נדחתה תביעה כספית של נטוויז'ן בגין אי תשלום חשבונות חודשיים

רקע

1.      מונחת בפני תביעה כספית המתנהלת  ב"סדר דין מהיר".

2.      חברת נטוויז'ן בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת, בין היתר, במתן שירותי גישה לאינטרנט. לטענתה, בשנת 2002 מר זוהר אלכס (להלן: "הנתבע") קיבל חשבון גישה לאינטרנט תחת שם המשתמש "ALONA111" (להלן: " השם אלונה") המסלול הנבחר היה מסוג גלישה חופשית בסך של 95 ש"ח בחודש. עם זאת הנתבע לא שילם את התשלומים החודשיים להם התחייב. בחודש מאי 2003 התבקשה התובעת על ידי הנתבע לנתק את שם המשתמש אולם הוראה זו נתנה לאחר שכבר נוצרה יתרת חוב. משסירב הנתבע לשלם יתרה זו, נאלצה התובעת להגיש תביעה זו לבית המשפט.

3.      מנגד, הכחיש הנתבע את טענות התובעת מכל וכל. כפי שטען בבקשת הרשות להתגונן מטעמו, היה מנוי של התובעת עוד משנת 1996 תחת שם המשתמש "ZOHAR01" (להלן: "השם זוהר"). תחת שם זה השתמש הנתבע בכדי לגלוש באינטרנט. בשנת 2002 התגרש הנתבע מאשתו. מספר הטלפון המצוין אצל התובעת כדרכן של משתמש  "ALONA111" היה שייך לגרושתו ולא לו. יתכן ובתו אלונה ביקשה להיות אף היא מנויה בשירותיה של התובעת ולשם כך מסרה פרטים שבזמנו היו משותפים לו ולאשתו.

4.      כאשר הנתבע גילה זאת, וכן העובדה כי עד כה שילם למעשה על השם אלונה למרות שכלל לא השתמש בו, יצר קשר עם נציגי התובעת בחודש אפריל 2002 ודרש לבטל את המנוי "אלונה". התובעת התמהמה בבקשה זו אך לבסוף ולאחר מספר פניות נותק השם אלונה בחודש מאי לאותה שנה.

5.      לאחר מכן, החלו לפנות באי כוחה השונים של הנתבעת אל הנתבע בדרישה לכיסוי חוב אשר לטענתו מעולם לא היה שלו. כל פעם נאלץ הנתבע ליצור קשר עם עורכי דין, להסביר כי הוא לא בעל החוב וכי שם המשתמש שלו הינו זוהר ולא אלונה. לבסוף, ללא שנשמעו טענותיו הרבות של הנתבע, הוגשה כנגדו תביעה זו.

6.      בתאריך ה - 12/11/06 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן בו התקבלה הרשות להתגונן והתביעה הועברה לפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

דיון

7.      לדידי, לאחר שעברתי על החומרים המצויים בתיק, שמעתי את העדויות וסיכומי הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

8.      עיקר טענותיו של הנתבע מסתכמות על כך שאין כל יריבות בינו לבין התובעת. באותם זמנים בתו של הנתבע הייתה בגירה, לאחר שירות צבאי. אפילו שם המשתמש "אלונה" מצביע על המשתמש הראשי בכינוי זה. התובעת בעצמה הייתה מודעת לכך. בעקבות זאת, תמוהה  העובדה כי התובעת בחרה להגיש תביעה זו כנגד הנתבע בלבד.

9.      בעת הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ניתנה לתובעת האפשרות להגיש תביעה מתוקנת כנגד הנתבע וכן כנגד בתו אלונה, שכן בכתב התביעה המקורי נכתב "אלכס ואלונה זוהר" יחדיו, שלא כדין, עם פרטיו של הנתבע בלבד. התובעת הגיבה לכך בטענה כי אין לה כל עניין לתקן את כתב התביעה שכן גם אם אלונה השתמשה בשירותי התובעת, הרי שהנתבע הוא זה אשר הזמין את השירות. ככל שהתיק התקדם, התגלתה העובדה כי טעות בידי התובעת וכי  אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבע.

10. הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל  השכנוע  שנתקיימו כל העובדות המהוות  את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי  על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי   פ"ד כ"א (2) 358, 364).

11. אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו מוטל עליה. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

12. לטעמי, כל הראיות מובילות לכך שהנתבע איננו בעל הדין הנכון. התובעת טענה כי הנתבע הזמין את השירות, דיבר עם נציגי התובעת ושילם בעבור השירות שסופק. דא עקא, לא הוצג בפני ולו בדל של ראייה התומכת בטענות הנ"ל. נהפוך הוא: מקבץ המסמכים המצויים בתיק מלמדים כי מי שהתקשרה הינה אלונה בלבד, אך סירובה של התובעת לצרף לתביעה את אלונה מונע דיון בכך.

13. לשם אלונה קיים גם מספר לקוח. המספר הינו 591208. התובעת הגישה דף עם פירוט גלישות המתאר את הזמנים שבהם נצבר החוב עקב גלישה. בראשית העמוד מודפס מספר הלקוח הנ"ל. אולם, התובעת אף צירפה חשבוניות המוכיחות את החוב. בחשבוניות אלו מופיע מספר הלקוח הנ"ל. יחד עם זאת, החשבוניות ממוענות לגב' אלונה זוהר בלבד!

14. הנתבע, אף והמציא לבית המשפט מכתבים שקיבל בשנים 2003 ו - 2004. נספח ו' לבר"ל וכן לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע הינו מכתב התראה משולחנה של עו"ד ויצמן. מכתב זה כולל את מספר הלקוח דנן וכן את שמה של אלונה בלבד. שם הנתבע איננו בנמצא. המכתב מ - 2004 וכן המכתבים מטעם ב"כ התובעת כיום ממוענים לנתבע ולבתו יחדיו. שואל אני, מהיכן נבע השינוי בגישתה של התובעת לגבות את החוב? השאלה הינה, בלשון המעטה, מטרידה ותשובה לכך איננה קיימת. עד ה - 11/10/04 שמו של הנתבע כלל אינו מופיע ברישומי התובעת ובתאריך זה המדובר במכתב התראה של עו"ד בניסיון לגבות את החוב (נספח ז' לתצהיר התובע).

15. הנתבע הראה בבקשותיו כי אכן קיים שם משתמש נוסף בשם זוהר (ראה נספחים יב' ו-יג'). אולם, התובעת נמנעה מלבדוק את טענת הנתבע  ככל שיכלה. העדה מטעם התובעת באה להעיד לעניין שם המשתמש אלונה, ואיננה מכירה את הפעולות שבוצעו בשם זוהר. לא זו אף זו, באם קיימים שני שמות משתמשים, הרי שתיעוד השיחות שמחזיקה התובעת ואשר הציגה בפני בית המשפט מלמד רק על השם אלונה. עדת התובעת ניסתה להציג כי כל שיחה מתועדת אולם לעניין העובדה כי קיימים שני פלטי שיחות והיא באה רק עם שם משתמש אחד, הרי שהתובעת לא הציגה את מלוא המידע המצויי בידיה. כפי שטען הנתבע ייתכן ובעת שיצר קשר עם נציגי הנתבעת, נרשמו השיחות תחת שם המשתמש זוהר ולא אלונה.

16. כמו כן, התובעת הציגה את פירוט השיחות בין נציגיה ובין הנתבע, הרי שאין הדבר מוכיח דבר לעניין טענותיה. תיעוד השיחות מתחיל ביולי 2002 למרות שהמנוי נפתח ביולי 2001. שני פירוטים מתוך ארבע אשר פורטו כדבעי, הנתבע איננו נראה כ"לקוח" אלא הוא מצטייר כ "אבא של אלונה". שאר השיחות המתועדות לוקות בחסר.

17. לסיום, קיים מסמך נוסף אשר משקלו לעניין חבותו של הנתבע מוטלת בספק, הינו נספח ד' לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת. נספח זה מציג את שם המשתמש אלונה ואת פרטי הפעולות שבוצעו. בשם המשתמש רשום שמו של הנתבע. אולם, סיבת סגירת המנוי מפורטת כבעיות גבייה ולא כפי שהובהר במסמכים אחרים, המנוי נותק לבקשת הנתבע. משכך, וגם אם לשיטתה של ב"כ התובעת המדובר ברשומה מוסדית, אין להסתמך עליו.