסי הטיסה לרוכש, התובע, והן בהתנהלותה לאחר מעשה כאשר פעלה באופן ראוי להקטנת הנזק, אולם ביקשה להתנות תנאים לפני שאיפשרה לתובע לקבל חזרה את אותם סכומים שללא ספק לא היתה זכאית להשאיר בידיה אפילו אילו כל טענותיה נכונות.

בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי מלא על הפסדיו. השאלה היא מה הם אותם הפסדים. אפשרות אחת היא לפצותו על ידי החזרת מלוא הסכומים ששילם לנתבעת שבסופו של דבר לא קיבל ממנה דבר. אפשרות אחרת היא לפצותו בגובה עלות כרטיסי הטיסה החלופית שרכש שהוא סכום גבוה יותר אלא שלמעשה אז יקבל רק את ההפרש בין השניים משום שבתרחיש הזה אם הנתבעת משלמת לו את מלוא עלות הטיסה החלופית אזי היא רשאית להותיר בידיה את הסכום ששילם לה. אני סבור שהאפשרות השניה נכונה יותר משום שאילו פעלה הנתבעת כהלכה היה התובע זכאי לקבל טיסה תמורת הסכום ששילם לה מבלי להוסיף דבר.

על כן אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,200 ש"ח שהוא גובה עלות הטיסה החלופית שרכש (בנקודה זו לא היתה מחלוקת עובדתית).

כאמור התובע ביקש גם לחייב את הנתבעת בפיצוי נוסף בסך 3,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. אני סבור שאין ל יסוד לדרישה הזו. התובע לא היה צריך להמתין עד 9/12/07 כדי לברר את גורל כרטיסי הטיסה שלו אפילו אם הוא חשב שהוא צריך לטוס ב-10/12/07. זאת ועוד, התובע בסופו של דבר שהה באיטליה יום אחד פחות מכפי שהיה שוהה אילו היה מממש את הכרטיסים שביקש לרכוש מהנתבעת. לא שמעתי שמטרת הנסיעה ניזוקה מכך, אולם ברור לכל שנחסכה לו עלות שהייה של יממה אחת בחו"ל. כמו כן התובע טס בסופו של דבר בטיסה סדירה ולא בטיסת שכר כפי שהיה אמור לטוס ומן המפורסמות הוא שהנוחות בטיסות סדירות גבוהה יותר. בנסיבות אלה, אינני מוצא לנכון לפסוק לטובתו פיצוי בגין עוגמת נפש מעבר לפיצוי על מלוא ההפסד הישיר.

למותר לציין, שהפיצוי שפסקתי חושב כך שנשמרת לנתבעת הזכות להותיר בידיה את מלוא הסכומים שקיבלה מהתובע.

מועד התשלום של הפיצוי בסך 2,200 ש"ח לא יאוחר מיום 22/2/09, אם לא ישולם עד אז רשאי התובע לפתוח לאחר מכן תיק הוצל"פ.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך 400 ש"ח אשר ישולמו אף הם עד יום 22/2/09.

המזכירות תשלח פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום כ"ו בטבת, תשס"ט (22 בינואר 2009) בהעדר הצדדים.