נדחתה תביעה לפי חוק איסור לשון הרע נגד מנהל בית ספר

1.         התובע, תושב פרדס חנה  והורה לשני תלמידים בבית הספר תל"י אזורי "אלונה" (בי"ס יסודי), הגיש תביעה  לפי חוק איסור לשון הרע כנגד מנהל בית הספר של ילדיו. התביעה מתייחסת לחמשה ארועים שונים. כל הארועים הינם תולדה של  מקרה מיום 17.3.04 המתייחס להסעת ילדיו של התובע לבית הספר, והכל כפי שיפורט להלן.

2.         הרקע העובדתי

2.1        ילדי בית הספר מגיעים מדי יום לבית הספר בהסעה מאורגנת. אוטובוס של המועצה האזורית עובר בתחנות הסעה שנקבעו לכך מראש,שם ממתינים הילדים לצורך נסיעתם לבית הספר.

2.2        על פי הוראות אשר חולקו להורי התלמידים מראש, על הילדים לחכות בתחנות ההסעה הסמוכות לביתם בשעות נקובות, לפני הגעת האוטובוס וזאת על מנת שלא יאלץ להמתין לתלמידים,ועל מנת שההסעה תגיע במועד לבית הספר. (ס' 7 לנ / 3, וכן נספח ב' לנ / 3). בנספח שנמסר להורים נקבע " במידה ואחרתם להסעות בבוקר, נהג האוטובוס לא יעצור, מסיבה בטיחותית במקום שאין בו תחנה".

2.3        לטובת ילדים  המאחרים בבוקר מסויים, הוספה תחנת הסעה נוספת למאחרים, ביציאה מפרדס חנה ליד תחנת הדלק "פז". (ס' 8 לתצהיר נ / 3 ) (להלן "תחנת המאחרים").  תחנה זו היא בנוסף לתחנה הרגילה בפרדס חנה.

2.4        באוטובוס אשר אסף את  ילדי פרדס חנה נהג בדרך קבע הנהג קדר אילן. מר קדר העיד כי התובע הביא כמעט כל בוקר את ילדיו לתחנה המיועדת עבור המאחרים  (במקום לתחנה הקבועה לו בפרדס חנה)  ועל אף בקשותיו החוזרות ונשנות של מר קדר שלא יבוא לתחנה זו (המחייבת עצירה נוספת מיוחדת) לא שעה התובע לבקשותיו. (ס' 6 לנ / 4 ).

2.5        לפי עדות מר קדר, בשלב מסויים החל התובע לאחר להגיע גם לתחנת המאחרים. באיזשהוא אופן השיג את מספר הטלפון הנייד של מר קדר, והחל להתקשר אליו כמעט כל בוקר כדי לברר אם כבר עבר את תחנת המאחרים אם לאו. אם היה האוטובוס כבר עובר את תחנת המאחרים, היה מבקש התובע מהנהג שיחכה לו בדרך בצומת גבעת עדה, על מנת לאסוף את ילדיו. (ס' 7 לנ / 4 ). עוד הוסיף מר קדר, כי לאחר שהטלפונים של התובע הפכו לענין של שגרה, הפסיק לענות לו משהיה מזהה את מספרו של התובע. או אז, היה התובע מתקשר מטלפון המופיע כ"חסום". מר קדר ציין כי השיחות האלו הטרידו אותו והפריעו לו במהלך הנסיעה לבית הספר. (ס' 9 לנ / 4).

2.6        עוד הצהיר מר קדר  על  התנהגות התובע, שבאה לידי ביטוי במקרים הבאים: 

א.         באחד הבקרים צלצל התובע לטלפון הנייד של הנהג וגם באותו בוקר נמנע מר קדר מלענות. כאשר הגיע למושב עמיקם ראה מולו את התובע במכוניתו מהבהב לו עם האורות וחוסם את דרכו. מיד עצר מר קדר את האוטובוס ופתח את החלון. התובע צעק לעברו "למה אתה לא עונה לי לטלפון? בגללך אני צריך להביא את ילדי במיוחד לבית הספר באופן עצמאי". מר קדר סגר את חלון האוטובוס והמשיך בנסיעה לבית הספר, כשהתובע נוסע אחריו במכוניתו. כשהגיעו לבית הספר ירד מר קדר מהאוטובוס והתובע הגיח לעברו כשהוא מרעים בקולו מתווכח "למה אתה לא עונה לי לטלפון"? עוד מציין מר קדר כי השיחה שהתנהלה מצד התובע היתה קולנית ומאיימת. אותה שיחה הסתיימה בלחיצת יד חרף אי ההסכמה ביניהם. (ס' 11-14 לתצהיר נ / 4  שלא נסתרו).

ב.         מר קדר מצהיר על מקרה נוסף. באחד מהבקרים  חכה התובע עם בנו בתחנה. כשהגיע האוטובוס ונפתחה הדלת עלה התובע אחרי בנו לאוטובוס, כשהוא נראה למר קדר עצבני. מר קדר עצר את התובע ושאל אותו לפשר כניסתו לאוטובוס. התובע השיב כי הוא צריך "לסגור" משהו עם אחד הילדים. מר קדר הסביר לו כי אסור לו לגשת לאף ילד, ולא ניתן לטפל בענין באוטובוס מלא ילדים. התובע ירד מהאוטובוס. (ס' 15,16, לתצהיר נ / 4 שלא נסתרו ).

3.         הארוע מיום 17.3.04

3.1        בבוקר 17.3.04 הגיע הנהג מר קדר לתחנת המאחרים, שאיננה תחנה כחלק מהתחנות הקבועות, אלא נועדה למקרים חריגים של אחור. מכאן מתפצלות הגרסאות.

3.2        התובע טען בתצהירו כי באותו בוקר הגיע לתחנה הסמוכה למקום מגוריו על מנת שילדיו יעלו על האוטובוס. (ס' 6 לת / 1 ). במהלך חקירתו הנגדית מאשר התובע כי איננו גר ליד  תחנת הדלק פז ביציאה מפרדס חנה. יחד עם זאת הוא מאשר שהביא את ילדיו לתחנה זו 100  פעמים. (עמ' 12 לפרטיכל).

3.3        לטענת התובע המתין בתחנה זו יחד עם ילדיו. כשהגיע האוטובוס שמה בתו לב לכך שהשאירה את תיק בית הספר ברכב של התובע שעמד בסמוך ורצה לרכבו על מנת להביא את התיק. לטענתו נשאר ביחד עם בנו והמתין לאוטובוס שעצר בתחנה. הנהג סרב להמתין לבת, דרש מהבן שלא יעלה על האוטובוס ונסע מהתחנה, מבלי לקחת את ילדי התובע. (ס' 8-10 לתצהיר ת / 1, עמ' 8 לפרטיכל).

3.4        מר קדר טוען כי התובע חכה בבוקר 17.3.04 עם ילדיו בתחנת המאחרים. כשהגיע לתחנה ופתח את דלת האוטובוס, החל בן התובע לעלות לאוטובוס, כשהבת צועקת לכוונו של אחיה.לפי הבנת מר קדר, היא רצתה סוכריה על מקל שהחזיק אחיה. הבת ברחה מהמקום כשאביה רץ אחריה. האח נשאר לעמוד על המדרגות. מר קדר קרא לבן שיעלה כדי שלפחות הוא יהיה על האוטובוס,  אך הבן ירד  ופנה לכוון רכב התובע. מר קדר חכה קמעא, צפר כדי לזרזם ומשלא עלו, עזב את המקום. (ס' 19-21 לתצהיר נ / 4, עמ 63 לפרטיכל ).

3.5        מר קדר טען כי כל אותה עת החזיק התובע את תיק בתו על כתפיו, וכך נהג לעשות מדי יום. (ס' 20 לתצהיר נ / 4, עמ' 63 לפרטיכל). התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם נכון שהוא תמיד מחזיק את תיק בתו והשיב כי זה משתנה. אם יש צורך הוא עוזר אלא שבאותו בוקר היא לא היתה צריכה עזרה. (עמ' 10 לפרטיכל). התובע אף הציע במהלך חקירתו הנגדית כי אם נהג האוטובוס לא יכול להמתין כמה דקות עד שבתו תביא את התיק, "אם זה מה שמפריע לו כדאי שיקום יותר מוקדם". (עמ' 10 לפרטיכל).

3.6        עובדה היא שהארוע היה בתחנת המאחרים, תחנה שיש להגיע אליה רק  במקרים חריגים, על מנת שלא לגרום לעצירה נוספת של האוטובוס. עובדה היא שילדי התובע לא היו "מוכנים" לעליה לאוטובוס, גם כשהגיע כבר לתחנת המאחרים ועצר שם. הסיבה מדוע הם לא היו מוכנים לעליה, הינה בעלת חשיבות משנית.

3.7        מר קדר ציין  "התובע החליט, וזו לא הפעם הראשונה, שאנו צריכים לשרת רק אותו ולחכות לו. הוא היה מתקשר אלי  ומבקש  ממני גם לחכות לו בדרך במקום שאיננו מוכרז כתחנה. היו כמה מקרים עם ילדים שקמו על צד שמאל, וזה היה ידוע שההורה מרגיע את הילד שלו שלא עולה על האוטובוס, ואחר כך הוא מביא אותו לבית הספר". (עמ' 64 לפרטיכל).

4.         נסיון התובע לעצור את האוטובוס בנסיעתו