נדחתה תביעת נאנסת כנגד "ידיעות" בגין הוצאת לשון הרע

לפניי תביעה לתשלום 100,000 ש"ח בגין נזק שנגרם מהפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965  ו חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק לשון הרע" "חוק הגנת הפרטיות").

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 70 (ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וכדי למנוע פגיעה בפרטיותה של התובעת, אני אוסר על פרסום כל פרט מזהה לרבות גילה, מקום מגורים, מקום העבודה ושמות כל המעורבים ללא יוצא מן הכלל. מטעם זה השמטתי מכל הציטוטים את השמות המלאים של המעורבים.

הרקע וטענות הצדדים

1.                  1.                  ביום 17/11/99 נאנסה התובעת במקום עבודתה ע"י אחד העובדים שעשה בה גם מעשה סדום. בכתב האישום שהגישה המדינה נגד האנס מיוחסות לו העבירות הבאות: אינוס לפי סעיף 345(א)(1) ומעשה סדום לפי סעיף 347(ב) שתיהן לפי חוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן:  "כתב האישום", "האנס").

2.                  2.                  בית המשפט המחוזי בירושלים, הרשיע את האנס, ביום 01/08/00,  בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום (להלן: "הכרעת הדין").

3.                  3.                  בפתח הכרעת הדין תיאר בית המשפט בתמצית את  עובדות האירוע והמחלוקת בין הצדדים  וכך כתב:

"ביום 17.11.99 בשעות לפני הצהרים, קיימו הנאשם והמתלוננת ג'  ו-א', יחסי מין ומגעים אוראליים במהלך עבודתם. האירוע התרחש בארכיב המשמש גם כמחסן (להלן: "המחסן") המצוי במקום מבודד, בקומה השלישית והאחרונה של המפעל. אין מחלוקת על-כך שהמתלוננת נתנה לנאשם את הסכמתה לקיום יחסי המין עמו ואף פשטה את רוב בגדיה בעצמה.

המחלוקת בין הצדדים סבה על שאלת ההסכמה החופשית לעשות כן. לטענת המאשימה, הסכמת המתלוננת ניתנה לאחר שהנאשם נעל את המקום, חנק אותה ואיים לרוצחה. בכך שיבש לחלוטין את יכולת בחירתה ואת רצונה החופשי.

לפיכך, הסכמתה אשר ניתנה בעקבות זאת - לאו הסכמה היא. מנגד לכך טוענת ההגנה, כי המתלוננת הסכימה לביצוע כל האקטים המיניים ואף יותר מכך, היא זו שיזמה ועודדה את הנאשם לעשות כן."

4.                  4.                  בית המשפט קיבל את גרסת התובעת (המתלוננת שם) בקובעו שהסכמתה לאו הסכמה הייתה. האונס ומעשה הסדום נעשו תוך שימוש בכוח בניגוד לרצון התובעת, כשהאנס מסב לה סבל ומטיל עליה את חתיתו:

" המכלול האמור מוביל לכך, שהן לפי מבחן ההתרשמות והן לפי מודדי ההשוואה הפנימיים, בצירוף לסימני האמת החיצוניים של העדויות, ניתן לקבל את עדות המתלוננת כאמינה ולדחות את עדות הנאשם כבלתי אמינה לחלוטין.

פועל יוצא מהמסקנה הנ"ל הינו, שהמעשים המיניים אשר אירעו במחסן - שלגבי טיבם לא הייתה כאמור מחלוקת בין הצדדים - נעשו ללא הסכמה חופשית של המתלוננת, אלא עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני ואיומים. המקום היה מבודד, נעול, חשוך ובלתי מוכר לה. לפיכך, השפעת האמצעים האמורים עליה חמורה שבעתיים."

5.                  5.                  שלושה ימים לאחר מתן הכרעת-הדין ( ביום 04/08/00) פורסמה כתבה בעיתון "ירושלים" (להלן: "העיתון"), שהנתבעת היא המוציאה לאור שלו.

א.  כותרת הכתבה הייתה:

"הורשע באונס למרות שהמתלוננת נעתרה לו" (להלן:    "הכותרת").

                  ב.   בכותרת המשנה נכתב:

"שופטי המחוזי קבעו כי עובדת ניקיון בחברת היי-טק בהר חוצבים הסכימה לקיים יחסי מין עם עובד רק משום שפחדה ממנו" (להלן: "כותרת המשנה").

      ג.   בגוף הכתבה מתואר מעשה האונס ומוזכרות העובדות שהאנס כלא את התובעת במחסן, חנק אותה ואיים על חייה, ובכך כפה עליה לקיים עמו יחסי מין. כמו כן מובאת בכתבה גרסת האנס לאירועים:

            "עובד בחברת היי-טק בהר החוצבים הורשע בביצוע אונס באחת מעובדות המפעל למרות שהמתלוננת הצהירה כי הייתה מוכנה לקיים עמו יחסי מין.