1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בגין לשון הרע שהנתבע לטענת התובע פרסם נגדו. העובדות הן כדלקמן:
התובע עוסק בייצור ושיווק של סוכות ומוצרי סוכות ברחבי הארץ הוא בעל הסימנים המסחררים הרשומים "סוכות ירושלים" ו"קיינעס". הנתבע הוא בעל חברת א.ש.כ.נ. חן פרסום בע"מ, חברה פרטית העוסקת בפרסום (להלן: הנתבעת; החברה).
2. על פי כתב התביעה בחודש ספטמבר 2004, בסמוך לחג הסוכות התשס"ה, מסרו הנתבע והחברה להפצה מודעות גדולות שהודבקו במקומות שונים. תוכן המודעות היה כדלקמן: כותרת בולטת, באותיות "קידוש לבנה", קראה
"יראה הציבור וישפוט"
. ולמטה ממנה:
סוכות ירושלים שותפה לחילול שבת בפרהסיה
חברת סוכות ירושלים המשווקת את סכך קיינעס
ומתהדרת בהמלצות של "הוועד למען השבת"
מוכרת את תוצרתה ברשת כתר
המחללת שבת בראש כל חוצות
תבוטל ההמלצה לאלתר
ותיפסק הונאת הציבור
הכואבים את חילול השבת
על גבי המודעה (להלן גם: הפרסום) הופיעו שני צילומים: האחד - המלצה מאת "הועד למען השבת בארה"ק [ארץ הקודש - ח.מ.ק]" ובה המלצה על סוכות ירושלים וסכך "קיינעס" בהכשר הבד"ץ אשר התחייבה לשמירת שבת ולהמנע משיווק תוצרתה לרשתות השיווק המחללות שבת. הצילום האחר הוא תמונה של חנות "כתר פלסטיק" בגעש, שעל גבי השלט שלה כתובות המילים "פתוח בשבת", ובסמוך לשלט זה, שלט של סוכות ירושלים, כך שהרושם הנוצר מן התמונה הוא שסוכות ירושלים מוכרת את מוצריה בחנות שאינה שומרת שבת.
3. לטענת התובע תוכן המודעה, הפרסום, הוא שקרי וגרם לפגיעה בתובע, במשרתו או מקצועו או מעמדו בקהילה שבה הוא חי, וגרם לתובע פגיעה, עגמת נפש רבה ונזק כספי חמור, שכן בעקבות הפרסום נמנעו לקוחות רבים מלרכוש את המוצרים. הוא מוסיף וטוען כי הפרסום נעשה במסגרת ניסיון של מתחרהו לפגוע בעסקיו וכי אותו מתחרה והנתבע עשו יד אחת לפעול נגדו.
4. הנתבע אינו מכחיש את חלקו בפרסום המודעה הנ"ל. אולם הוא טוען כי התמונה וההמלצה הנ"ל הוצגו בפניו ונראו לו אותנטיים, ולכן פעל כפי שפעל. הנתבע טען עוד כי לא קיימת זהות בין התובע לבין הסימנים המסחריים "סוכות ירושלים" ו"קיינעס", כך שהפרסום לא יכול היה לפגוע בתובע עצמו או לגרום לו נזק, ועל כן אין לתובע עילת תביעה.
הנתבע הוסיף וטען כי אין כל קשר בין הפרסום לבין אותו מתחרה נטען של התובע, מר יוסף שיינפלד, וכי הוא אינו מכיר כלל את המתחרה ועסקיו ואף הבהיר זאת לב"כ התובע, על אף שנאמר לו שאם לא יודה בקשר זה תוגש התביעה נגדו.
הנתבע טען גם לקיומן של ההגנות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: חוק לשון הרע; החוק): הוא טען להגנת "אמת דיברתי", שכן בבירור שערך לאחר מעשה מצא כי נמכרו מוצרי סוכות ירושלים בחנות כתר בגעש, והיה עניין ציבורי בפרסום עובדה זו. כן טען להתקיימות הגנת תום לב בפרסום.