נדחתה תביעה בגין גניבת עין במיכלי פלסטיק שקופים המשמשים לאחסון

בתי ^- המשפט

תביעה לפיצוי כספי מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט ^-1999 (להלן: ,,חוק עוולות מסחריות") וחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט ^-1979 (להלן: ,,חוק עשיית עושר ולא במשפט").

ה ע ו ב ד ו ת  ו ה מ ח ל ו ק ת

1.         התובעת עוסקת בייצור, ייבוא ושיווק של מיכלי פלאסטיק שקופים המשמשים לאחסון מזון, תרופות, מוצרי קוסמטיקה וחמרי ^-ניקוי. הנתבעת 1 עוסקת בייבוא ושיווק של מכונות אריזה ומוצרי פלאסטיק המשמשים לאריזה. הנתבעת 2 עוסקת בהפצת מוצריה של הנתבעת 1 בישראל.

2.         מאז השנה 2002 מייבאת ומשווקת התובעת בישראל מיכלי פלאסטיק מסוג המכונה           'clamshell', המיוצרים בחברה הצרפתית 'Guillin' והמשמשים לאחסון מזון (להלן: ,,המיכלים" או ,,המוצר"). דגם המיכל רשום כמדגם בינלאומי לפי אמנת האג, ותקפו מיום 16/05/1997. המאפיין את המיכלים הוא חיבור של מכסה הקופסה, הניתן לתלישה, לבסיסה. בסיס המיכל ומכסהו מעוצבים כך שניתן להציבם זה עלגבי זה באופן החוסך בשטח האחסון. בתחתית בסיס המיכל מוטבעות האותיות 'SLR'.

3.         במחצית שנת 2003 החלה הנתבעת 2 להפיץ בישראל מיכלי פלאסטיק תוצרת תורכיה אשר דומים עד כדי זהות למיכלים (להלן: ,,מיכלי הנתבעות"). בבסיס מיכלי הנתבעות מוטבעות האותיות 'SIR'.

4.         התובעת טוענת כי היא היבואנית הבלעדית של המיכלים בישראל, כי היא בעלת המוניטין על המוצר בישראל וכי מיכלי הנתבעות הנם מיכלים המיועדים לאותו קהליעד ולאותה מטרת שימוש, מיכלים מחקים שפגעו ביכולת השיווק שלה. התובעת, כך עלפי הטענה, השקיעה כספים ומשאבים רבים בהחדרת המוצר לשוק הישראלי, אך את פירות השקעתה קוטפות הנתבעות בשיווק מיכליהן. הואיל וכך, טוענת התובעת לעשיית עושר ולא במשפט. תחרות זו עם הנתבעות גרמה לתובעת להוריד את מחירי המיכלים, ובכך נגרם לה נזק נוסף. כמו ^-כן נטען, שהנתבעות גרמו להפרת חוזה ההפצה שבין התובעת לבין 'Guillin' ולפגיעה במוניטין.

5.         הנתבעות, מצדן, טוענות כי התובעת אינה בעלת הזכות למוניטין על המיכלים, שכן אלו היו ונשארו בידיו של היצרן, אשר לא צורף לתובענה כתובע. המוצר אינו חדשני, אינו ייחודי ונעדר מוניטין, ואילו הלקוחות הרוכשים אותו אדישים לשם היצרנית או המשווק. עלכן, כך נטען, כל מטרת התביעה היא למנוע תחרות הוגנת, תוך יצירת מונופולין לתובעת. כן נטען להיעדר נזק, בשל העובדה שלקוחותיה של התובעת היו ועודם אותם לקוחות, כך שלא ניתן לומר כי בלבלו בין מיכלי הנתבעות לבין מיכלי התובעת, וממילא לא עמדה התובעת בנטל להוכיח נזקיה, אם אכן נגרמו כאלה.

ד י ו ן

1.         התבוננות במיכלים תוך השוואתם למיכלי הנתבעות מובילה למסקנה שבעיני המתבונן, דומים הם עד כדי זהות, הן בעיצובם הן בפונקציות שהם אמורים למלא.

2.         כעת נשאלת השאלה: האם עמדה התובעת בנטל להוכיח את עוולת גניבת העין עלפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, הקובע לאמור:

,,לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

לצורך הוכחת עוולת גניבת העין יש להוכיח שני יסודות מצטברים: מוניטין וחשש להטעיית הציבור. בע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי ^-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון ,,משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון ,,משפחה טובה", פ"ד נה(3) 933, 942 (2001) (להלן: ,,פסקדין עיתון 'משפחה'"), קבע כבוד השופט מ' חשין:

,,ייעודה של עוולת גניבת עין - מהו? ייעודה הוא להגן על מוניטין שרכש אדם בעסק - עסק שעניינו נכסים או שעניינו שירותים... שני תנאים מצטברים אלה נדרשים להיווצרותה של העוולה: אחד, מוניטין שיש לטובין או לשירותים של התובע, ושניים, חשש סביר להטעיית הציבור כי טובין או שירותים שמציע הנתבע לציבור - טובין או שירותים של התובע הם או שקשורים הם אליו. לא הוכח אחד משני יסודות אלה - לא ^-כלשכן אם לא הוכחו שני היסודות גםיחד - לא תקום העוולה של גניבת עין."

כדי להוכיח את עוולת גניבת העין, על התובעים להוכיח שהמוצר שהם מייצרים צבר מוניטין ושקיים חשש כי ציבור הקונים יטעה ויסבור כי המוצרים המפרים יוצרו או שווקו בידי התובעים או עלידי הקשורים אליהם בקשר כלשהו. על הטוען למוניטין מוטל הנטל להוכיח כי המוצר שלגביו הוא טוען למוניטין מזוהה בקרב ציבור הלקוחות עמו - בין כיצרן בין כמשווק. בעניין זה ראו ע"א 307/87 מ. וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ, פ"ד מד(1) 629, 639   (1990) (להלן: ,,פסקדין וייסברוד"), וכן ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreies de Saint Gobain, פ"ד מה(3) 224, 233 (1991) (להלן: ,,פסקדין פניציה"), שם נפסק, מפי כבוד השופטת ש' נתניהו:

,,על התובע... להראות, בראש ובראשונה, כי הטובין שלו רכשו מוניטין בציבור, דהיינו, שהציבור מקשר אותם אתו או לפחות עם מקור מסוים (שהינהו הוא), אף אם אינו מזהה אותו בשמו. לא הצליח התובע להוכיח זאת, אין מתעוררת השאלה אם החיקוי עלידי הנתבע אכן גורם להטעיית הציבור."

זכות התביעה נתונה לבעל המוניטין (ראו בר"ע 253/72 ג'והן ווקר ובניו בע"מ נ' נשיונל דיסטילרס בע"מ, פ"ד כז(1) 361, 364 (1973)). בעל המוניטין יכול שיהא יצרן המוצר, אך אין לשלול אפשרות כי המוניטין יישמרו בידיו של המשווק, ולאו דווקא היצרן (ראו ת"א (ת"א) 814, 815/97 General Mills, Inc. נ' משובח תעשיות מזון בע"מ (טרם פורסם, 18/12/05)).