נדחתה תביעה לתשלום פיצוי בגין הטרדה מינית

1.

         התביעה שבפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין הטרדה מינית מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1988.

2.       העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת

התובעת עבדה בחברת אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ (להלן: " אלדן" או " החברה") מחודש דצמבר 2000 ועד ליום 8.2.05 בתפקיד מרכזנית. מקום ישיבתה של התובעת היה בכניסה לבניין משרדי אלדן.

התובעת התקבלה לעבודה באלדן דרך פרוייקט "תעסוקה בדרך אחרת" - ארגון המתוקצב על ידי המוסד לביטוח לאומי ואחת ממטרותיו היא מציאת תעסוקה לאוכלוסיה מוגבלת על מנת לעזור לשלבה בחברה.

הנתבע הינו בן 72, נשוי, אב לשלושה ילדים וסב לתשעה נכדים. הנתבע עובד באלדן החל מיום 1.5.86 ובמסגרת תפקידו עסק בחידוש רשיונות הרכב של רכבי החברה ובעבודות משרדיות. לפני כן שימש בתפקיד מזכיר מועצת פועלים וכנציג ציבור בבית הדין לעבודה.

מנכ"ל החברה היה, במועד הרלוונטי לתביעה, גיסו של הנתבע.

התובעת והנתבע עבדו בתפקידים שונים, במחלקות שונות, ישבו בחדרים שונים והיו כפופים למנהלים שונים. הנתבע ועובד נוסף, מר יעקב אלעזר, החליפו מדי פעם את התובעת לבקשתה, כשיצאה לשירותים או להפסקה.

ביום 8.2.05 פוטרה התובעת מעבודתה באלדן.

ביום 17.2.05, כשבוע לאחר פיטוריה, פנתה התובעת למנכ"ל החברה והעלתה לראשונה את נושא ההטרדה המינית שלטענתה חוותה.

ביום 10.8.05 הגישה התובעת תלונה למשטרת ישראל על הטרדה מינית (נספח ב'1 לתצהירה). המשטרה חקרה את התלונה וביום 7.2.06 החליטה כי "נסיבות העניין אינן מצדיקות המשך חקירה" (הודעת המשטרה צורפה כנספח ג' לתצהיר התובעת).

התובעת ערערה על החלטת המשטרה וביום 14.9.06 זומנה שוב למשטרה ליתן עדות ותיק החקירה נפתח בשנית.

בעקבות הגשת הערר הועבר התיק לטיפול פרקליטות מחוז תל-אביב. ביום 18.4.07 החליטה הפרקליטות לגנוז את התיק בעילה של "חוסר אשמה" (ר' נספח ב' לתצהיר המשלים של הנתבע).

טענות הצדדים

3.      לטענת התובעת, בין השנים 2000 - 2005 הטריד אותה הנתבע מינית.

התובעת טענה כי הנתבע נהג לדבר בנוכחותה על צורת גופה ובעיקר על פלג גופה התחתון תוך שהוא משמיע דברים כגון: "איזה תחת יש לה".

לטענתה, באחד המקרים עמד הנתבע מאחוריה כשהוא אוחז בבקבוק פלסטיק, כוונו לעכוזה תוך שהוא אומר: "מה שהייתי עושה לה עם זה". מקרה זה גרם לתובעת, לטענתה, לתדהמה.

         כמו כן, לטענתה, באחד מימי העבודה, בהגיעה למקום העבודה, ליטף הנתבע בחוזקה את פניה והיא הגיבה על כך בספונטניות במילים: "סליחה, תעיף את הידיים שלך ממני".

         התובעת טענה כי לאחר תגובתה זו, הפך יחסו של הנתבע אליה לאדיש ולא נעים באופן שהפריע למהלך התקין של העבודה.