המדובר בתביעה כנגד חברת ישראייר על רקע תקלות שאירעו במהלך חופשה, אותה הזמינו התובעים באמצעות הנתבעת.
אין מחלוקת על כך שהתובעים הזמינו באמצעות נציגי הנתבעת חופשת סופ"ש באילת, אשר כללה טיסות הלוך ושוב ושהייה בת שתי לילות במלון "שרתון" אילת (להלן: "המלון") בתחילת חודש מרץ 2007.
אין גם מחלוקת על כך שהטיסות סופקו לתובעים ע"י הנתבעת כפי שסוכם וללא דופי, וכי התובעים מלינים אך ורק על תקלות אשר אירעו, לטענתם, במהלך שהייתם במלון. בנסיבות אלה שלחה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד חברת שרתון (ישראל) בע"מ (להלן: "חברת שרתון"), אשר מצידה הגישה אף היא כתב הגנה ונציגה נטל חלק בדיון בפני.
בעדותו התייחס התובע לשתי תקלות עיקריות שהתרחשו במלון ואשר העיבו על טיב החופשה:
1. ביום הגעתם, נאלצו התובעים להמתין בלובי המלון כשלש שעות - עד לשעה 19:45 לערך - בטרם סופק להם חדר העונה לציפיותיהם.
2. למחרת היום, בעת ששהו התובעים במלון, חלה תקלה באחד מצינורות הביוב ובמלון התפשט ריח רע, בעטיו נאלצו התובעים לשהות בחוף הים, במקום במלון, במשך מספר שעות.
לאחר ששבו התובעים מחופשתם פנו הם לנתבעת בבקשה לקבל פיצוי בגין התקלות הללו והופנו על ידה לחברת שרתון, אשר הסכימה לפצות את התובעים בכך שנתנה בידם הזכות להתארח ללילה אחד בתנאי חצי פנסיון, באחד ממלונות החברה עפ"י בחירתם. התובעים הסכימו לקבלת פיצוי זה ואף ניצלו אותו לחופשה נוספת במלון באילת. בעקבות קבלת הפיצוי הנ"ל אף נמנעו התובעים מהגשת תביעה כנגד חברת שרתון, ובחרו לתבוע את הנתבעת בלבד.
לאחר שהאזנתי באריכות לדבריו של התובע ועיינתי במכלול המסמכים שהוצגו לעיוני, החלטתי לדחות את התביעה, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים:
ראשית, גם אם אין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי שימשה כ"מתווכת" בלבד ועל כן אחריותה מוגבלת לתחום ההובלה האווירית גרידא, הרי שבנסיבותיה הספציפיות של תביעה זו לא עלה בידי התובעים להצביע על כשל כלשהו בהתנהגות הנתבעת אשר יש בו כדי להצדיק הטלת אחריות כלשהי עליה.
הנתבעת הציעה לתובעים לשהות במלון שרתון אילת, מלון ראוי העומד בסטנדרטים שהוזמנו ע"י התובעים, והראיה כי התובעים עצמם אף מצאו לנכון לחזור ולשהות בו במסגרת הפיצוי שקיבלו. לא נשמעה טענה כלשהי לפיה לא עמדה הנתבעת בחובתה לשריין עבור התובעים חדר ראוי במלון, וברי כי לנתבעת לא היה כל חלק בגרימת התקלות הנטענות ע"י התובעים, ככל שאלה אירעו בפועל. בנסיבות אלה דומה כי הנתבעת עמדה בכל התחייבויותיה כלפי התובעים ואין כל בסיס לחייבה בתשלום כלשהו.
שנית, חוששני כי לא אוכל לקבל כפשוטן את טענותיהם של התובעים, לפחות בכל הנוגע לתקלה הראשונה שפורטה לעיל. כזכור, העיד התובע כי הוא ובת זוגתו התובעת, הגיעו למלון בשעה 16:45 לערך ונאלצו להמתין עד לשעה 19:45 בטרם קיבלו חדר ראוי במלון. ואולם, לנוכח מועדי הטיסות שהוצגו בפני, ואשר התובעים נמנעו במפגיע מלפרט בכתב התביעה, ניתן לקבוע בוודאות כי שעת ההגעה למלון היתה מאוחרת יותר מזו בה נקב התובע בעדותו. והנה, הגיש נציג חברת שרתון לעיוני את הרישום ממחשבי המלון הנוגע לחופשתם של התובעים (מוצג ג/1), וממנו עולה כי כבר בשעה 18:01 הופקו עבור התובעים מפתחות לחדר מספר 101 במלון, ולאחר שחדר זה לא נשא, ככל הנראה, חן, בעיני התובעים, הועברו הם לחדר 240 ומפתחות לחדר זה הופקו עבורם כבר בשעה 18:54. פרטתי ענין זה פירוט יתר אך ורק על מנת להדגים כי העיכוב שנגרם לתובעים בטרם קיבלו את חדרם היה קצר באופן ניכר מזה המפורט בתביעתם, וספק אם עיכוב זה כשלעצמו מצדיק היה מתן פיצוי כלשהו.
מאידך, לא נשמעה טענה כלשהי מפי הנתבעת או מפי חברת שרתון הכופרת בקיומה של התקלה השנייה לה טוענים התובעים - הטענה בדבר ריח רע שהתפשט במלון במשך מספר שעות למחרת הגעתם של התובעים למלון. אין ספק כי תקלה מעין זו עלולה לפגוע פגיעה ממשית בהנאתם של נופשים במלון ואף לחייבם לשנות את תוכניותיהם ולצאת מתחומי המלון למשך מספר שעות, מבלי שיזכו לממש, במהלך השעות הללו, את שירותי המלון, עליהם שילמו במיטב כספם.
בענין זה אין לי אלא לקבל את טענות התובעים בדבר עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל תקלה זו ובנסיבות אחרות, ואילו היתה התביעה מוגשת כנגד חברת שרתון ולא כנגד הנתבעת, יתכן שהיה מקום אף לפסוק לתובעים פיצוי כספי בשל כך.
ואולם, וזהו הנימוק השלישי לדחיית התביעה, בגין תקלה זו זכו כבר התובעים זה מכבר לפיצוי הולם מצידה של חברת שרתון, בדמות ההזמנה, שנוצלה ע"י התובעים, לשהייה נוספת בת לילה אחד במלון חינם אין כסף. לטעמי, מדובר בפיצוי שערכו עולה באופן ניכר על הפיצוי לו היו התובעים זכאים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, ודומה כי אף התובעים עצמם סברו כך באשר בחרו שלא לתבוע כלל את חברת שרתון, על אף שמדובר היה בתקלות שאירעו בעת השהייה במלון ותחת אחריותו של המלון. משמדובר בנזק אחד ויחיד, אשר בגינו נתקבל כבר פיצוי מלא בידי התובעים מידי חברת שרתון, מובן מאליו כי לא ניתן לדרוש בעדו פיצוי נוסף, הפעם מהנתבעת, אך ורק משום שהתובעים סבורים כי גם לנתבעת אחריות לגרימת הנזק.
לנוכח כל המפורט לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם, ביחד ולחוד, הוצאות משפט לנתבעת ולחברת שרתון בסך 750 ש"ח לכל אחת.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום כ"ט בכסלו, תשס"ח (9 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים