נדחתה תביעה להחזר כספי ולפיצוי עבור עגמת נפש בשל קרון שסופק לחתונה

התובעת הגישה תובענה כספית זו, בה היא תובעת החזר סך 4,389 ש"ח ששילמה עבור קרון שירותים ניידים שסיפקה לה הנתבעת ביום 3.7.08, לאירוע חתונה שהתקיים בכפר אוריה, וכן סך נוסף של 4,000 ש"ח בגין עגמת נפש ובסך הכל סך 8,389 ש"ח.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1.         ביום 26.5.08 חתמו הצדדים על הסכם הזמנה, לפיו תספק הנתבעת קרון שירותים ניידים מפואר שגודלו 6 x 3 מ', הכולל ששה תאים (להלן: "הקרון"). עוד ציון בהזמנה שבאירוע צפויים להיות נוכחים עד 200 איש, וכי הקרון יוצב במקום המיועד בשעה 18:00 ויישאר שם עד לשעה 02:00. המחיר שהוסכם הינו 3,812 ש"ח כולל מע"מ והוסכם שהסכום ישולם בתום שלב ההצבה של הקרון.

2.         בשיחת טלפון נוספת סוכם שלאור אי הבנה מסוימת, יוסף לסכום האמור סך 500 ש"ח.

3.         ביום האירוע, 3.7.08 הוצב הקרון במקומו מוקדם מהמוסכם, בשעה 15:30 ולתפעולו הושמו שני עובדים. מיד לאחר הצבתו פנתה הגב' ענבל איתן (להלן: "ענבל"), נהגת הגורר שהובילה את הקרון לאביו של החתן, לגביו הוסכם שהוא איש הקשר, וביקשה את התשלום, אך האב השיב שאינו יודע דבר לגבי התשלום. משכך, התקשרה ענבל אל התובעת, אשר שהתה בסלון הכלות באותה עת ושאלה מידי מי תוכל לקבל את התשלום. התובעת השיבה לה שתיטול שיק מידי אם החתן ובתום האירוע, יוחלף השיק בכסף מזומן. ענבל נטלה את השיק ע"ס 4,389 ש"ח ליום 10.7.08, ועזבה את המקום.

4.         בשעה 00:30 לערך, הגיעה ענבל למקום האירוע וסברה בטעות שהאירוע הסתיים. משכך, הורתה לעובדים לסגור את הקרון ולהיערך לגרירתו מהמקום. לאחר מכן ניגשה אל התובעת, אשר נמצאה אותה עת על רחבת הריקודים וביקשה ממנה להחליף את השיק בכסף מזומן, כפי שסוכם. התובעת השיבה לענבל שאיננה יכולה להתפנות לעניין זה באמצע האירוע וממילא האירוע טרם הסתיים וכי עליה להשאיר את הקרון במקומו עד לשעה 02:00.

5.         משנתבררה לענבל הטעות והיא הבינה שהאירוע טרם הסתיים, הורתה לעובדים לפתוח את הקרון לכניסת אורחים והקרון נותר במקומו עד לשעה 02:00, שאז עזבו העובדים וענבל את המקום יחד עם הקרון וללא החלפת השיק בכסף מזומן.

6.         למחרת, ביום 4.7.08 הודיעה התובעת לנתבעת שאיננה שבעת רצון מהשירות שקיבלה וכי נגרמה לה עגמת נפש, בגינה היא דורשת פיצוי. ביום 7.7.08 שלחה התובעת לנתבעת מכתב בו פורטו תלונותיה וביום 9.7.08 השיבה הנתבעת לתובעת מכתב תגובה.

טענות הצדדים

7.         ל טענת התובעת, העובדה שהקרון הוצב מוקדם מהמסוכם, אינה מאפשרת לנתבעת לעזוב את המקום טרם הזמן שסוכם וכי לא ייתכן שהאורחים יישארו ללא פתרון הולם לצורכיהם. עוד טענה התובעת שענבל הגיעה במפתיע לרחבת הריקודים ומסרה שהיא לוקחת את הקרון, שכן הקרון הוצב בשעה 15:00 ולכן הנתבעת סיימה מתן שירותיה. בשלב זה, כך נטען, נאלץ גם החתן לעזוב את רחבת הריקודים ולהיכנס לדין ודברים עם ענבל. התובעת והחתן, כך נטען, נאלצו ליצור קשר עם מנהלה של הנתבעת ודרשו ממנו לפתוח את הקרון על מנת ליתן מענה לעשרות החוגגים שנותרו חסרי אונים במשך כשעה. לאחר ויכוח קולני, הסכים מנהל הנתבעת לפתוח את הקרון.

8.         הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל וטענה כי דין התביעה להידחות; ל טענת הנתבעת, לאורך כל ההתנהלות מול התובעת נתקבלו חצאי אמיתות ובשל מחדלה, הוסף לתשלום סך 500 ש"ח. כמו כן, הובהר לתובעת שעלות הקרון היא בהתאם לכמות האורחים בחתונה והתובעת נקבה במספר של עד 200 אורחים, ברם, בפועל, נכחו באירוע למעלה מ-300 אורחים, כשהתובעת מנסה להימנע מתשלום עבור יתר האורחים.

9.         אי ההבנה נוצרה בעטיה של התובעת, אשר לא הסבירה לנתבעת מראש שהאירוע מחולק לשני חלקים מרוחקים יחסית וכי בשעה 00:30 היה המקום בו הוצב הקרון ריק מאורחים ושאר הספקים פירקו את הציוד. הנתבעת לא ידעה ולא הוסבר לה, שחלק מהאורחים עברו לרחבת הרקודים אשר נמצאה במרחק של כ-250 מ' מהאזור בו הוצב הקרון. גם הבעלים של הקייטרינג, (להלן: "מריו") מסר לענבל שהאירוע הסתיים והוא עצמו פירק וקיפל את ציודו.

10.        ביחס לשיחתם של ענבל והתובעת על רחבת הריקודים נטען שהתובעת היא זו שביקשה לפנות אליה עם השיק על מנת להחליפו בכסף מזומן וכי משסברה ענבל, בטעות, שהאירוע הסתיים, ניגשה אל התובעת, כפי שסוכם. באותו רגע התפרצה התובעת בזעם על ענבל והטיחה בפניה שלא תשלם עבור השירות כלל. ענבל עזבה את הרחבה והמתינה לתום האירוע ליד הקרון כשלפתע הגיע החתן וצעק עליה על שהעזה לפנות לכלה וכי האירוע טרם הסתיים. הובהר לחתן כי חלה טעות אשר תוקנה, אך החתן לא חדל מצעקותיו והתקשר למנהל הנתבעת וצעק גם עליו.

­ דיון

11.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לעומקן ושמעתי את עדויות הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, לרבות הסכם ההזמנה, סבורני שדין התביעה להידחות, מן הטעמים הבאים;

12.        מעדותו של אסף איתן - מנהל הנתבעת (להלן: "אסף") ומעדותו של מריו עולה שאכן הודיעה התובעת לשני ספקים אלה כי הצפי הינו עד 200 אורחים, אך בפועל הגיעו למעלה מ-300 אורחים. בעדותה אישרה גם התובעת כי שילמה למריו עבור הקייטרינג, בסופו של דבר, עבור 320 מנות (עמ' 4, ש' 21). התובעת לא הצליחה להסביר כיצד הגיעו 120 אורחים אשר לכאורה לא הוזמנו לאירוע.

13.        התרשמתי שטעותה של ענבל, בסוברה שהאירוע הסתיים עת לא הבחינה באורחים באתר בו נמצא הקרון (למעט אבי החתן ומספר אנשים נוספים עמו) נעשתה בתום לב ובעטייה של התובעת; דומה שאין חולק שאף לא לאחד מנציגי הנתבעת לא הוסבר, לא מראש ולא תוך כדי האירוע, כי האירוע מתקיים בשני אתרים נפרדים וכי רחבת הריקודים נמצאת במקום מרוחק. משכך, אין לתובעת להלין, אלא על עצמה. לא זו בלבד, אלא שמעדותו של מריו עולה כי כלל לא ניתן לראות את רחבת הריקודים מהמקום בו הוצב דוכן האוכל וכי האתרים אינם קרובים זה לזה. ענבל העידה לפניי, באופן אמין ומשכנע, שטעתה, טקטית, כשפנתה לתובעת תוך כדי האירוע. יצוין כי אפשרתי לתובעת להכניס לאולם בית המשפט מצלמת וידאו על מנת להציג עדויות התומכות בגרסתה, ברם, לא מצאתי לנכון לצפות בקטע אותו ביקשה התובעת להציג, בו נראית ענבל ניגשת לתובעת על רחבת הריקודים, שכן אין מחלוקת עובדתית ביחס להתרחשות זו. עם כל הכבוד, סבורני שטעותה הטקטית זו של ענבל, אינה עולה כדי פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש.

14.        ביחס לדקות בהן נסגר הקרון בשל אותה טעות, סבורני שגם בנקודה זו דין טענות התובעת להידחות; הצדדים חלוקים בשאלה ביחס לזמן בו נמצא הקרון סגור; התובעת טוענת לכ-40-60 דקות ואילו ענבל טוענת לכ-20 דקות. מריו תמך בגרסת הנתבעת ולדבריו: "לא נראה לי שהיה משהו יותר מדי. עד שהיא הלכה וחזרה, הכל המשיך" . התובעת, מנגד, לא הזמינה עדים לתמיכה בטענתה.

הקרון היה סגור אך למשך הזמן שמרגע שענבל נמצאה בשער המושב ועד לתום שיחתה עם התובעת ואין זה סביר בעיני שמשך הזמן הינו שעה תמימה. אף אם הקרון היה סגור למשך למעלה מ-20 דקות, סבורני כי אי ההבנות נבלו ממחדליה של התובעת וכי הטעות איננה מצדיקה פסיקת פיצוי כלשהו.