נדחתה עתירת אסיר בעניין ביטול חופשות עקב מידע מודיעיני חסוי

1.                  זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט נתן זלוצ'ובר), שבו נדחתה עתירת המבקש בעניין ביטול חופשותיו מבית הסוהר.

2.                  המבקש הורשע בעבירות סמים שונות ובגין עבירות אלה הוא מרצה שש שנות מאסר. בעבר, יצא המבקש לחופשות, שהאחרונה שבהן היתה בחודש ספטמבר 2006. בחודש אוקטובר 2006 סווג המבקש ב"קטגוריה א'", ובעקבות זאת, נשללה ממנו האפשרות לצאת לחופשות. השינוי בסיווגו הוסבר בכך שנתקבל מידע מודיעיני במשטרת ישראל, ממנו עלה חשש כי המבקש לא ישוב לבית הסוהר, באם תאושר לו חופשה. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

3.                  בבקשה שלפני טען המבקש, כי לשינוי בסיווגו קדמו מספר אירועים. לטענתו, בחודש אוגוסט 2005, הוצע לו להתגייס לפעילות סיוע למשטרה, וזמן קצר לאחר שסירב להצעה בוטלה חופשה שנקבעה לו. כנגד החלטה זו, הגיש המבקש עתירת אסיר, אולם בטרם הדיון בה, חזרה בה המשיבה מהחלטתה, והמבקש חזר לצאת לחופשות. בהמשך, כנטען, בוטלה חופשה נוספת שנקבעה למבקש, ולאחר שניסה לברר את הסיבה לביטולה, שוב אושרה יציאתו לחופשה. לאחר מכן, שונה סיווגו של המבקש, ועל פי סיווג זה נמנעת ממנו האפשרות לצאת לחופשות, ועל כך הגיש עתירת אסיר לבית המשפט קמא.

4.                  בבית המשפט קמא טען המבקש כי ההחלטה שלא לאפשר לו לצאת לחופשות מקורה בסירובו לסייע למשטרת ישראל. במהלך הדיון הציג המבקש, במעמד צד אחד, ובהסכמת המשיבה, מסמך חסוי המבסס את טענתו, כך לדבריו. באותו דיון הציגה המשיבה, במעמד צד אחד, ובהסכמת המבקש, דוח חסוי  המהווה, לטענתה, בסיס לשלילת חופשות מן המבקש. ביום 11 בינואר 2007 החליט בית המשפט קמא כי אין מקום להתערב בהחלטה המינהלית שהתקבלה, לפיה נשללו חופשותיו של המבקש, בהיותה סבירה ועניינית. על כך מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני. 

טענות המבקש

5.                  המבקש ממקד את בקשתו בטענה כללית, המופנית כנגד ההליך של הצגת מידע סודי בפני בית משפט, במעמד צד אחד, בעתירות אסירים. לטענתו, הליך זה הינו הליך בעייתי ביותר, אשר אין לו כל ביסוס בדין, ואשר פוגע פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעיים ובזכות האסיר להליך הוגן. המבקש טוען כי בהליך זה מוצב האסיר-העותר במצב של "הפסד בטוח", שכן אם יסרב להצגת המידע הסודי במעמד צד אחד, הרי שתעמוד לרשות המינהלית חזקת החוקיות, וכן  עתירתו עלולה להתעכב עד שיתקיים הליך שבו תבקש המדינה להוציא תעודת חיסיון למידע. מנגד, אם יסכים להצגת המידע הסודי במעמד צד אחד, הרי שיאבד את היכולת להגן על עצמו, ובית המשפט יסתמך על המידע, מבלי שיש בידיו כלים ואמצעים לבחון את מהימנותו בחינה של ממש, ומבלי שהמידע הובא בפני האסיר-העותר.

באשר לעניינו הפרטני, טוען המבקש כי טעה בית המשפט קמא כשהעדיף את המידע הסודי שהציגה בפניו המדינה, שהינו מידע ישן, על פני המידע הסודי שהציג בפניו הוא עצמו. לטענתו, יש במידע הסודי שהציג כדי לשלול את מהימנות המידע שהציגה המדינה, וכדי להפריך את חזקת התקינות ממנה היא נהנית.

תשובת המדינה

6.                  המדינה טוענת כי יש לדחות בקשה זו, בהעדר עילה למתן רשות ערעור. לשיטתה, הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש. כמו כן טוענת המדינה כי, לגוף העניין, אין מקום להתערב בהחלטה שלא להתיר למבקש לצאת לחופשות, באשר החלטה זו הינה החלטה סבירה, אשר נתקבלה כדין, על סמך מידע מודיעיני מהימן. המדינה מוסיפה, כי לאחר החלטת בית המשפט קמא ערכה פרקליטת מחוז דרום בדיקה מקיפה בנוגע למידע הסודי שהמבקש הציג, ובאשר לטענותיו הנסמכות על מידע זה. לאחר שהתקבלה התייחסות כלל הגורמים הרלוונטיים, נמצא כי אין קשר בין האמור במידע שהוגש על ידי המבקש, לבין העילות שבגינן נשללה ממנו האפשרות לצאת לחופשות. בנוסף לכך, מציינת המדינה, כי ביום 2.5.07 נדון עניינו של המבקש בפני ועדת הערעורים על קטגוריות, והוחלט, לאור התנגדות משטרת ישראל, כי בעת זו לא ישונה סיווגו של המבקש בנוגע ליציאה לחופשות, בשל אותו מידע מודיעיני הקיים לגביו.

כן מתייחסת המדינה לטענתו הכללית של המבקש, הנוגעת להליך של הצגת מידע סודי בפני בית המשפט, במעמד צד אחד. לטענתה, בית המשפט קמא נהג בהתאם להלכה הפסוקה, ומשנתן המבקש את הסכמתו להצגת הדוח הסודי מטעם המדינה, שוב אין מקום לטענותיו בעניין זה.

הכרעה

7.                  דין בקשה זו להידחות. הלכה מושרשת היא כי לא תינתן רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר אלא במקרים חריגים, בהם מעלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית, החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו למשל: רע"ב 10700/06 זבולונוב נ' ועדת השחרורים - שב"ס (טרם פורסם, החלטה מיום 13.3.07); רע"ב 2221/07 שחאדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, החלטה מיום 8.3.07); רע"ב 873/07  נג'ידאת נ' נציב שירות בתי הסוהר - בית מעצר קישון (טרם פורסם, החלטה מיום 21.2.07); רע"ב 9679/04 אילוז נ' שב"ס (לא פורסם, החלטה מיום 15.2.05); רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 26.6.86)). ככל שבקשה זו נוגעת לעניינו הפרטני של המבקש, ולהחלטה לשלול ממנו את האפשרות לצאת לחופשות, הרי שאין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא.

ייאמר, מעבר לנדרש, כי גם לגוף הענין, אין בבקשה עילה להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא. כלל הוא כי לאסיר אין עומדת זכות קנויה לצאת לחופשות, ויציאה לחופשה היא פריבילגיה שהענקתה נתונה לשיקול דעת הרשות המוסמכת. בהפעלת שיקול דעת זה מעורבים, בין היתר, שיקולים של הגנה על שלום הציבור, בטחון הציבור, וחשש להימלטות האסיר. כנגד שיקולים אלה, פועלים שיקולים המבקשים להקל על שיקומו של האסיר בדרך של מתן חופשות שיחזקו את הקשר בינו לבין משפחתו וסביבתו הטבעית, ויתנו תמריץ להתנהגות טובה בכלא (רע"ב 3630/03 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר, תק-על 2004(2) 6298.

בנסיבות ענין זה, ההחלטה שלא לאפשר את יציאת המבקש לחופשות מתבססת על דו"ח מידע מודיעיני מהימן, המצביע על חשש להימלטות המבקש מהכלא בחסות החופשה. הגורמים המקצועיים בשב"ס שקלו היבט זה כנגד היבטים אחרים, וכן העריכו את דו"ח המידע שהמציא המבקש, ולא ראו לסטות מן העמדה לפיה קיים סיכון להימלטות האסיר אם תאושרנה לו חופשות בעתיד. בנסיבות אלה, אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

8.                  גם טענותיו הכלליות של המבקש, המופנות כנגד ההליך של הצגת חומר חסוי בפני בית משפט במעמד צד אחד, אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אותו הליך שכנגדו טוען המבקש, הינו הליך הננקט דרך שגרה בהליכים בפני בית המשפט, והוא נבחן בעבר בפסיקת בתי המשפט ואושר על ידם. על פי ההלכה הפסוקה, הצגתו של חומר חסוי לבית המשפט, במעמד צד אחד, במסגרת עתירת אסיר, אפשרית רק מקום שניתנת לכך הסכמתו של האסיר-העותר. יחד עם זאת, אם העותר אינו מסכים שבית המשפט יעיין, שלא בנוכחותו, במידע החסוי, תחול על החלטת הרשות המנהלית חזקת החוקיות. חזקה היא שהרשות המינהלית קיבלה את החלטתה כדין, ומי שמבקש להפריך חזקה זו, עליו הראייה (רע"ב 10051/06 כהן נ' נציב השב"ס (טרם פורסם, החלטה מיום 19.12.06); בר"מ 5237/05 משרד הפנים נ' קרלסון (טרם פורסם, ניתן ביום 25.4.06); רע"ב 1621/06 שבלי נ' שרות בתי הסוהר (טרם פורסם, החלטה מיום 4.5.06); בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4), 690 (1998)). הנחיות פרקליט המדינה וחוות הדעת של נציבות תלונות הציבור על שופטים, אליהם מפנה המבקש, מתיישבים גם הם עם ההלכה הפסוקה האמורה ("הצגת מידע סודי לבית משפט הדן בעתירות אסירים" הנחיות פרקליט המדינה 12.9 (1986, עדכון אחרון - ינואר 2007); "הסתמכות על מידע מודיעיני סודי בעתירות אסירים" (חוות דעת מספר 13/06 של נציבות תלונות הציבור על שופטים, 15.11.06) (השווה הסדר שונה בסעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001).

אין להתעלם מהמורכבות המובנית בהליך של הצגת מידע סודי בעתירות אסירים. על מורכבות זו עמד בית משפט זה (מפי השופט רובינשטיין) בעניין שבלי (שם):

"עותר הנמצא בפרשת דרכים זו נאלץ לעתים לבחור בין חלופה שאינה טובה לחלופה אחרת שהיא רעה הימנה: אין הוא יודע את תוכן החומר, את מקורו ומהימנותו, ואינו יודע לטעון נגדו - מסיבה זו עשוי הוא לפקפק אם ראוי שבית המשפט יעיין בו; אך אם לא יבקש מבית המשפט לעיין בחומר, נמצא מסכל את האפשרות שבית המשפט יבחן את עתירתו כדבעי, ומסיבה זו סביר שתידחה. מצב זה אינו רצוי, אלא שמדובר בכורח מחויב המציאות, וככזה ראוי - ראשית - לצמצמו למינימום הנדרש, באמצעות הרחבת הגילוי עד למירב האפשרי (בין על-ידי פרפרזה, בין באמצעים אחרים, ראו לדוגמא סעיף 128(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977). שנית, מתחייב עיון שיפוטי מוקפד ככל הניתן, ובית המשפט משמש "כמעין פה למי שהחומר הוחסה, בפניו" (בג"צ 5555/05 פדרמן נ' אלוף פיקוד מרכז פ"ד נ"ט(2) 865, 869). כך נפסק ביחס לעתירה לגילוי ראיה (ראו ע"פ 889/96 מאזריב מוחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 433, 463 - השופט, כתארו אז, חשין), וכן ביחס להליכים נוספים בהם מעיין בית המשפט בחומר חסוי במעמד צד אחד (ראו: עמ"מ 8607/04 טלי פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה), וכך ראוי גם בהליכים דוגמת זה שבפנינו. אזכיר, כי לא תמיד יודע האדם בו מדובר, כפי שידע המבקש דנן משנאמרו הדברים לבית המשפט על-ידי בא כוח המשיב בהגינותו, כי רק תמצית החומר מובאת לידיעת בית המשפט, והדבר מעצים את אחריותו של בית המשפט. למותר לציין כי חובת בית המשפט היא לפקח גם על התנהלות הרשות, ובין היתר להבטיח שיימסר לעותר מידע מפורט ככל הניתן, ולהבטיח שעותר שאינו מיוצג יהיה מודע להשלכות החלטותיו בתחום הדיוני; ראו בהקשר אחר סעיף 15(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996."

           עם זאת, חרף מורכבות הליך העיון בחומר חסוי במעמד צד אחד, הדין הוא כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, אף שיש, מטבע הדברים, לנקוט זהירות מיוחדת בבדיקת החומר בהליך כזה, ובהסקת מסקנות ממנו.

           בית המשפט קמא פעל בעניינו של המבקש בהתאם להלכה הפסוקה, ואיפשר את הצגת המידע הסודי לעיונו, במעמד צד אחד, רק משנתקבלה הסכמת המבקש לכך. מעבר לזאת, לאחר שהוצג לבית המשפט קמא אותו מידע סודי מטעם המדינה, אישר בית המשפט למבקש להציג גם הוא, בהסכמת המדינה, מידע סודי מטעמו. רק לאחר שבחן בזהירות את כלל המידע שהוצג בפניו, והעריך את משקלו, החליט בית המשפט את אשר החליט. במצב דברים זה, אין בטענות העותר, המופנות כנגד ההליך של הצגת החומר הסודי, כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניינו.