נדחתה תביעת כספית שהגישה אחות כנגד אחותה להשבת סכום כסף

פתח דבר

1.         התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת - אחותה, להשבת סכום כסף שלטענתה נלקח על ידי הנתבעת מתוך כספי ההורים שנפטרו ושמחציתו מגיע לתובעת. הסכום מורכב משני סכומים כדלקמן:

א.         סך של 193,705 ש"ח, שיעור חלקה של התובעת בעזבון ההורים.

ב.         סך של 127,450 ש"ח חלקה של התובעת בכספי מט"ח שנלקחו ע"י הנתבעת.

2.         הנתבעת, בכתב הגנתה, כפרה בטענות התובעת וטענה כי הסכום הראשוני ניתן לה במתנה עוד בחיי ההורים והועבר לחשבונה בידיעתם ובהסכמתם, מתוך חשבון משותף שלה עמהם. לעניין סכום המט"ח טענה, כי מעולם לא היו להורים סכומי מט"ח.

3.         בהסכמת הצדדים, מונתה ד"ר טרז טרבס כמומחית מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעתה לעניין מצבה הרפואי, הנפשי והקוגניטיבי של האם המנוחה בשנת 1996, במועד העברת הכספים בחייה לנתבעת. המומחית הגישה את חוות דעתה ביום 7.1.07.

4.         לאור העובדה, כי התובעת חזרה בה בסיכומיה מתביעתה לעניין כספי המט"ח נותרה מחלוקת רק לעניין הכספים שהיו בחשבון בנק לאומי (להלן: " הכספים").הצדדים חלוקים בשאלה מה דין הכספים שהיו בחשבון בבנק לאומי ושהועברו לחשבון הנתבעת והאם הם חלק מהעזבון או שייכים לנתבעת, כטענתה.

5.         אקדים ואומר כי צער רב מקופל בעובדות המקרה שלפני. למרות שניסיתי לגרום לצדדים ליישב המחלוקת ביניהם באמצעות גישור, נתקלתי לדאבוני בסירוב. התרשמתי במהלך ההוכחות כי כל פסק דין שינתן לא יפתור את הסכסוך שהינו כדוגמת " הקרחון", רק חלק מזערי ממנו " צץ" על פני המים ואילו עקרו של הסכסוך שקוע עמוק במים. הסכסוך האמיתי נעוץ במערכת היחסים שבין האחיות, יחסים של אהבה/קנאה/כעס/קיפוח ומאבק על תשומת לב ואהבת ההורים "והעדפות" ההורים עוד מתקופת ילדותם. צר לי כי האחיות לא השכילו לפתור את הסכסוך ולו רק על מנת לכבד את זכר הוריהם. מן הראוי היה להקדיש חלק מהכספים לזכר ההורים מאשר להשתמש בכספי ההורים כגורם לניגוח משפטי ביניהן, ניגוח בו נאלצו לגולל את פרשת החיים העגומה אליה נקלעו ההורים בערוב ימיהם.

טענות התובעת

6.         להורים היו שני חשבונות בנק - חשבון בבנק לאומי, וחשבון בבנק דיסקונט. שתי הבנות צורפו לחשבון בבנק דיסקונט. בשנת 1995 צורפה הנתבעת לחשבון ההורים בבנק לאומי בסניף ב. ואילו התובעת לא צורפה (להלן "חשבון לאומי").

7.         בשלהי 1996, עם סגירת סניף ב., הועברו החשבונות ע"י הנתבעת  לסניף ט., באותו מעמד העבירה הנתבעת את הכספים מהחשבון המשותף לחשבונה הפרטי. ביום 29.11.06 העבירה סך של 200,000 ש"ח וביום 2.12.06 העבירה סך של 5,168 ש"ח. סכומים אלה משוערכים להיום מגיעים לסך של כ - 414,264 ש"ח ולתובעת מגיע מחציתם.

8.         האב הלך לעולמו ביום 1997 והאם ביום 2004 בהיותה בת 89. שתי הבנות ירשו את עזבון הוריהן בחלקים שווים.

9.         לעניין מצבה הרפואי של האם המנוחה - המומחית, ד"ר טרבס, בחוות דעתה קבעה, כי המנוחה לא היתה בעלת כושר שיפוט מספק על מנת להעביר את הכספים מרצונה. הנתבעת לא בקשה לחקור את המומחית כך שחוות דעתה עומדת בתוקפה. האם לא היתה במצב של הבנת משמעות המתנה, לא היתה כשירה לתת מתנה  ולא היתה לה גמירת דעת והסכמה חופשית למתן "הכספים".

10.        הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה להוכחת קבלת "הכספים" במתנה. לא הוכיחה גמירות דעת של האם למתן הכספים במתנה. אין כל הגיון במתן הכספים במתנה לנתבעת בערוב ימי ההורים ותוך קיפוח הבת הצעירה. עדותה של הנתבעת אינה מהימנה, שנתה את גרסתה לעניין הכספים מספר פעמים וטענה טענות סותרות.

11.        לטענת התובעת, "הכספים" לא ניתנו במתנה לתובעת. התובעת ניצלה את מצבה הרפואי של האם ולקחה את הכספים לעצמה. הנתבעת היתה "אפוטרופוס למעשה" לאם ופעלה בניגוד לחובותיה.

12.        לעניין טענת ההתיישנות - יש לדחותה מאחר והמועד מתחיל במועד פטירת האם, 2004. כמו כן הסתמכה התובעת על הבטחת הנתבעת להשיב לה את כספה.

13.        התובעת בסיכומיה חזרה בה מתביעתה לעניין הכספים במט"ח כך שתביעתה מתבססת רק על מחצית הכספים שהיו בחשבון הבנק בסך של כ - 102,584 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה.

            מטעם התובעת העיד בעלה והתובעת בלבד.

טענות הנתבעת

14.        בשנת 1995 צורפה הנתבעת לחשבון ההורים בבנק לאומי סניף ב. לאחר שהיה לה יפוי כח בחשבון מאז שנת 1990. בידיעת הוריה ובהתאם להנחיות שלהם, העבירה את "הכספים" לחשבונה בסניף ט. בשנת 1996. הנתבעת היתה היחידה שטיפלה בהורים ודאגה לכל מחסורם ואילו התובעת לא עשתה דבר בנדון.