נהרג בתאונת דרכים, הוריו יפוצו ב846 אלף שקל

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 03.04.2011, עת פגע במנוח, מ.ח.דז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 20.9.1993, רכב מסוג פורד, מס' 7710102 (להלן: "הרכב הפוגע" או "הפורד") שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 ומבוטח על ידי הנתבעת 1. התובעים 3-2 הינם הוריו של המנוח ויורשיו הבלעדיים בחלקים שווים.

התובעים טענו בתביעתם המקורית כי במהלך ניסיון תיקון תקר בגלגל הרכב שבו נסעו המנוח וחבריו (להלן: "הרכב התקול"), עת עזר המנוח, יחד עם חבריו, להזיז את הרכב התקול הצידה, הרכב הפוגע לעיל, שהיה רכב חולף, פגע במנוח והרגו. צוין בתביעה המקורית כי רגע לפני הפגיעה, הדף המנוח את חברו כדי להצילו מפגיעת הרכב הפוגע, ובכך הוא קיפח את חייו תחת חיי חברו.

בעקבות קבלת תיק המשטרה (תיק המשטרה כנגד הנתבע 2, נסגר מחוסר אשמה ביום 2.10.2011), התרתי בהחלטתי מיום 21.3.12 לתובעים לתקן את תביעתם.

בתביעה המתוקנת טענו התובעים כי עת נסעו המנוח וחבריו ברכב התקול מסוג הונדה (להלן: "ההונדה" או "הרכב התקול"), בכביש 6 לכיוון דרום, התנגשה בשלב מסוים ההונדה במעקה הבטיחות שמשמאל. לאחר ההתנגשות במעקה, נהדפה ההונדה אל הנתיב הימני ונעצרה. המנוח וחבריו יצאו מההונדה; מסיבה שאינה ברורה רץ המנוח אל הכביש, ואז נפגע מהפורד ונהרג. יצוין כבר כעת כי מהודעתו במשטרה של ע.ל, בעלי ההונדה, עולה כי להונדה לא היו, לא ביטוח בר תוקף ולא טסט ביום התאונה (הודעת לוגסי מיום 5.4.11, עמ' 1, ש' 3 ו- 11-8) ולמעשה עובדה זו אינה שנויה במחלוקת.

לאחר שהתובעים הודיעוני כי אינם מסכימים להצעת בית המשפט שניתנה על יסוד תחשיבי הנזק מטעם הצדדים, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית.

בישיבה שהתקיימה ביום 29.1.14, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה כי תיק זה יוכרע בהתבסס על סיכומים בתיק, על בסיס תיק החקירה בשלמותו, תצהירים וכתבי הטענות, לרבות תחשיבי הנזק. הוסכם כי הצדדים יהיו רשאים להעלות בסיכומיהם טענות לעניין קבילות הראיות, ככל שהראיות עצמן כוללות עדות של העדים מפי השמועה, סברה ומומחיות וכיו"ב. לאחר שהוריתי על הגשת סיכומים בכתב, הבהרתי לצדדים כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הדיוני, וככל שיסבור בית המשפט, לאחר קבלת סיכומי הצדדים, שאין באפשרותו להכריע בתיק ללא שמיעת ראיות, יזומנו הצדדים להוכחות פעם נוספת.

שאלת החבות:

הנתבעים טוענים כי מהודעות העדים מתיק המשטרה עולה כי מיד לאחר שהתנגשה ההונדה במעקה הבטיחות ונעצרה באמצע הכביש, חלקים ממנה עפו קדימה, ובעוד ההונדה בכביש, רץ המנוח לכביש בכדי להביא את אחד החלקים, ואז נפגע על ידי הפורד. הנתבעים כופרים בחבותם לפצות את התובעים, וטוענים כי יש להטיל את החבות על מבטחת ההונדה, הרכב התקול, בהיות המנוח "משתמש" בהונדה, שכן הפגיעה נגרמה כתוצאה משימוש מוכר ברכב, נסיעה, או כתוצאה מטיפול דרך, הנופלים למסגרת הגדרת "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד. לטענת הנתבעים, אין להטיל חבות כלשהי, בהתאם לחוק הפלת"ד, על הנתבע 2 שהיה נהג הפורד, ולא על הנתבעת 1 שהייתה מבטחת רכב הפורד.

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי בעוד שלפי התביעה המקורית, המנוח הינו משתמש בהונדה, הרי שלאחר שהתברר לתובעים כי להונדה אין ביטוח חובה בתוקף, תיקנו את תביעתם על מנת לטעון שהמנוח היה הולך רגל אשר נפגע על ידי הפורד, ובכך להטיל את החבות על הפורד המבוטח אצל הנתבעת 1. אולם, לטענת הנתבעים, גם לפי הגרסה החדשה בכתב התביעה המתוקן, יוצא כי המנוח היה משתמש בהונדה, ואין להטיל חבות כלשהי על הנתבעים.