1. לפניי תביעה קטנה כספית ע"ס 14,320 ש"ח, שהגישה התובעת כנגד חוקר פרטי, להחזר שכר ששילמה לו, עבור שירות שביצע עבורה וכן החזר שכר טרחה ששילמה לחוקר פרטי נוסף.
2. בחודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך, נפגשה בתה של התובעת עם אדם שזהותו אינה ידועה לה וכתוצאה מקיום יחסי מין נולד לה בנה, נכדה של התובעת. התובעת ביקשה לאתר את אבי הקטין ולשם כך פנתה אל הנתבע ביום 26.7.07, והזמינה חקירה לשם איתור.
3. לטענת התובעת, אלמנה המגדלת את בתה הסובלת מאפילפסיה וממחלות נפשיות ואת נכדה, עשק אותה הנתבע וסחט ממנה שכר טרחה בסך 11,500 ש"ח, במקום 4,500 ש"ח שהוסכם מראש. בנוסף, איתר החוקר אדם אשר אינו רלבנטי לעניין והיא נאלצה לשכור שירותיו של חוקר נוסף. לטענתה, התרשל הנתבע בעבודתו, לא הסביר לה שהתשלום אינו מותנה בתוצאה, ולחץ על בתה לזהות את האדם שאיתר, על מנת שתודה שזהו אבי בנה. כן, הנתבע לא סיפק הוכחות לממצאים שהביא, ודרש, עבור חקירה חדשה, סך 2,500$ נוספים.
4. הנתבע הכחיש את טענות התובעת מכל וכל; לטענתו, בעת הזמנת החקירה מסרה הבת מספר מועט של פרטים ביחס לאדם ששמו "איציק" והנתבע עמל וטרח והושקעה עבודה רבה. לצורך אימות פרטים, כך נטען, הגיע הנתבע לבית התובעת ובתה למעלה מעשר פעמים וניסה לרענן את זיכרונה של הבת. הנתבע הבהיר לא פעם, שהתשלום אינו מתונה בתוצאות החקירה וכי התשלום הוא עבור העבודה המבוצעת. בנוסף, בתום החקירה איתר הנתבע, כך נטען, אדם אשר פרטיו תואמים את הפרטים שמסרה הבת. עוד צוין שהבת סירבה לזהות את האדם המאותר, כפי שסוכם עמה מלכתחילה. הנתבע הוסיף וטען כי התרשם שהבת מונעת מפחדים אשר מונעים ממנה למסור פרטים אודות אבי בנה וייתכן כי היא מאוימת. הטענה בדבר עושק, הוכחשה מכל וכל, ונטען כי המדובר בהוצאת דיבה. שכר הטרחה, כך נטען נקבע תוך התחשב במצבה של התובעת, שאם היה מחושב לפי שעות עבודה, היה גבוה בהרבה.
5. הנתבע לא החתים את התובעת על הסכם שכר טרחה ובפי התובעת שתי טענות; ראשית, שתשלום שכר הטרחה היה מותנה בתוצאה, ושנית, שהסכום הינו מופרז ובלתי סביר. ביחס לטענה הראשונה, בתקנה 12 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972 נקבע שעל חוקר פרטי חל איסור להתנות את שיעורו של שכר הטרחה בתוצאת החקירה. סבורני שהנתבע, אשר מודע לתקנות (שכן בסעיף 9.ו. לדו"ח החקירה צוין כך) לא עבר על האיסור ומשכך טענה זו, דינה להידחות.
ביחס לטענתה השנייה של התובעת, התובעת הגישה במהלך הדיון מיום 2.11.08 דו"ח של החוקר הפרטי הנוסף שאת שירותיו נאלצה לשכור ואשר הוא, לדבריה, איתר את האדם שאותו זיהתה הבת כאבי בנה (ת/1). מדו"ח זה עולה שפעמיים הגיע החוקר לבית המאותר בעיר לוד, במסווה של אדם שמעוניין לרכוש את הרכב אשר הוצע למכירה על ידי אותו אדם וכן קיים עמו שיחת טלפון אחת. בביקור השני נכחו התובעת והבת ברכב במקום סמוך למפגש של החוקר עם האדם המאותר, והבת הודיעה בהתרגשות כי האדם המאותר, הוא אכן אבי בנה. עבור שני מפגשים אלה ושיחת טלפון אחת שילמה התובעת שכר טרחה בסך 2,772 ש"ח, כולל מע"מ. לא הובהר, לא בדו"ח ולא על ידי התובעת, מי איתר את אותו "איציק" המתגורר בלוד ואשר הציע את רכבו למכירה, כיצד נעשו פעולות האיתור ומהו היקפן.
פעולות האיתור שביצע הנתבע, כפי שפורטו על ידו בדו"ח הסופי שהוגש לתובעת נושא תאריך 30.9.07, הינן רחבות היקף וניכר כי בוצעו ביסודיות; הנתבע הגיש דו"ח מפורט בן חמישה עמודים, ובו פירוט הפרטים שנמסרו לו בתחילה על ידי הבת (ובתחילה טענה הבת ששמו של האדם הינו "יוסי"), פירוט הפעולות שבוצעו על ידו לרבות חקירות הבת, חקירות סביבתיות באזור בית שמש, חקירה ב"אופיס דיפו", חקירה במושב "נוחם" וחקירה בחברת "דפרון". בסופה של החקירה אותר אדם שפרטיו תאמו את הפרטים שמסרה הבת, אך התובעת טוענת שהבת שללה מכל וכל את האפשרות שזהו אבי בנה. יוער, כי אותו אדם המתגורר בעיר לוד, אותו זיהתה הבת באופן וודאי כאבי בנה, אשר אותר כאמור על ידי חוקר פרטי אחר, ביצע בדיקת אבהות גנטית, בה נתגלה כי הוא אינו אבי הקטין.
6. מאחר שאין לפניי הסכם בכתב, והתובעת לא הביאה כל ראיה כי שכר טרחה ששילמה עבור הפעולות שבוצעו אינו סביר או אינו מקובל, סבורני שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה; התובעת העידה שבתחילה סוכם סך 4,500 ש"ח. לאחר מכן, בהפתעה, לטענתה, הודיע לה הנתבע שככל שהחקירה תסתבך, תשלם לו בהתאם, והיא
נתנה הסכמתה לכך (עמ' 5, ש' 13). לטענת הנתבע, סוכם ששכר הטרחה ייגבה בהתאם לפעולות שבוצעו לפי מפתח של שעות עבודה. הנתבע העיד שאין בידיו פירוט של הפעילות וכן טען שעבד בתיק חוקר נוסף, לו שולם סך 3,000 ש"ח. לא שוכנעתי שהנתבע הפעיל על התובעת לחץ כלשהו וכאשר פעולותיו נעשו תוך שיתוף פעולה מלא בינו ובין התובעת.
7. אשר על כן, התובענה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 300 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 30 יום ולאחריו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום ה' בחשון, תשס"ט (3 בנובמבר 2008) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לצדדים.