נדחתה תביעה נגד שיבא בגין רשלנות רפואית בביצוע ניתוח לכריתת בלוטות התריס

1.   התובעת ילידת 1956, מנהלת חשבונות במקצועה, נשואה ואם לשני ילדים אושפזה ב- 6.10.94 במחלקת אף אוזן גרון במרכז הרפואי ע"ש שיבא לשם ביצוע ניתוח כריתת בלוטת התריס, בשל גידול ממאיר ממנו סבלה.

עניינה של התביעה היא טענתה של התובעת כי רופאי המרכז הרפואי התרשלו בכך שהסירו מגופה של התובעת, לטענתה ללא כל הטוויה רפואית ובניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת והסבירה, את כל בלוטות הפרתירואיד אשר אחראיות על ויסות רמת הסידן בגוף.

התובעת טוענת כי עובר לניתוח, הסביר הרופא לתובעת, הן במרפאות החוץ והן במחלקה, כי היא סובלת מגידול הידוע כגידול בלתי אלים וכי בניתוח בלוטות התריס תכרת בלוטת התריס כולה או חלקה לפי מידת המעורבות של הגידול. הוסבר לה כי אם יכרת התירואיד אזי יהיה עליה לקבל טיפול תרופתי כרוני אשר בא להחליף את פעולת התירואיד. 

התובעת טוענת כי בשום שלב לא הוסבר לה את הצורך ו/או את האפשרות של כריתת בלוטת הפרתירואיד ו/או נזק לבלוטות אלה כתוצאה מהניתוח.

ביום 10.10.94 בוצע הניתוח ובמהלך הניתוח נכרתה בלוטת התריס בשלמותה וכן כל בלוטות הפרתירואיד .

התובעת טוענת כי במהלך הניתוח זוהו בוודאות 3 בלוטות פרתירואיד אשר נכרתו וזאת למרות שלטענתה לא היו חשודות כנגועות או מעורבות בהליך הממאיר.

התובעת טוענת כי בלוטות הפרתירואיד שנכרתו נשלחו לבדיקה היסטופתולוגית לזיהוי בלבד ולא לשלילת ממאירות ולאחר שזוהו ניסו המנתחים להשתיל 2 מתוך 3 הבלוטות לתוך שריר הצוואר, הליך שבנסיבות העניין היה מועד לכישלון ואכן נכשל, והותיר את התובעת ללא בלוטות פרתירואיד מתפקדות. כתוצאה מכך נדונה התובעת לסבול כל חייה ממחלת היפו קלצמיה המתבטאת ברמת סידן נמוכה בגוף.

יש לציין כי מאז הניתוח בשנת 1994 לא חזרה המחלה ולא נשנתה.

2.   בתמיכה לתביעתה צרפה התובעת חוות דעת רפואית של ד"ר אברהם אריסטידיה, מומחה למחלות אף אוזן וגרון, אשר מציין בחוות דעתו כי שמירה על שלמותן של בלוטות הפרתירואיד מהווים חלק מאבני היסוד של ניתוחי בלוטת התריס, ועל המנתח לפעול על מנת לזהות ולהפריד ולשמר בלוטות אלו, לבל יפגעו במהלך הניתוח להסרת בלוטת התריס.

מוסיף המומחה מועם התובעת כי במקרים בהם קיימת אי ודאות בקשר למעורבות בלוטות הפרתירואיד בתהליך הממאיר, על המנתח להסיר שכבה דקיקה כתער מרקמת בלוטת הפרתירואיד, לשלוח אותה לבדיקה היסטופתולוגית תוך שמירה על אספקת דם סדירה לבלוטה ופגיעה מינימלית ברקמת הבלוטה. הסרת כל בלוטות הפרתירואיד בנסיבות מחלתה של התובעת, היתה רשלנית ומנוגדת לפרקטיקה הרפואית, באשר המנתחים זיהו את 3 הבלוטות, ובהעדר כל אינדיקציה או חשד למעורבותן בהליך הממאיר, כרתו את כולן ובכך התרשלו.

ניסיון המנתחים לשתול מחדש את השאריות אשר נותרו משתי בלוטות הפרתירואיד בשריר הצוואר נידונו לכשלון, מקום שהחלק שנותר לאחר הבדיקה, עבר בסבירות גבוהה ביותר תהליך של נמק סיכוייו להקלט היו אפסיים.

3.   חוות דעת נוספת מטעם התובעת שצורפה היא של ד"ר רפאל אריה, מומחה למחלות פנימיות אנדוקריניות ומטבוליות המציין כי לפני הניתוח, היתה רמת הסידן אצל התובעת תקינה ואילו לאחר הניתוח התובעת סובלת מתת פעילות משנית של בלוטות הפרתירואיד ורמת סידן נמוכה. מכאן הצורך של התובעת לקבל טיפול תרופתי קבוע לשם איזון רמת הסידן וזאת לכל תוחלת חייה.

את שיעור נכותה מעריך המומחה ב- 20% לצמיתות.

4.   בכתב ההגנה טוענים הנתבעים כי התובעת לקתה בגידול ממאיר בבלוטת התריס מסוג papitlary carcinoma of thyroicl גידול שהיה מפושט בשתי האונות של הבלוטה ואשר התפשט גם לקופסית של הבלוטה ואף חדר לדופן הקנה באזור הטבעות השניה והשלישית.

בשל התפשטות הגידול היה צורך בכריתה רחבה וזאת על מנת לא להותיר רקמת גידול ממאירה בצוואר. לא ניתן היה להפריד בעדינות את הקופסית מרקמת הבלוטה ולהבשיל אותה ואת בלוטות התירואיד מכלי הדם הדקיקים המספקים אותן אל מעבר לגבולות כריתת הבלוטה, ולפיכך נאלצו לכרות את בלוטות הפרתירואיד ולהשתילן בתוך שריר הצוואר כנדרש.

הנתבעים טוענים כי לתובעת ניתן הסבר מלא על הצורך בביצוע ניתוח רדיקלי וזאת בשל המחלה הממאירה ממנה סבלה. הממאירות היתה ידועה עוד טרם הניתוח, אולם גודלו של הגידול לא היה ידוע עוד טרם הניתוח.

הנתבעת מציינת כי הרופא, עוד טרם הניתוח, כתב על ההסבר שניתן ב- 9.10.94 : "הבדיקה - מיתרי הקול תקינים, הגדלה דיפוזית של בלוטת התריס דו צדדית, לחולה הוסבר על משמעות הניתוח, אפשרות לפגיעה בעצב הגרון החוזר וכתוצאה מכך צרידות, שיתוק מיתרים עד האפשרות הקיצונית של שימוש בטרכאוטומיה. כמו כן, הוסבר לחולה על האפשרות של ירידה ברמת הקלציום זמנית/קבועה ושימוש בקלציום בעתיד. כמו כן, הוסבר לה על אפשרות בשימוש Eltroxin ".

הנתבעים טוענים כי המנתח עוד טרם הניתוח, הסביר לתובעת וקיבל הסכמתה בכתב לניתוח.

לתובעת עוד טרם הניתוח, היו בעיות בריאות שאינן קשורות לניתוח ולתוצאותיו, היא סבלה מאנמיה קשה על רקע חוסר ברזל וסבלה מבעיות נפשיות. אם אין התובעת מאוזנת במשק הסידן, הרי זה בשל העובדה שאינה נוטלת את התרופות כסדרן ובמועדן.