1. ביום 27.11.2001 אירע פיגוע טרור, בו נטלו חלק שני מחבלים פלשתינאים, שהגיעו לעיר עפולה בצהרי היום והחלו יורים לכל עבר מרובי סער שהביאו עמם, כשהם פוגעים באזרחים תמימים. כתוצאה מן הירי נהרגו ונפצעו מספר אזרחים. בין הנפגעים היתה גם התובעת, שנותרה עם נכות קשה כתוצאה ממעשה הנבלה. המחבלים עצמם נהרגו במהלך האירוע.
2. בכתב תביעה שהגישה התובעת היא ביקשה לייחס את האחריות לאירוע הטרור לכל אחד משני הנתבעים, משמע הרשות הפלשתינית ולמי שעמד בראשה בשעתו, יאסר ערפאת, שבינתיים הלך לעולמו. התביעה נגד האחרון - נזנחה בעקבות מותו.
התובעת טענה בתביעתה, כי אחד משני הרוצחים היה שוטר ברשות הפלשתינית, והאחר השתייך לגדודי חללי אל אקצה של הפת"ח, שהוא הגוף המרכזי אצל הנתבעת. טענת התובעת בתביעתה היא, כי הפיגוע "בוצע על ידי נציגים ו/או שליחים ו/או מועסקים של הנתבעים, בהתאם להנחיות מפורשות ולחילופין באישורם הפיגוע בדיעבד, ולמצער מבלי שנקפו אצבע למונעו, הגם שהיה באפשרותם לעשות כן" (ס' 33 לכתב התביעה).
נוסף על דברים אלה שוטח כתב התביעה שלל טענות שבעובדה ובמשפט, המבקשות לייחס את האחריות לאירוע לנתבעים, ובתוכן עידוד הטרור על ידי הנתבעים, הימנעותם מלעשות מעשה על מנת שלא יצאו פיגועים כגון אלו משטחי הרשות, ועוד כיו"ב.
3. הנתבעת התגוננה מפני התביעה, ואף שלא התכחשה לאירוע גופו, היא התכחשה לכל קשר שלה לאירוע, על שלל הטענות שיוחסו לה בכתב התביעה.
4. הוריתי להפריד את הדיון, על מנת שתחילה תתברר שאלת אחריותה של הנתבעת לאירוע הטרור.
5. בניסיונה להוכיח את אחריותה של הנתבעת לאירוע העידה התובעת עצמה (כשהיא מקדימה הגשתו של תצהיר במקום עדות ראשית), אלא שלדאבוני אין בידי להיתמך בדבר מן הדברים שהיא מסרה בעדותה, אלו המבקשים לקשור את הנתבעת לאירוע הירי. כל דבריה הם בבחינת עדות שמיעה, כפי שהיא אישרה, בהגינות, בחקירתה הנגדית, קרי דברים ששמעה באמצעי התקשורת השונים, דברים שנאמרו לה בעת שהגיעה לבית החולים, וכד'.
6. לבד מעדותה הניחה לפניי התובעת מסמכים אחדים, שמהם היא מבקשת לשכנע בדבר קיומו של קשר בין הנתבעת לבין המפגעים ולאירוע הטרור שביצעו. לצערי, גם הדברים העולים מתוך מסמכים אלה אינם עשויים לסייע בהוכחת אחריותה של הנתבעת לאירוע. מסמכים אלה בחלקם אינם רלוונטיים (לשם ההמחשה - המסמך ת/1, טופס לוואי למוצגים, ממנו לא ניתן ללמוד אלא שהיה אירוע טרור, שאחרי שנסתיים נמצאו בזירה אי אילו כלי נשק וסימנים אחרים של הירי הרצחני שעשו המרצחים), ובחלקם האחר הם מכילים עדויות שמיעה, שאין בידי להישען עליהן על מנת לקבוע ממצא. מתוך הראיות הללו אינני יכול לומר, כי התובעת הרימה את הנטל בהוכחת הקשר של הנתבעת למחבלים ולאירוע הטרור שהם ביצעו. דבר מכל הטענות שהועלו בכתב התביעה לא הוכח, גם לא זהותם של המפגעים, השתייכותם הארגונית, ועוד כיו"ב.
7. בא כוחה המלומד של התובעת ביקש לשכנע, כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את הימנעותה מלהביא ראיות. טענה זו אין בכוחה לסייע בהוכחת טענותיה של התובעת, שהרי הנטל עליה להביא ראיות ולהוכיח את תביעתה, ומשלא הביאה ראיות שכאלה, היא לא הוכיחה את הטעון הוכחה. הימנעותה של הנתבעת מהבאת עדים אינה עשויה לחזק ראיות שאינן בנמצא.
8. גם טענת התובעת, לפיה התקשתה להביא ראיות, משום שרשויות המדינה (צה"ל או השב"כ) סרבו לסייע בידה, אינה עשויה לבוא במקום ראיות להוכחת הקשר של הנתבעת לאירוע. את טרונייתה על התובעת להפנות לרשויות. אין בידה להיבנות מהן בתביעתה נגד הנתבעת. מכל מקום הנני מסופק אם בידי הגופים הללו ראיות, העשויות להוכיח, בבית משפט, את הטעון הוכחה, שהרי כל חוקר באותם גופים איננו יכול להעיד על הדברים מתוך ידיעה אישית, ולכן מסקנותיו אינן עשויות להוכיח, בבית משפט, את הטעון הוכחה.
9. משום הטעמים הללו, המסקנה המתחייבת היא דחייתה של התביעה. בטרם סיום ביקשתי להעיר, בכל זאת, הערות אחדות.
האירוע שבגינו הוגשה התביעה הינו אירוע קשה, בו מצאו את מותם אזרחים תמימים, ואזרחים אחרים ובהם התובעת - נפצעו. ליבי עם קורבנותיו על מעשה הנבלה שנעשה בידי שני מרצחים. בא כוחה המלומד של התובעת ביקש מבית המשפט, גם אם לא במפורש, להסיק מסקנות אודות אחריותה של הנתבעת, מתוך ידיעות שיש לכולנו מתוך כלי התקשורת השונים, כמי שחיו כאן בשנות האינתיפאדה. פניה זו של התובעת אינה במקומה. מעת שהביאה התובעת את עניינה לפני בית משפט, את עניינה עליה להוכיח בדרכי ההוכחה הקבועים בדין, משמע לפי דיני הראיות הנוהגים בבית המשפט על מנת להוכיח עובדות נטענות, ואת זאת לא עלה בידה לעשות. הקושי שבו היא נתקלה בהוכחה נהיר לי, אלא שבית המשפט פועל על פי דיני הראיות, להבדיל ממקומות אחרים, שכללי קביעת העובדות בהם עשויים להיות שונים, כגון במחקר אקדמי (היסטורי או אחר), בידיעה עיתונאית ועוד כיו"ב.
10. סוף דבר, הואיל והתובעת לא הביאה כל ראיה שהיא להוכחת הקשר של הנתבעת לאירוע הטרור, אין בידי לקבל את תביעתה, והיא נדחית.
משדחיתי את התביעה, עליי לפסוק הוצאות לחובת התובעת, כמקובל. אלא שגם בא כוחה של הנתבעת, עו"ד ארנון, לא ביקש, ברגישות רבה יש לומר, כי אם לפסוק הוצאות, בשיעור ההוצאות שנפסקו נגדו בהליכי הביניים השונים.
על כן, משום נסיבותיו הטרגיות של המקרה המונח לפניי, ונוכח עמדתו ההגונה של ב"כ הנתבעת, הנני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת, בשיעור שיעמוד על השיעור שבו חויבה הנתבעת בהליכי הביניים השונים, באופן שלא יהא עוד על הנתבעת לשלם לתובעת ועל התובעת לשלם לנתבעת כל סכום שהוא בקשר עם הוצאות המשפט.
המזכירות תמציא לבעלי הדין העתק מפסק הדין.
ניתן היום, ח' כסלו, תש"ע (25 בנובמבר, 2009) בהעדר הצדדים.
אברהם אברהם, שופט