נדחתה תביעה בעילה של מטרד ליחיד בגין רעש הנגרם מתחנת אוטובוס

אקדמות מילין

1.             1.                    עניינה של תביעה זו היא תחנת אוטובוס (להלן: "התחנה " ו/או תחנת האוטובוס ") הממוקמת סמוך לביתם של התובעים שהינו בית צמוד קרקע הנמצא ברח' אלכסנדר זייד 12 בפתח תקווה.

2.             2.                    התובעים עתרו בכתב התביעה לסעד כספי ולסעד של צו מניעה קבוע אולם במסגרת בש"א 899/05 שעניינה בקשת הנתבעים לדחות התביעה על הסף, דחתה כב' השופטת נד"ב על הסף את התביעה לגבי הסעד של צו המניעה וכן דחתה על הסף את התביעה כנגד חלק מהנתבעים. בפסק דינו החלוט  של ביהמ"ש המחוזי מיום 17.5.06 בע"א 2123/05 קבע בית המשפט כי בדין נדחתה התביעה לגבי הסעד של צו המניעה ובנוסף קבע אילו עילות עומדות כנגד מי מהנתבעים כפי שאפרט בהמשך.

3.             3.                     טרם אתייחס לתובענה גופה, לצורך נוחיות הקורא יובהר כי יש לאבחן בין שני אלמנטים המוזכרים בתביעה. האחד-סככה והשני תחנה. המונח "תחנה" משמעותו עמוד עם דגל בו מפורטים מספרי הקווים העוצרים בתחנה וה"סככה" הינה מבנה הממוקם לעיתים בצמוד לתחנה ולעיתים בנפרד ואין הוא בגדר של הסדרי תנועה המחייבים את אישור/הסכמת המפקחת על התעבורה.

4. השתלשלות האירועים כפי שמפורטת בתצהירי התובעים:

(א)                                  (א)                הנתבעת 1 הינה עיריית פתח תקווה (להלן: "העירייה "). הנתבעת 2 הינה המפקחת על התעבורה (להלן: "המפקחת ") והינה רשות התמרור המרכזית במובן תקנות התעבורה תשכ"א-1961. הנתבע 3, מר יגאל שפירא הינו יו"ר האגודה השיתופית "נוה עוז" (להלן: "שפירא "), הנתבעת 4 הינה האגודה השיתופית נוה עוז שבין חבריה נמנים התובעים. הנתבעים 5 ו-6, בני הזוג רוני ועפרה ארן הינם בעלי הזכוית בבית פרטי ברח' אלכסנדר זייד 16 בפתח תקווה.

(ב)                                  (ב)                 במהלך חודש ינואר 1999 הציבה הנתבעת 1 סככה בסמוך לביתם של התובעים בעוד שעמוד התחנה נותר בגבול שבין רח' אלכסנדר זייד 14 ו-16. לטענת התובעים. התובעים ניהלו תכתובות רבות בנושא סככת האוטובוס עם העיריה ובעקבות פניותיהם הוסרה הסככה במהלך חודש אוקטובר 1999 והתחנה הוחזרה  לגבול שבין רח' אלכסנדר זייד 14 ל-16, ליד ביתם של הנתבעים 5 ו-6.

(ג)                                   (ג)                 בחודש ינואר 2000 חזרה העירייה והציבה סככה ליד ביתם של התובעים והתובעים פנו שוב בתכתובות לעירייה עד אשר הוסרה הסככה בשנית בעוד שעמוד התחנה נותר בגבול שבין רח' אלכסנדר זייד 14 ו-16. לאחר שהסככה הוצבה בסמוך לביתם של התובעים בפעם השלישית בחודש נובמבר 2000, עמוד התחנה הוסר ממקומו בגבול שבין רח' אלכסנדר זייד 14 ו-16 ולאחר שאבני השפה שליד ביתם של התובעים נצבעו בצבעי אדום/צהוב, הגישו התובעים לבית המשפט לעניינים מנהליים, עתירה מנהלית כנגד עיריית פתח תקוה, שפירא, בני הזוג ארן ואחרים, במסגרתה עתרו לביטול החלטת העיריה להעתיק את התחנה והסככה בסמוך  לביתם. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה וקבע כי החלטת העיריה הינה "סבירה בנסיבות העניין והיא התקבלה על רקע רצונה של המשיבה וחובתה לדאוג לתושבי השכונה ורווחתם ".

(ד)                                  (ד)                התובעים ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון אשר דחה את הערעור וקבע כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. בסיפא לפסק הדין נכתב "רשמנו לפנינו הודעת בא כוח המשיבה 1 כי היא תפנה לרשויות התחבורה בעניין העברת מקום התחנה. אין בתוצאות פניה זו כדי להשפיע על פסק דיננו זה ".

(ה)                                 (ה)               בעקבות החלטת בית המשפט העליון, התכנסה ועדת התנועה של עיריית פתח תקוה ביום 6.8.03 ואישרה את העתקת תחנת האוטובוס בסמוך לבית התובעים. בהחלטה צויין כי הועדה "ממליצה לאשר את  מיקום התחנה לקו 5 ברח' אלכסנדר זייד 12. נציגי העירייה הבהירו לועדה כי בעבר התחנה הייתה קיימת ברח' אלכסנדר זייד 16, לפני הצומת עם רח' הרימון ומטעמי בטיחות הועברה התחנה לאלכסנדר זייד 12 אחרי הצומת עם רח' הזמיר ובהתאם להנחיות ".

(ו)                                    (ו)                  הנתבעים כולם הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף במסגרת בש"א 899/05,  כב' השופטת נד"ב דחתה על הסף את הסעד של צו המניעה וכן דחתה התביעה על הסף כנגד  חלק מהנתבעים. התובעים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי אשר קבע בהחלטתו  בע"א 2123/05 כי בדין נדחתה התביעה על הסף לגבי הסעד של צו המניעה שכן "לא ניתן לבקש צו מניעה בזמן שהמצב בשטח הוא שתחנת האוטובוס והסככה קיימות בפועל ". ביחס לנתבעת 1 קבע ביהמ"ש המחוזי כי בדין נדחתה התביעה כנגדה למעט בעילת המטרד. ביחס לנתבעת 2 קיבל ביהמ"ש את הערעור באופן שהתביעה כנגדה על כל עילותיה נשארה בעינה. אשר לנתבעים 3 ו-4 ביהמ"ש קבע כי יש לקבל את הערעור כנגדם בחלקו באופן שכנגדם תיוותר עילת המטרד בלבד. באשר לנתבעים 5 קבע ביהמ"ש המחוזי כי יש מקום לקבל את הערעור באופן שכל העילות שהועלו כנגדם בכתב התביעה תישארנה בעינן. ביום 20.11.06 ניתנה החלטה לפיה בתצהירי העדות הראשית יש להתייחס אך ורק למחלוקות אשר הוגדרו בהחלטת בית המשפט המחוזי בע"א 2123/05.

5. תמצית טענות התובעים:

(א)               (א)                תחנת אוטובוס אשר הייתה מוצבת ליד בית מס' 16 במשך למעלה מ-25 שנה והועתקה אל מול ביתם של התובעים, גורמת לתובעים למטרדים קשים של רעש,לכלוך, זיהום אויר ולירידת ערך ביתם באופן משמעותי.

(ב)               (ב)                כל מעשיה ומחדליה של המפקחת על התעבורה מיום 10.11.03 בנושא העברת תחנת האוטובוס מבית מס' 16 לבית מס' 12, היו בלתי חוקיים, נעשו בחוסר סמכות, בחוסר תום לב וברשלנות. החלטת המפקחת מיום 10.11.03 לוקה בפגמים מהותיים היורדים לשורשה, ההחלטה סתמית וניתנה ללא שום נימוקים שיש בהם כדי לתמוך בה. המפקחת שקלה שיקולים שאינם ענייניים ולא פירטה אילו "טעמי בטיחות" יש בהזזת התחנה לא בדקה את השתלשלות העניינים ולא התייחסה להחלטה קודמת של ועדת התנועה המרכזית מיום 3.4.00 הקובעת מפורשות כי הסככה תועבר מרח' אלכסנדר זייד 12 לרח' אלכסנדר זייד 16. המפקחת לא נתנה דעתה ולא התייחסה למעשיה ולמחדליה של העירייה אשר שינתה את מקום התחנה ללא כל סמכות ולא אפשרה לתובעים להשמיע טענותיהם בפניה ובכך פגעה בעיקרי הצדק הטבעי.

(ג)                (ג)                 הנתבע 3, פעל להעתקת התחנה, כדי להקל על סבלם של הנתבעים 5 ו-6 וכדי לחסוך מהם את מטרדי הרעש, זיהום האויר והפגיעה בערך ביתם, שפירא פנה בשירותם של הנתבעים 5 ועבורם, אל העירייה ואל ראש העיר וביקש להעביר את תחנת האוטובוס מביתם של הנתבעים 5 אל מול ביתם של התובעים.

(ד)               (ד)                הנתבעים 5 ו-6 פרצו יציאה ממגרש ביתם אל רח' אלכסנדר זייד בניגוד להיתר הבניה ובניגוד לחוק וזאת בנסיון להעמיד את התובעים ואת הערכאות המשפטיות בפני עובדה מוגמרת על מנת למנוע את החזרת התחנה ליד ביתם. הנתבעים 5 ו-6 אחראים כלפי התובעים בגין עשיית עושר ולא במשפט. העתקת התחנה אל פתח ביתם של התובעים העבירה אליהם את המטרדים מהם סבלו הנתבעים 5 ו-6 אשר היו מודעים להם כאשר בנו את ביתם ליד תחנת האוטובוס.

6. תמצית טענות העירייה:

(א)                                       (א)                בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי לא נפל כל פגם במעשי העירייה והתובעים ממשיכים להטיל דופי בעירייה ובעובדיה ומתעלמים מהחלטת בית המשפט בעניין.

(ב)                                       (ב)                תחנת האוטובוס הממוקמת בקצה גבול המדרכה בחזית ביתם של התובעים אינה עולה כדי מטרד. עצירת אוטובוס ליד ביתם אינה מהווה הפרעה של ממש לשימוש בבית שכן תחנת אוטובוס הינה מתקן ציבורי נפוץ וחיוני ביותר ולא ניתן לומר עליו כי הוא מהווה הפרעה בלתי סבירה לשימוש בבית מגורים. הרכב המשמש את קו 31 של חברת קווים הוא מסוג מידיבוס היוצר רעש ופליטת עשן נמוכים ביותר דבר המעיד כי לא נגרם לתובעים מטרד של ממש ולא נמנע מהם כל שימוש סביר בבית.