נדחתה תביעה בלשון הרע נגד עיתון מעריב

פתח דבר

1.         התובע, מר דני נסים (להלן: " התובע"), הוא יליד שנת 1957, רווק, מהנדס אלקטרוניקה במקצועו. ביום 26/6/92 נעצר התובע על ידי המשטרה בחשד להצתת עשרות מכוניות במשך מספר שנים, ושוחרר מן המעצר ביום 6/7/92 מבלי שהוגש נגדו כתב אישום; ביום 27/6/99 הודיעה המשטרה לתובע על סיום החקירה נגדו (ההודעה צורפה כנספח ד לתצהיר התובע).

הנתבעת מס' 1, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, היא המוציאה לאור של העיתון היומי "מעריב" שבו פורסמו מספר כתבות שסיקרו את דבר מעצרו ושחרורו של התובע (להלן: " מעריב"); הנתבע מס' 2, מר דן מרגלית, שימש במועדים הרלוונטיים לתובענה כעורך הראשי של מעריב (להלן: " מרגלית"); הנתבע מספר 3, מר גדעון מרון, הוא עיתונאי שכתב שלוש מאותן כתבות שפורסמו במעריב והן נושא הדיון שלפניי (להלן: " מרון"; שלושת הנתבעים יחדיו יכונו להלן: " הנתבעים").

עסקינן בתביעת לשון הרע שהגיש התובע נגד הנתבעים בגין שלוש כתבות מאת מרון שפורסמו במעריב ביום 30/6/92, ביום 2/7/92 וביום 6/7/92; כאשר לטענתו של התובע כתבות אלה הכילו מידע שגוי ומכפיש, שגרם לו נזקים המוערכים על ידו בסכום של 1,200,000ש"ח.

העובדות הצריכות לעניין

2.         בראשית שנות התשעים התבצעה ברמת גן סדרת הצתות של מכוניות אשר זכתה להד ציבורי נרחב, ותקופה ממושכת דווח בכלי התקשורת על מקרי ההצתה ועל חוסר הצלחתה של המשטרה לתפוס את האשם או האשמים בפרשה (ראו למשל שלוש כתבות שפורסמו בנדון בעיתונים יומיים שונים, שיוער שאינן הכתבות נושא הדיון כאן, צורפו כמוצגים א1-א3 למוצגי הנתבעים).

ביום שישי ה- 26/6/92 בסביבות השעה 01:00 לפנות בוקר הגיעו שוטרים לביתו של התובע וערכו חיפוש במכוניתו ובביתו, שלאחריו הוא נעצר על ידם בחשד לביצוע ההצתות ונלקח לחקירה במשטרת מחוז תל אביב. בהמשך היום הובא התובע לבית משפט השלום בתל אביב לצורך הארכת מעצרו (ראו סעיפים 29-30 לכתב התביעה בת.א. 1032/00 שהוגש על ידי התובע נגד המדינה, להלן: " כתב התביעה נגד המדינה", צורף כמוצג ב למוצגי הנתבעים), ובמהלך הדיון הוא הכחיש את החשדות נגדו והוסיף את הדברים הבאים:

"אני סובל מאובססיה כפייתית לניקיון ואין לי שליטה נפשית על זה, יש לי מושגים מאוד מחמירים ואני לא סובל שבלש נוגע בחפצי אולי קודם נגע בעבריינים ... הדירה טמאה בשבילי לאחר החיפוש, לא אוכל להיות במעצר, לא אוכל לאכול או ללכת לשירותים, לא אוכל להיות בחברת עבריינים...". (ראו פרוטוקול הדיון, נספח ב לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים).

            יבואר בנקודה זו כי התובע סובל לדבריו מ- O.C.D (obsessive compulsive disorder) - הפרעה כפייתית שמתבטאת בהקפדה על ניקיונו האישי, והוא מדגיש כי אף על פי שהפרעה זו ניכרת בהתנהגותו ומפריעה לתפקודו היומיומי היא אינה מוגדרת כמחלת נפש (ראו סעיף 7 לתצהירו וכן עדותו בעמ' 22 לפרוטוקול, ש' 15-17 ובעמ' 49, ש' 8-9). כן יצוין, כי במהלך עדותו של התובע בפניי ניכר היה בהתנהלותו ובאופן שבו הוא השיב על השאלות שנשאל כי הוא אכן סובל מהפרעה כפייתית; וכי צבען של שתי ידיו - מן המרפק ומטה - הוא בעל גוון ורוד בולט וחריג, כפי הנראה כתוצאה מניקיון אובססיבי של ידיו.

3.         בית המשפט שדן בהארכת המעצר (כבוד השופט א' רצ'בסקי) קבע כי אף על פי שלא ניתן לומר כי למשטרה חומר ראייתי ממשי הקושר את התובע במישרין למעשי ההצתה, נסיבות מעצרו והימצאותו בסמוך לזירות ההצתה ובשעות לילה מאוחרות מחייבות את המשך החקירה נגדו - ועל כן הורה על הארכת מעצרו של התובע בחמישה ימים (ההחלטה צורפה כנספח ב לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים).

            בסמוך לאחר מכן, יום ראשון ה- 28/6/92, פורסם בכמה מן העיתונים היומיים דבר מעצרו של התובע בחשד לביצוע ההצתות, תוך ציון פרטיו האישיים - שמו, אזור מגוריו, מקצועו, היותו רווק כבן 35, תפקידו כקצין במילואים ועברו הצבאי וכן האובססיה לניקיון שממנה הוא סובל (ראו כתבתו של יורם ירקוני שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות", מוצג יג למוצגי הנתבעים; וכן כתבתו של מאיר תורג'מן שהתפרסמה בעיתון "חדשות", מוצג יז למוצגי הנתבעים); ואולם יצוין כי בשלב זה טרם פורסם דבר המעצר במעריב.

4.         ביום 29/6/92 הובא התובע בשנית להארכת מעצר בבית משפט השלום בתל אביב - שאז הבהיר סנגורו כי לנוכח ההפרעה הכפייתית שממנה הוא סובל, התובע אינו מסוגל לאכול, לשתות, ללכת לשירותים או אפילו לישון כל עוד הוא שוהה בבית מעצר, ועל כן יש לשחררו לאלתר. הסנגור הציג לבית המשפט חוות דעת מאת הפסיכיאטר ד"ר ח' חרמש שבה נכתב כי הלה מטפל בתובע מזה זמן מה, וכי לדעתו יש להקדים ולשלוח את התובע לבדיקה פסיכיאטרית מאחר שחומרת הכפייתיות שממנה הוא סובל עלולה לגרום לכך שהוא יימנע משינה, מאכילה ומשתייה, ומפעולות יומיומיות נוספות, ואף להגביר את הסכנה האובדנית לחייו (להלן: " ד"ר חרמש", חוות הדעת צורפה כמוצג ו למוצגי הנתבעים).

בית המשפט (כבוד השופט ד' גבאי) האריך את מעצרו של התובע עד ליום 5/7/92 והורה כי הוא יישלח באופן דחוף לבית החולים אברבנאל - שם ייבדק התובע על ידי רופא על מנת שיוחלט אם הוא כשיר לעמוד לדין, ואם יש מקום לאשפזו או שמצבו הנפשי מאפשר את המשך שהייתו בבית המעצר (פרוטוקול הדיון וההחלטה צורפו כנספח ג לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים).

בו ביום נבדק התובע על ידי ד"ר ב' קופלר בבית החולים אברבנאל (להלן: " ד"ר קופלר"), שקבע כי "הנ"ל מסוגל לעמוד לדין. עקב מצבו הנפשי ברור שמתקשה לעמוד בתנאי מעצר אך גם בבי"ח אברבנאל, בתנאי מחלקה סגורה, אותן המגבלות שהטיל על עצמו ימשיכו להתקיים. יש לשמור עליו היטב עקב אפשרות לאובדנות." (חוות הדעת צורפה כנספח ד לכתב התביעה נגד המדינה, נספח ב לתיק מוצגי הנתבעים).

למחרת דיון זה, ביום 30/6/92, פורסמה במעריב כתבה מאת מרון הנושאת את הכותרת: " החשוד כ'שורף המכוניות' ייבדק במחלקה סגורה"; ובכותרת המשנה צוין: " דני נסים בבימ"ש: 'אני חף מפשע, איני חולה נפש, השוטרים מתעללים בי'. הוא חולה ניקיון כפייתי ואינו מסוגל לאכול את האוכל שמגישים לו השוטרים". בגוף הכתבה נאמר כי התובע "חולה ניקיון כפייתי" כלשונה, ואינו מסוגל לאכול את האוכל שמגישים לו השוטרים; וכן כי הוא נשלח לבדיקה במחלקה סגורה בבית החולים "גהה", על מנת לקבוע אם הוא לוקה בנפשו ועל כן אינו מסוגל לעמוד לדין. בהמשך הכתבה הובא ציטוט מדבריו של התובע שנאמרו במהלך הדיון בהארכת מעצרו שנערך יום קודם לכן, על כך שהשוטרים שעצרו אותו מתעללים בו וכי הוא חף מפשע ואינו חולה במחלת נפש (להלן: " הכתבה הראשונה", העתק הכתבה צורף כנספח א לתצהיר התובע). 

5.         ביום 1/7/92 התנהל דיון בנוגע להמשך מעצרו של התובע לנוכח חוות דעתו של  ד"ר קופלר -  שאז התובע עמד על כך שיימצא לו תחליף לשהייה בבית מעצר. בית המשפט (כבוד השופט ד' גבאי) הורה כי התובע יועבר לטיפול נפשי בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה", תחת השגחתו האישית של ד"ר חרמש, עד ליום 5/7/92 - כאשר שהייתו שם תהיה בתנאי מעצר (פרוטוקול הדיון וההחלטה צורפו כנספח ו לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים). יוער כי חרף החלטת בית המשפט התובע לא אושפז בסופו של יום בבית החולים "גהה" וגם לא בבית חולים אחר, כפי הנראה מטעמים פרוצדוראליים שונים, ותחת זאת נותר במעצר בבית המעצר (ראו החלטות בית המשפט בנדון מיום 2/7/92 ומיום 3/7/92; צורפו כנספחים ז-ח לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים).

            ביום 2/7/92 פורסמה במעריב כתבה שנייה מאת מרון, שכותרתה: " החשוד בהצתות המכוניות בר"ג הצית מזרונים בתיכון"; ובכותרת המשנה נאמר: " המשטרה עלתה על עקבותיו של דני נסים בעקבות מידע ממשרד הבריאות ומצה"ל. בינתיים הוא ישהה בבי"ח גהה." לכתבה זו צורפה תמונה של התובע, ובגוף הכתבה דווח על כך שהתובע הובא בפעם השנייה להארכת מעצרו, וכי סנגורו טען שהוא אינו יכול לשרוד בתנאי מעצר מכיוון שהוא חולה ניקיון כפייתי; וכן על כך שבית המשפט קיבל את עמדת הסנגור והורה כי התובע ישהה בבית החולים "גהה" תחת השגחה פסיכיאטרית. עוד נאמרו בכתבה הדברים הבאים:

"למעריב נודע, כי החשדות של המשטרה לגבי נסים התעוררו לאחר בדיקת מידע ממשרד הבריאות ופרטים אישיים מהצבא. על פי ממצאים אלו עלה, כי כשהיה נסים תלמיד תיכון, הוא נהג להצית מזרונים." (להלן: " הכתבה השנייה", צורפה כנספח ב לתצהיר התובע).

6.         ביום 5/7/92 הובא התובע לבית משפט השלום בתל אביב להארכת מעצר שלישית, שאז קבע בית המשפט (כבוד השופט ר' זיו) כי אין מקום להמשך מעצרו של התובע לצורכי חקירה - והורה על שחרורו בערבות (פרוטוקול הדיון וההחלטה צורפו כנספח ט לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים). ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' טלגם) ביום 6/7/92 (פרוטוקול הדיון וההחלטה צורפו כנספח י לכתב התביעה נגד המדינה, מוצג ב למוצגי הנתבעים).