כללי
הליך זה עניינו תביעת נזיקין בסך 130,000 ש"ח, שהוגשה על ידי התובע כנגד באת כוחו לשעבר, בטענה לרשלנות מקצועית מצידה בעריכת הסכם בינו לבין אשתו לשעבר ובמתן יעוץ משפטי רשלני בהקשר לאותו הסכם.
סכום התביעה משקף את הסכום אותו חויב התובע לשלם לגרושתו, בגין כתובתה.
התובענה התבררה ונשמעה לפני כב' השופטת מארק - הורנצ'יק והועברה לטיפולי, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, לצורך כתיבת פסק דין. בישיבת תזכורת ביום 18.11.07 הביעו ב"כ שני הצדדים את הסכמתם למתן פסק דין על סמך החומר בתיק ובהתאם לתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
כן הוגש, לבקשת ב"כ הצדדים, סבב סיכומים משלים בהתייחס לאסמכתא נוספת - פסק דין של ביהמ"ש העליון, אשר ניתן לאחר הגשת הסיכומים העיקריים.
רקע עובדתי
זירת ההתרחשות העיקרית של האירועים נשוא התביעה הינה בית המשפט לענייני משפחה, שם ניהל התובע, באמצעות ב"כ דאז, הנתבעת, הליכים משפטיים כנגד אשתו דאז, אשר עניינם תביעה לפירוק שיתוף ותביעה לשינוי פסק דין קודם למזונות.
מדובר בהליכים אשר הוגשו ע"י התובע, באמצעות הנתבעת, בשנת 1997, וזאת לאחר תקופת פירוד ממושכת בין בניה"ז ולאחר שמספר שנים קודם לכן חוייב התובע ע"י ביהמ"ש המחוזי בתשלום מזונות ילדיו. הליכים אלה הוגשו על סמך מידע שהגיע לידי התובע, בדבר הסתרת רכוש ע"י אשתו וממילא הסתרת מצבה הכלכלי לאשורו מעיניו של ביהמ"ש המחוזי, לעניין סכום החיוב הראוי במזונות.
בתביעותיו אלה משנת 1997, אשר כאמור הוגשו באמצעות הנתבעת, ביקש התובע, על סמך אותו מידע שהגיע לידיו, להשיג שינוי רטרואקטיבי של החיובים הכספיים בהם חוייב בזמנו כלפי אשתו, בעיקר לעניין סכום החיוב במזונות. בנוסף, התבקש בגדר הליכים אלה, פירוק השיתוף בדירת המגורים, בה התגוררו, מאז פרידת בניה"ז, האישה והילדים.
זמן קצר לפני מועד הדיון, אשר נקבע בביהמ"ש לענייני משפחה בתובענות הנ"ל, הגיעו התובע ואשתו, ישירות ביניהם, להסכם פשרה (
ת/3, להלן: "
ההסכם המקורי"), המסדיר את מכירת הדירה וחלוקת תמורתה וכן את ויתורה של האשה על מזונות, לרבות חוב המזונות אשר היה קיים אותה עת. הסכם זה הועבר לנתבעת, אשר הכניסה בו שינויי עריכה ונוסח מסוימים, לגביהם הגיעה להסכמה עם ב"כ האשה דאז, עו"ד בלס (מוצג
נ/8).
לדיון עצמו בביהמ"ש לענייני משפחה, ביום 9.2.98, התייצבו התובע ואשתו וכן הנתבעת, ללא ב"כ האישה עו"ד בלס, אשר סיכם עם הנתבעת, כי לא יתייצב לאותו דיון.
על מאורעות בוקר זה בבית המשפט לענייני משפחה והשתלשלות העניינים, המדויקת, במהלכו, חלוקים הצדדים, כפי שיפורט להלן. ואולם, אין חולק, כי במהלך הדיון בביהמ"ש, ועקב פניית כב' השופט גרניט אל הצדדים וחילופי דברים ישירים בינו לבינם, עלה על הפרק אף עניין הגירושין עצמם, היינו, מעבר לסוגיות פירוק השיתוף והמזונות, אשר עמדו בבסיס התביעות הנדונות מלכתחילה. בעקבות התפתחות זו ובהקשר אליה, הפסיק כב' השופט את הדיון ושלח את הצדדים להתדיין בנושא זה מחוץ לאולמו, על מנת לנסח הסכמה, אשר תכלול התייחסות אף לעניין הגירושין עצמם.
בשלב זה, במהלך אותה הפסקה בדיון, שוחחה הנתבעת טלפונית עם עו"ד בלס ב"כ האשה, אשר כאמור לא התייצב לדיון, בנוגע לאפשרות הוספת סעיף להסכם אשר יכלול הסכמה לגירושין. שיחה זו הובילה להוספת סעיף 7 להסכם המקורי, אשר נוסחו כדלקמן:
"עובר למכירת הדירה כאמור לעיל, הצדדים מסכימים להתגרש ולהגיש בקשה משותפת לגירושין".
התובע ואשתו חתמו על הסכם זה (ההסכם המתוקן,
ת/4, להלן: "
הסכם הגירושין"). כעולה מפרוטוקול הדיון, ביהמ"ש אישר את הסכם הממון ונתן לו תוקף של פסק דין, למעט לנושא הגירושין (אשר אינו בסמכותו).
עד כאן, תמצית האירועים בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 9.2.98, אשר אינה שנויה במחלוקת.
כשמונה חודשים לאחר מכן, הגישה אשתו של התובע, בכוחות עצמה וללא ייצוג, תביעת גירושין בבית הדין הרבני (
ת/5). תביעה זו הקדימה את לוחות הזמנים הקבועים בהסכם הגירושין לעניין מכירת הדירה ונזנחה.
מספר שנים לאחר מכן, ביום 19.12.04, פסק בית הדין הרבני, בפשרה, כי על התובע לשלם לאשתו סך 130,000 ש"ח, וזאת בגין כתובתה ובגין מזונות מדין מעוכבת. אותה עת, עמד סכום הכתובה המלא על סך של 173,900 ש"ח וסך מזונות מדין מעוכבת, עפ"י האשה, עמד על 31,000 ש"ח.
השתלשלות האירועים הנ"ל, עומדת בלב הסכסוך הנוכחי אשר בין הצדדים, באשר התובע טוען, כי התנהלות מקצועית רשלנית מצד הנתבעת ביום 9.2.98 בביהמ"ש לענייני משפחה, היא שהביאה לחיובו בסך הנ"ל ע"י ביה"ד הרבני.