1. א. בפני עתירה על פי ס' 46 לפקודת הראיות (נ"ח) ה'תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת
הראיות") (זאת, בהמשך להחלטה מהיום, בדבר בקשת הסניגורית שעניינה גילוי ראיה חסויה ולאור קביעתי כי הבקשה תישמע בפני) משכך, הופיעו בפני במצוות ס' 46 לפקודת הראיות, בדיון בדלתיים סגורות הנוגעים בדבר והציגו בפני חומר וענו על שאלות כאשר נציג הנוגעים בדבר הוזהר על חובתו לומר את האמת והשיב לשאלות בית המשפט.
ב. בענין שבפנינו, ניתנה תעודת חסיון אשר בכנפיה כל מידע בדבר זהות העוקבים, שם היחידה, שיטות העבודה, אמצעים ועזרים טכניים, פעולות העיקוב, דוחות אנשי היחידה, שיטת העבודה למעט 5 דוחות אישיים שנמסרו לסניגורים, כל פרט שיש בו גילוי מידע לענין שיטה, אמצעים ואופן הביצוע הטכני, זהות האנשים וכמפורט בתעודת החסיון.
כמבואר, ב"כ הנאשם 5 מבקשת לחשוף את הראיות החסויות כאשר לטענתה
מדובר במבצע רחב היקף, הסרטה, הקלטה, צילום, כמו כן מוסיפה ב"כ הנאשם בבקשתה וטוענת כי אי גילוי דוחות כל העוקבים ומספרם פוגע בהגנת המבקש כי בדוחות חסר דיווח בזמן אמת וראיות חשובות נוספות בלשונה, כי קיימות סתירות בין הדוחות, מדובר בראיות מצומצמות, ממוחזרות, מתואמות ומשופצות (סעיף 8 לבקשה) וקיים פער עצום בין הראיות שהועברו לסניגוריה לבין הדיווחים שהתקבלו בזמן אמת.
2. א. ראש וראשון אומר, מוטב לו לסניגור הבא בשערי בית המשפט וטוען טענותיו
כי יסמוך דבריו ולא יטען טענות בעלמא (ראה לענין זה הערתי גם בהחלטה הקודמת בבקשה זו), מדובר בהטחת דברים ללא בסיס למעשה.
ב. מטבע הדברים תעודת חסיון יש בה מרכיבים העלולים לפגוע בהגנתו של נאשם.
לנאשם זכות ראשונה במעלה לקבל לידיו כל מידע אשר עשוי לעזור לו בהגנתו כפי גם העולה מהלכות בתי המשפט דרך משל, לענין חומר חקירה, כעולה ממצוות סעיף 74 לחסד"פ (נ"מ) ה'תשמ"ב - 1982 וההלכות הנוגעות לענין זה.
מדובר במאבק של ממש, מאבק אמיתי בין האינטרס הציבורי ולא פעם שלום הציבור, העלולים להיפגע מחשיפת ראיות ובין זכותו של נאשם שכל חומר הנוגע לעניינו יועמד לרשות סניגוריו.
תעודת חסיון באה להגן על אינטרס ציבורי חשוב מול האינטרס של הנאשם כפרט וכאן, יש לקיים איזון מידתי ראוי בין האינטרס הציבורי מול הנאשם כפרט.
כפי העולה, בתי המשפט לדרגותיהם נתנו פעם אחר פעם דעתם למאבק זה וראה למשל בית המשפט העליון בב"ש 838/84 פד"י ל"ח (3), שם בעמ' 736:
"הכרעתו של בית המשפט אם להכיר בחסיון או להורות על גילוי הראיה נקבעת על פי המבחן, אם הצורך בגילוי הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש שלא לגלותה".
יש
לאזן
בין היקף הפגיעה האפשרית בנאשם והצורך בגילוי הראיה לעשיית צדק, ובהקשר זה גם למען יראה לבין האינטרס של העושים במלאכה כדי שמירת האינטרס הציבורי, כאשר כאן דוק, יש לבחון הראיות הרלבנטיות הנוגעות לנאשם שבפנינו.
כאמור, יש לבור את דרכינו לגבי המבקש - הנאשם הספציפי וכמאמר בית המשפט העליון בב"ש 838/84 הנ"ל:
"יש לבחון את חשיבותה היחסית של אותה הראיה, תוך מתן משקל לראיה, בהתייחס לקשת האפשרויות שבין חשיבות אפסית לבין חיוניות מרובה. משנקבע משקל זה, יש להשוותו למשקלה הבטחוני של הראיה בחשיפתה. עם הראשון עולה על השני, יש לצוות על גילוי", שם בעמ' 738.
ראה עוד בע"פ 889/96 פד"י נ"א (1), עמ' 433 באשר בחינת הראיה וחיוניותה להגנת נאשם.
יש לבחון את הנזק העלול להיגרם לנאשם כאשר נשמר חסיונה של ראיה מול האינטרס הציבורי וכמבואר באשר להיבט הראייתי הספציפי בבקשת נאשם המונחת בפני בימ"ש בו מלובן המיוחס לו.
ג. כאן, העיד בפני הנוגע בדבר לאחר שהוזהר והשיב דבר דבור על אופנו לענין אי הסרת החסיון.