נוסע שומר מצוות, שמועד טיסתו שונה על-ידי אל-על, סירב לטוס בטיסה שאליה הועבר, מהטעם שתוכננה לנחות בארץ
ביום ששי בבוקר. חזרתו לארץ נדחתה במספר ימים, עד אשר נמצא עבורו מקום פנוי בטיסה אחרת, יקרה יותר. השאלה היא, על מי לשאת בהפרש שבין כרטיס הטיסה המקורי לבין הכרטיס שבאמצעותו חזר התובע לארץ.
כדי להכריע בשאלה זו, יש להשיב על שתי שאלות משניות: ביוזמת מי נדחתה חזרתו של התובע לארץ, ואם סירובו לחזור בטיסה שתוכננה לנחות ביום ששי בבוקר, היה סירוב סביר.
2. העובדות אינן שנויות במחלוקת. התובע ואשתו טסו לניו-יורק במטוס של הנתבעת למשך שלושה שבועות. הם יצאו מהארץ ביום 17.1.2007, והיו אמורים לחזור בטיסה שאמורה הייתה לצאת מנמל התעופה J.F.K.בניו-יורק ביום רביעי 7.2.2007, בשעות הצהריים, ולנחות בישראל בשעות הבוקר של יום חמישי, 8.2.2007. כיומיים לפני מועד חזרתם לארץ, התקשרו נציגי הנתבעת אל התובע ואשתו, והודיעו להם שהטיסה שבה היו אמורים לחזור לארץ בוטלה. לפיכך יהיה עליהם לחזור בטיסה היוצאת מניו-ארק N.J., ביום חמישי, 8.2.2007, בשעות הצהריים (לפי שעון ניו-יורק), כך שינחתו בארץ ביום שישי בשעה 7:00 בוקר. אשתו של התובע הסכימה, ואכן חזרה לארץ בטיסה זו, אך התובע סירב, מהנימוק שאינו מוכן לחזור לארץ בטיסה שנוחתת
ביום שישי.
התובע ביקש לטוס בטיסה שיוצאת מניו-יורק ביום רביעי בחצות, אך הטיסה הייתה מלאה. כך גם הטיסה הבאה, שיצאה במוצאי שבת בחצות, הייתה מלאה, וזה גם היה מצב הטיסות שיצאו בימים ראשון ושני. הטיסה הראשונה לאחר מכן, שבה נמצא מקום פנוי, הייתה טיסה שיצאה מניו-ארק N.J., ביום שלישי, 13.2.2007, ובטיסה זו חזר התובע לארץ. כשהגיע אל נמל התעופה, נאמר לו שעליו להוסיף 100$ ("קנס") עבור עצם שינוי מועד הטיסה, וכן 366$ עבור שדרוג הכרטיס. כרטיס הטיסה המקורי שרכש התובע היה מסוג T-Class, ואילו המקום הפנוי בטיסה שבה חזר היה מיועד לנוסע שרכש כרטיס מקטגוריה שונה, מסוג V-Class. שני הכרטיסים נועדו לטיסה במחלקת תיירות (Economy Class), ואין כל הבדל במקומות הישיבה במטוס, אלא רק ביכולתו של בעל הכרטיס לשנות את מועד טיסתו. הכרטיס המקורי, שהיה מסוג T-Classהוא כרטיס מוזל יותר המוגבל במועדי הטיסות, ואילו הכרטיס שאליו שודרג התובע, מסוג V-Class, הוא כרטיס יקר יותר, בהיותו בעל יכולת נרחבת יותר לשינוי מועדי הטיסות. לאחר חילופי דברים בין התובע לבין נציגי הנתבעת בנמל התעופה, ויתרה הנתבעת על התוספת של 100$ (ה"קנס"), אך עמדה על תשלום של 366$ עבור השדרוג. מכאן תביעתו של התובע שיוחזר לו סכום זה, שאותו שילם, וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו.
3. הנתבעת חולקת על עמדת התובע, כי מלכתחילה לא היה עליו לשלם את ה"קנס" בן 100$ עבור עצם השינוי. לשיטתה, מקום שהשינוי במועד הטיסה הוא ביוזמת הנתבעת, אכן אין מקום לתשלום זה, אלא שכאן, כך לשיטתה, אין מדובר בשינוי ביוזמתה. לתובע הוצע לחזור ביום 8.2.2007, ואילו חזר בטיסה זו היה פטור מהתשלום. מאחר שסירב, וחזר בטיסה אחרת, הרי שביצע שינוי, ולכן היה עליו לשלם בשל עצם השינוי. למרות עמדה זו, הסכימה שבנסיבות העניין ראוי היה לוותר על תשלום זה, כפי שאמנם נעשה. עניין זה כאמור נפתר, ואינו עומד עוד לדיון.
4. עיקר המחלוקת היא בשאלה, אם היה על התובע לשלם את התוספת בסך 366$, שנדרש לשלם עבור שדרוג הכרטיס מקטגוריה אחת לשנייה. הנתבעת, סבורה שבצדק שולמה תוספת זו, וזאת משורה של נימוקים:
האחד, מחירי הטיסות של קווים מסוימים (למשל לטיסה מישראל לניו-יורק וחזרה), כמו גם מרבית הכללים החלים על הנוסעים, כבודתם, כרטיסי הטיסות ומחיריהם (ובכלל זה התוספת בת 100$ שהוזכרה קודם לכן), נקבעים על-ידי ארגון יאט"א, ארגון גג של כל חברות התעופה המסחריות (למעט חברות המפעילות טיסות צ'רטר, חברות בת וכדומה). יכולת התמרון של חברות התעופה בעניין המחיר מוגבל מאד, ויכול להיעשות רק באמצעות קביעת קטגוריות (דוגמת T-Class ו-V-Class). הנתבעת סבורה שפעלה בהתאם לכללים המהווים חלק מתנאי כרטיס הטיסה, כפי שאף נמסרו לתובע בעת רכישתו. על-פי כללים אלו, בכל טיסה מקצה לכל קטגוריה של מקומות מספר כרטיסים שנקבע מראש. אם בעל כרטיס מקטגוריה אחת, משנה את מועד טיסתו, כך שבטיסה שבה יטוס לא נותר מקום פנוי לנוסע שהוא בעל כרטיס מהקטגוריה שלו, כי אז יש להתאים את הכרטיס ואת מחירו, לקטגוריית הכרטיס שבסופו של דבר הוקצתה לנוסע. בענייננו, לתובע היה כרטיס מסוג T-Class, אך המקום שנותר פנוי הוקצה מלכתחילה לבעל כרטיס מסוג V-Class.מכיוון שזה המקום שהוקצה לתובע, הרי שלטענת הנתבעת, על התובע לשאת בהפרש המחיר שבין שני סוגי הכרטיסים.
שנית, בעניין המועד שבו נמסרה הודעת השינוי לתובע, הסבירה נציגת התובעת שההודעה אמורה הייתה להימסר לתובע על-ידי סוכנות הנסיעות שממנה רכש את הכרטיס. למרות זאת, נציגיה הודיעו לתובע על השינוי שלושה ימים לפני המועד שאמור היה לחזור מלכתחילה. עוד הוסיפה, שהסיבה לכך שנמצא מקום פנוי לתובע רק בטיסה שיצאה ביום שלישי, נובעת מכך שבסופי השבוע, הטיסות מניו-יורק לישראל בדרך-כלל מלאות.
4. כל אלו אינם שנויים במחלוקת, ואין בהם כדי להעלות או להוריד באשר לתוצאת פסק הדין. נושא אחד ויחיד מהווה שיקול מכריע בשאלה אם זכאי התובע להחזר התוספת ששילם, ולפיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש שלטענתו, נגרמה לו. נושא זה טמון בתשובה לשאלה, ביוזמת מי נעשה השינוי במועד הטיסה. האם היה זה ביוזמת הנתבעת או ביוזמת התובע.
כדי להשיב על שאלה זו, ולאחר שסקרנו את העובדות, נבחן את טענות הצדדים בעניין זה.
הנתבעת טענה שלא הייתה כל בעיה עם הטיסה שאליה הועבר התובע, ועל-פי מועד הנחיתה שתוכנן, גם לא היה כל חשש לחילול שבת. ראייה לכך היא העובדה שאשתו של התובע טסה באותה טיסה. עוד אמרה, כי הנתבעת מקפידה מאד בעניין מועדי הנחיתה של טיסות בימי שישי, כמו גם בעניין המראתן לאחר צאת השבת. ועדה מיוחדת בהשתתפות רבנים, מאשרת את שעות הטיסות, ויש הקפדה רבה על כך שנוסעי הנתבעת לא יחללו שבת, ואף לא ימצאו עצמם במצב של חשש לחילול שבת. נציגת הנתבעת אף הטעימה כי היא עצמה מבינה את רגישות הנושא, בהיותה שומרת מצוות. מכל מקום, לטענת הנתבעת, הטיסה שאליה הועבר התובע אושרה בידי אותה ועדה ו"הוכשרה". לפיכך, כך לטענתה, אם בחר התובע שלא לטוס באותה טיסה, הרי שזו החלטה שלו. מאחר ששינה את מועד הטיסה מהטיסה שאליה הועבר, ומאחר שבטיסה שאליה הועבר לא נותר מקום מקטגורית הכרטיס שרכש, כי אז עליו לשאת בהפרש הכרוך במעבר מקטגוריית כרטיס אחת לשנייה.
התובע כמובן חולק על עמדת הנתבעת. טענתו היא שהוא אינו נוהג לטוס בטיסות שמתוכננות לנחות בימי שישי, ומאחר שעשויות להיות תקלות בלתי צפויות, הוא מקפיד שלא להסתכן. כך למשל, לא מן הנמנע שבשל נסיבות כאלה ואחרות, תאחר הטיסה לצאת, והוא ייאלץ לנחות ממש סמוך לכניסת השבת. בדומה, לעתים, גם אם לא לעתים קרובות, קורה שמתגלות תקלות במטוס, ואז הוא עשוי למצוא עצמו מבלה את השבת במקום זר, לאחר שהמטוס נחת שם בשל אותה תקלה.
5. כפי שכבר אמרנו, תחילה יש להשיב לשתי שאלות: האחת, ביוזמת מי שונה מועד הטיסה שאליו הועבר התובע. השנייה, האם סירובו של התובע לנחות ביום שישי בבוקר, הוא סירוב סביר.
התשובה לשאלה הראשונה פשוטה. אין מחלוקת שמועד הטיסה המקורי שונה ביוזמת הנתבעת. השאלה היא אפוא, ביוזמת מי שונה מועד הטיסה בפעם השנייה. גם בעניין זה, לכאורה, אין מחלוקת. לתובע הוצע לטוס בטיסה שיצאה ביום חמישי, 8.2.2007, ואשר נחתה בארץ ביום שישי בבוקר. הוא סירב לטוס בה, ולכן נדחתה חזרתו לארץ עד שנמצא לו מקום פנוי, בטיסה ביום שלישי (13.2.2007). מכאן שהשאלה היא אפוא, אם סירובו של התובע לטוס בטיסה שנחתה ביום שישי בבוקר, היה סביר.
התובע הוא אדם שומר מצוות. מבין שומרי המצוות, יש המחמירים בשמירת השבת, המקפידים להגיע אל המקום שבו יבלו את השבת בעוד מועד. זאת בין כדי להשלים את הכנותיהם לשבת די זמן לפני כניסתה, ובין בשל הקפדתם שלא להיכנס למצב של חשש חילול שבת. בדומה, מקפידים הם שלא להימצא במצב של אי-וודאות ביחס למקום שבו יהיו בשבת. עשוי להיווצר מצב שבו, בשל תקלה במטוס, ייאלץ המטוס לנחות נחיתת ביניים, ונוסעיו ימצאו עצמם במקום זר, ללא אפשרות לתפילה במניין, לקריאה בתורה, ולקיום השבת כהלכתה. גישתו של התובע אינה גישה חריגה. שומרי מצוות רבים מקפידים מאד שלא לנחות ביום שישי, בשל החשש מכל אותן תקלות ופורענויות העשויות להתרחש, שבעטיין עוברי דרכים אינם מגיעים למחוז חפצם במועד שתכננו להגיע. אכן, הלכה שרבים מקפידים בה ש
"אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול, ויוכל להכין צורכי סעודה לשבת. בין שהולך לבית אחרים ובין שהולך לביתו" (שולחן ערוך, אורח חיים, רמ"ט, א).
6. מכאן אפוא, שמועד הטיסה של התובע שונה ביוזמת הנתבעת. מכיוון שכך, וחרף תנאי הכרטיס, המאפשרים לנתבעת לשנות את מועדי הטיסות בשל אילוצים שונים, אין היא יכולה לכפות על הנוסעים מועדי טיסה העומדים בניגוד לאמונתם. כך בייחוד במקום שבו סירובם לטוס באותה טיסה הוא סביר, ונשען על אבני יסוד בהלכה. בנסיבות אלו, שבהן התובע חזר לארץ בטיסה הראשונה שבה נמצא לו מקום, אין לומר שרצונו לשנות את מועד הטיסה בפעם השנייה היה בלתי סביר.
לאור האמור, הנתבעת תחזיר לתובע את התוספת ששילם (366$). לפי חישוב שערך התובע, שלא נסתר, במועד שבו שילם היה ערכם 1,552 ש"ח (השער היציג של הדולר ביום 13.2.2007 היה 4.241 ש"ח). סכום זה ישולם בתוספת הצמדה מהמועד האמור שבו שולם (13.2.2007), ועד לתשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובע 300 ש"ח כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו ו-200 ש"ח הוצאות משפט.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.