השופט ח' מלצר:
1. עניינה של העתירה בבקשת העותר, האמור להתחיל ריצוי עונש מאסר לתקופה של שנה, כי כבר ביום הראשון למאסרו ייקלט ישירות במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (להלן: המר"ש) ולא בבית המעצר קישון, כפי שהחליטו בתי המשפט שדנו בתיק הפלילי בו הורשע העותר, וכי המשיב יודיע האם הוא יכול להעניק לעותר את הטיפול הרפואי הדרוש לו.
2. העותר הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות מרמה. בתאריך 14.7.2005 ונידון בבית משפט השלום בקריות (ת.פ. 1586/04) שנת מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי. בתאריך 8.2.2007 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק הדין, שדחה את הערעור שהגיש העותר כנגד גזר הדין (ע"פ (חי') 573/05). כעולה מתגובת המשיבים, ביום 27.2.2007 הגיש העותר בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, אשר נדחתה על ידי חברי, השופט לוי (רע"פ 1785/07)
3. העותר מפרט בעתירתו את מצבו הבריאותי הקשה - הוא עבר באחרונה ניתוח לכריתת הרגל, אשר כתוצאה ממנו הוא מרותק לכיסא גלגלים וכן הוא סובל ממחלת לב וממחלות אחרות.
4. מתגובת המשיב לעתירה עולה כי המסכת העובדתית המפורטת מן העתירה אינה מלאה, בלשון המעטה. מסתבר שהעותר פנה מספר פעמים לבתי המשפט בבקשות שונות הדומות במהותן לסעדים המבוקשים בעתירה. כך, למשל, פנה העותר בתאריך 29.11.2007 לבית המשפט המחוזי בחיפה, ב"בקשה דחופה ביותר למתן הוראות לשב"ס ולמשטרת ישראל", בה ביקש כי רכב של שב"ס יאסוף אותו מביתו לשם הבאתו למאסר. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשה והורה לעותר להתייצב לריצוי עונשו ב-9.12.2007 בבית המעצר קישון.
ביום שהיה על העותר להתייצב לריצוי עונשו כאמור, בתאריך 9.12.07, הוא הגיש בקשה דחופה נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובה ביקש שוב את הסעד אותו הוא מבקש בעתירה שלפנינו, היינו - לאפשר לו להתייצב במר"ש. ביום 11.12.2007 נדחתה גם בקשה זו של העותר, ונקבע כי יום תחילת ריצוי עונשו של העותר יהיה בתאריך 23.12.2007.
5. העותר טוען בעתירתו כי התייצבותו בבית המעצר קישון, ולא במר"ש, עלולה לסכן את חייו, שכן בית המעצר אינו המקום שבו יוכל לקבל טיפול רפואי מתאים, נוכח בעיותיו הרפואיות המפורטות בהרחבה בעתירה ובנספחים לה.
6. עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת חוסר ניקיון כפיים של העותר, הבא לידי ביטוי בהעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט, שכן העותר לא פירט בעתירתו כי כבר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה זהה לעתירה שלפנינו. עם זאת, הודיע המשיב כי יהיה נכון לקלוט את העותר ישירות במר"ש וכי העותר יעבור בדיקות רפואיות מיד עם התייצבותו במר"ש. עוד הוסיף המשיב בתגובתו כי בהתאם לתוצאות הבדיקה ולהערכת הגורמים המקצועיים, תתקבל ההחלטה על המשך מאסרו. משכך, הודיע המשיב, נראה לו כי העתירה התייתרה.
7. לאור הודעת המשיב הנ"ל, התבקש העותר להודיע האם הוא עדיין עומד על עתירתו. ואכן, העותר הודיע כי הסעד הראשון בעתירתו, היינו - התייצבותו במר"ש ולא בבית המעצר קישון - אכן מתייתר, אך לשיטתו לא מתייתר הסעד השני, בענין הסברי המשיב באשר ליכולתו לקלוט את העותר במסגרת אשפוז במר"ש ולהעניק לו את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק.
8. לאחר שעיינו בעתירה, בתגובת המשיב ובהודעת העותר, הננו סבורים כי אכן העתירה התייתרה. הסעד המרכזי בעתירה הינו הסעד הראשון, ומשהודיע המשיב כי לא יתנגד לקלוט את העותר ישירות במר"ש, אין מקום עוד להשארת העתירה תלויה ועומדת. בכל הנוגע לסעד השני המבוקש על ידי העותר, נראה כי ממילא בפן זה העתירה מוקדמת במהותה. זאת לאור העובדה שבטרם יערוך המשיב את בדיקותיו המקצועיות, אין ביכולתו להודיע לעותר כיצד ימשיך את ריצוי המאסר. מכאן שכל עוד לא התקבלה החלטה סופית של שירות בתי הסוהר בענין זה, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית עליה. הכלל פה הוא כי לא תישמע עתירה, בטרם התקבלה בנושא החלטה של הרשות המוסמכת לכך. ביטוי לדבר ניתן בע"א 524/98 מדינת ישראל נ' ציון חברה לביטוח, פ"ד נב (2) 145, שם נקבע כדלקמן:
"ככלל, עתירה שהוגשה לפני שהרשות המוסמכת לכך קיבלה החלטה לגופו של העניין הנדון, דינה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת".
ראו גם: רע"ב 5612/022 שוכרי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם) (2000); בג"צ 5222/07 עירית חולון נ' שר הפנים, מר רוני בראון (לא פורסם) (2007); בג"צ 158/07 אסעד נ' שר הפנים (לא פורסם) (2007).
9. עוד יצוין כי די היה בחוסר הגילוי הבולט בו לוקה העתירה, כדי להביא לדחייתה. העותר לא ציין בעתירה כי פנה בעבר, בבקשות כמעט זהות לעתירה שבפנינו, הכל כפי שפורט לעיל. לענין זה נפסק כך:
"כלל גדול מנחה בית משפט זה מאז ומתמיד, והוא כי מחובתו של הפונה אל בית המשפט הגבוה לצדק לגלות לבית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות, ומי שמסתיר עובדות, אשר להן משמעות לגבי העתירה, איננו ראוי לכך שבית המשפט יושיט לו סעד" (בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה (פ"ד מא(1) 409, 410 (1987)(.
10. בנסיבות אלה - נוכח התייתרות העתירה בסעד הראשון, והיות הסעד השני המבוקש הינו מוקדם מדי, וכן לאור אי ניקיון הכפיים של העותר - דין העתירה להידחות על הסף, שכן אין היא מגלה עילה. נוכח דחיית העתירה כאמור, מבוטל בזה צו עיכוב ביצוע המאסר. העותר יתייצב לתחילת ריצוי עונשו במר"ש בתאריך 13.1.2008.
ניתן היום, כ"ה בטבת התשס"ח (6.1.2008).