השופט א' רובינשטיין:
רקע
א. בקשת רשות ערעור כנגד החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב (השופט גורפינקל) בעע"א 2736/06 מ-17.9.09. המבקש הוא אסיר עולם (הורשע ברצח וערעורו מצוי בבית משפט זה) ומוחזק בהפרדה. עניינה של הבקשה - הגדלת מכסת הזמן המוקצב למבקש לשיחות טלפון כאסיר הפרדה. לעניין זה עתר המבקש לבית המשפט קמא, בנימוק כי 60 דקות יומיות המוקצבות לו לשיחות טלפון אין בהן די לשמירה על קשר סביר עם משפחתו ועורך דינו, שהוא - בנסיבות ההפרדה - הקשר היחיד עם בני אנוש (למעט שותפו לתא - בתקופות בהן היה שותף כזה - והסוהרים).
ההחלטה קמא
ב. בית המשפט קמא (שדן גם בעתירה נוספת של המבקש, אשר אינה מענייננו כאן) דחה עתירה זו לעניין הטלפונים וציין כי: "אפשר שהזמן העומד לרשות העותר אינו מספיק, אולם העותר הוא רק אחד מאסירי ההפרדה שהפקודה חלה עליהם ואין מקום להפלותו מאסירים אחרים. המדובר במכשיר טלפון אחד העומד לרשות 3 אסירים, אולם כאשר אסיר נמצא בהפרדה סוהר חייב להימצא בקרבת מקום בעת ביצוע שיחות הטלפון, והארכת משך השעות לכלל אסירי ההפרדה עלולה ליצור הכבדה ניכרת על הסוהרים האחראים על כך. לא מצאתי חוסר סבירות בפרק הזמן שהועמד לאסירי הפרדה לביצוע שיחות טלפון, עניינו של העותר אינו שונה מיתר אסירי ההפרדה...".
ג. בבקשה דנא נטען, כי אין מדובר בעניינו האישי של המבקש בלבד, שכן הנושא נוגע לזכויות חוקתיות של כלל המוחזקים בהפרדה, ויש איפוא מקום ליתן רשות ערעור. נטען כי אסירי ההפרדה מצויים בתנאים קשים יחסית, מוגבלים בתנועה, בביקורים ובמגע עם בני אנוש, ויש מקום - נוכח בידודם (יחיד או הפרדה זוגית) - לאפשר להם לשוחח בטלפון יותר מאשר לאסיר באגף רגיל, נוכח זכויות אחרות שלהן הנפגעות מעצם החזקתם בהפרדה (כנאמר, לאסירים "רגילים" זמן שיחות בלתי מוגבל). נטען, כי הואיל ואסירי הפרדה השוהים מעל 5 שנים בהפרדת יחיד זוכים לשעתיים של שיחות ביממה, יש מקום לאשר לכלל אסירי ההפרדה פרק זמן כזה, כפי שכבר היה כנמסר בעבר. נאמר, כי היה מקום ליתר העמקה מצד בית המשפט קמא בנושא מעין זה הנוגע לכלל אסירי ההפרדה.
תגובת המשיב
ד. המשיב מטעים כי המדובר באסיר עולם שטרם נקצב עונשו, והחזקתו בהפרדה, יסודה בהשתייכות למשפחת פשע ולצורך שמירה על שלומו ובטחונו מפני אסירים אחרים ושלום אסירים אחרים מפניו. המצב המשפטי הוא, כנמסר, כי נהלי שב"כ מקצים לאסיר בהפרדה 60 דקות שיחה, שניתן לפצלן לשלוש פעימות במועדים שונים. עוד נטען, כי המדובר בנושא אישי ולא עקרוני, ועל כן הוא נוגע למבקש בלבד ולא לאחרים, ואינו מצדיק רשות ערעור.
ה. לגופם של דברים נטען, כי על פי פקודת הנציבות 04.36.00 1. ב. "הקשר הטלפוני לאסיר מהוה טובת הנאה" (קרי, אינו זכות), ואשר לאסיר בהפרדה, נקבע בפקודת הנציבות 04.03.00 .4ד הסדר של 60 דקות מפוצלות כאמור, למעט אסירי הפרדת יחיד כתום חמש שנים שאז מוכפל הזמן.
ו. נטען כי ככל שיוחלט על הארכת משך השיחות צריך הדבר לחול על כלל האסירים, ויש בכך הכבדה, כיון שמתחייב כי סוהר יחייג וירשום את המספר בטלפון המחויג ואת שם מקבל השיחה; צוין עוד, כי השיחות הטלפוניות ניתנות מעבר לביקורי משפחה ועורכי דין.
ז. המבקש הגיב ברשות, כי לאמיתם של דברים אין הכבדה של ממש בהארכת השיחות, שכן מכשירי הטלפון הציבורי כבר קיימים ממילא, והסוהר צריך רק להאריך שהותו.
הדיון בפנינו, הודעת המשיב ותגובת המבקש
ח. בדיון בפנינו ביום 15.4.10 חזרו הצדדים על טענותיהם. באת כוח המשיב הטעימה את מורכבות האחריות הרובצת על המשיב ואת רוחב שיקול הדעת המסור לו, וכן נאמר כי בפועל משך זמן השיחות לאסיר בהפרדה אינו שונה מזה הניתן לאסיר רגיל, הגם שלגבי האחרון אין הגבלת זמן פורמלית, וזאת מטעמים מעשיים, של זמינות מכשירים וכדומה.
ט. בתום הדיון ניתנה החלטה כלהלן:"לפי הצעתנו תיבחן על-ידי שירות בתי הסוהר האפשרות להגדלת הזמן המוקצב לאסירי הפרדה לשיחות טלפון, שבבקשה נתבקשה הגדלתו משעה לשעתיים. לעת הזאת איננו נוטעים מסמרות...".
י. בהודעה מיום 7.6.10 הודיע המשיב - אף שציין כי הוא עומד על עמדתו הבסיסית - כלהלן:
"יחד עם זאת, ובהמשך לדיון בבקשה ביום 15.4.10 ובהמשך להמלצת בית המשפט הנכבד, בחן המשיב אם יש מקום להחלטה על הגדלת מכסת הזמן לשיחות טלפון המוקצב לאסירים בהפרדה. לאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים לעניין ועריכת כלל האיזונים הנדרשים שבין חובה לשמור על הסדר, הביטחון, המשטר והמשמעת בתוך בתי הסוהר והחובה שלא לאפשר שימוש לרעה בשיחות הטלפון (בשים לב למטרות ההפרדה) והחובה לאפשר ולהבטיח ניהול אגף ההפרדות באופן מיטבי ותקין, אל מול הבקשה להגדלת הזמן המוקצב לאסירים המוחזקים בהפרדה והצורך בשמירה על עקרון השיוויון והאחידות במקרים אלה, הוחלט על-ידי הגורמים המוסמכים אצל המשיב להגדיל את הזמן המוקצב בחצי שעה נוספת אשר תחולק ל- 3 פעימות כך שכל פעימה תהא בת 30 דקות. משמע: כיום, בהתאם להודעה זו, מכסת הזמן לשיחות טלפון המוקצב לאסירים המוחזקים בהפרדה תעמוד על שעה וחצי, אשר תחולק ל- 3 פעימות ביום, כל אחת בת 30 דקות" (הדגשה במקור - א"ר).
יא. המבקש הודיע (11.7.10) כי עודו עומד על בקשתו להארכה לשעתיים, שכן הארכה בחצי שעה יש בה משום "קטנוניות", וכן עתר כי המשיב ינמק מדוע לא תינתן הארכה לשעתיים מתוך "רוחב יד".
הכרעה
יב. החלטנו לאחר העיון שלא להיעתר לבקשה, אך לרשום לפנינו את האמור בהודעת המשיב מיום 7.6.10, וזאת בנתון לאמור להלן. בתמצית נציין, כי החלטתנו באה משאיננו רואים אי סבירות קיצונית בעמדת המשיב, המצדיקה התערבות שיפוטית, ואדרבה - אנו מברכים על הפתיחות שגילה. ערים אנו לכך שהגם שמדובר בעתירה אינדיבידואלית, יש לה השלכות רוחב מטעמי שויון ברורים, וכמובן ברי לנו כי שעה שהחליט המשיב את אשר החליט, הביא בחשבון כנמסר כי החלטתו תחול על כלל האסירים בהפרדה. עם זאת נמליץ, כי המשיב ישקול בהמשך את האפשרות להאריך את מכסת השיחות הטלפוניות לשעתיים לכלל אסירי ההפרדה, נוכח ייחודו של מצב ההפרדה.