נדחתה תביעה לפיצוי בגין עשיית עושר ולא במשפט בגין צילום פרסומת

בפני תביעה כספית, אשר עילתה המרכזית היא פיצוי בגין "עשיית עושר ולא במשפט".

העובדות:

הנתבעת היא חברה אשר בבעלותה אולם אירועים. התובעת עבדה באולם כפקידה, ועם הזמן קודמה לטענתה לעבודה בפועל כמנהלת אירועים .

בסוף שנת 2000 החליטה הנתבעת לצאת במסע פרסום, והתובעת שימשה כדוגמנית לצורך הפקת צילום פרסומת. בצילום, בו נראית התובעת מגבה כשהיא לבושה בגדי כלה, נעשה שימוש לפרסום האולם באמצעי מדיה שונים, והוא שימש כלוגו הקבוע על גבי מעטפות האולם משך תקופה ארוכה.  

לטענת התובעת, השתתפותה בצילומים נעשתה כתוצאה מיוזמתה של הנתבעת, אשר ביקשה לחסוך בהוצאות שכירות דוגמנים. כן טוענת התובעת, כי נאמר לה שהצילום ישמש לשם פרסום חד פעמי ומוגבל בזמן ובהיקף. לטענת התובעת, הנתבעת הפיקה משך זמן ארוך רווח מהשימוש בדמותה, אשר חסך ממנה (דהיינו מן הנתבעת) הוצאות, ועל כן על הנתבעת להשיב לה את שוויו של רווח זה.

לטענת הנתבעת, כבעלי אולם, לא היו קשיים למנהלי הנתבעת בהשגת צלם ובגדי כלה אשר עשו עבודתם בהתנדבות, והם יכולים היו להשיג גם דוגמנית לצילום לו רצו. נציג הנתבעת טען, כי התובעת היא זו שהעמידה עצמה מיוזמתה לטובת התצלומים. הנתבעת הביעה תמיהה על האיחור שבפניית התובעת אליה לשם מניעת השימוש בדמותה, המעיד לטענת הנתבעת על חוסר תום הלב שבדרישה. עוד טוענת הנתבעת, כי העובדה שהתובעת איננה דוגמנית מקצועית, יחד עם זאת שבצילום שהופק דמותה של התובעת מופיעה רק מאחור וממרחק ויכולה הייתה להיות מוחלפת בנקל על ידי דוגמנית אחרת או אפילו בובה, די בהן כדי לשלול טענות על התעשרות על חשבון התובעת.

חלק הארי של טענות הצדדים יוחד לשאלת תחולתו של חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט-1979 בנסיבות ענייננו.

חוק עשיית עושר ולא במשפט קובע:

"1 . (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי  סבירה - לשלם לו את שוויה."

התנאים הנדרשים על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט בכדי לזכות את התובעת בזכות ההשבה הם אם כן שלושה תנאים מצטברים:

1. קבלת טובת הנאה.
2. שלא כדין.
3. על חשבון אדם אחר.

למעשה, חלוקים הצדדים על כל אחד מתנאים אלו:

לטענת התובעת היה השירות שנתנה לנתבעת בגדר "טובת הנאה", בהיותו "שווה כסף"; השירות ניתן "שלא כדין" שהרי השימוש בתצלום בוצע בחריגה מן המוסכם בין הצדדים וכן ההתעשרות נעשתה על חשבון התובעת, אשר הפסידה שכר כדוגמנית.

לטענת הנתבעת, לעומת זאת, לא העניקה לה התובעת כל טובת הנאה, הואיל ולמעשה לא היה שימוש מיוחד בגופה של הנתבעת, והיא הייתה יכולה להיות מוחלפת בדוגמנית אחרת ובחינם;  השימוש לא חרג מן המוסכם בין הצדדים, וממילא הלוגו הוחלף כשנגמר מלאי המעטפות לאחר דרישת התובעת וכן התובעת איננה דוגמנית או ידוענית שניתן לומר, כי שימוש בדמותה מהווה התעשרות "על חשבונה".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

חוק עשיית עושר ולא במשפט הינו בעל תחולה רחבה מאוד, והוא מאפשר, למעשה, פסיקת פיצויי השבה גם כאשר לא הוכח כי נגרם לנתבע נזק ממשי. החוק הומשל על ידי הנשיא (כתוארו אז) ברק ל"נשר גדול הפורש כנפיו על כל הדינים השונים" [ד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו פ"ד מב(1) 221]. האפשרות הנתונה על פי חוק זה לזכות צד אחד בפיצוי בגין שירות שנתן לצד השני הינה רחבה (אם כי סעיף 2 לחוק מכפיף זכות פיצוי זו לשיקולי בית המשפט) והשימוש שנעשה בו בפסיקה הוא במגוון רחב מאוד של תחומי חוק שונים.

תכליתו המרכזית של חוק עשיית עושר ולא במשפט היא לנתינת כלי בידי בית המשפט המאפשר לו לפסוק פיצויים צודקים מקום שהתובע יכול להצביע על שימוש בשירותיו או בנכסיו וניצולם על ידי הנתבע לשם הפקת רווח, אך הוא איננו יכול להצביע על הוראת חוק ספציפי המזכה אותו בהשבה ממונית בגין שימוש זה.