נדחתה עתירה לביטול פסק דין של בית הדין הרבני הגדול

השופט ס' ג'ובראן:

           עניין העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר לבטל את פסק-דינו של המשיב 2 בעניין חלוקת הרכוש בין העותר לבין המשיבה 1, שכן לטענתו, פסק-הדין ניתן בחוסר סמכות.

           העותר והמשיבה 1 היו נשואים במשך שנים ואף הולידו ארבעה ילדים. לאחר תקופה, עלו נישואיהם על שרטון והצדדים החליטו על פרידה וגירושין, אשר לוו במאבק משפטי ארוך ומתיש, תוך הטלת האשמות רבות בין הצדדים. לאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים לפיתרון הסכסוך בדרכים אחרות, ניתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה בחיפה, בתאריך 4.12.1996, תוקף של פסק-דין להסכם בין הצדדים (להלן: ההסכם), אשר חילק את רכושם, אשר כלל, בין היתר, שתי דירות - האחת בפרדס-חנה והשנייה בגינות שומרון. אולם, הסכם זה לא כובד על-ידי מי מהצדדים ועל-כן שוב פנו הם לערכאות וההליכים נמשכו מספר שנים. למרות טענותיו הרבות של העותר כנגד המשיבה 1, בין היתר, על-כך שבגדה בו, נהגה באלימות כלפי ילדיהם ועוד טענות נוספות - פסק בית-הדין הרבני האזורי בנתניה בתאריך 9.11.2004 כנגד העותר, בקובעו, כי אין הוא מאמין לטענותיו וכי הוא מעדיף את גרסת המשיבה 1, אשר טענה, בין היתר, כי העותר בעצמו בגד בה עוד בהיותם נישואין ואף נולדה לו בת מחוץ לנישואין וכן, כי הוא מחזיק את כל נכסי המשפחה ומותיר אותה ואת ילדיה במצב כלכלי קשה ביותר.

           על פסק-דינו של בית-הדין הרבני האזורי בנתניה ערער העותר לבית-הדין הרבני הגדול לערעורים, הוא המשיב 2 ואילו המשיבה 1 הגישה אף היא ערעור שכנגד. בתאריך 2.8.2005 דחה המשיב 2 את שני הערעורים בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב בפסק-הדין, אשר התחשב אף בהסכם שנקבע בדרך של פשרה ולמעשה, ככל הנראה, התוצאה הסופית בפסק-הדין עושה אף חסד עם העותר ובוודאי שאינה מקפחת אותו. בהסכמת האישה, נדחה אף ערעורה. העותר הגיש בקשה דחופה להבהרת פסק-דין, בה ביקש למעשה לשנות את תוכנו, אולם בקשתו נדחתה מכל וכל על-ידי המשיב 2.

           בעניין פסק-דין זה של בית-הדין הרבני הגדול לערעורים עותר כעת העותר וטוען, כי פסק-הדין ניתן בחוסר סמכות וזאת בשל העובדה, שלטענתו, לא הסתמך בהכרעתו על ראיות אשר הציג בפניו העותר. העותר שטח בפנינו טענות רבות באשר לכל חלקי פסק-הדין, בין היתר, העלה רמזים, כי המשיב 2 היה מוטה לכיוון האישה ואף המציא עובדות שלא נטענו על-ידי המשיבה 1.

           מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה 1, כי יש לדחות על הסף את העתירה, שכן אין היא מעלה טעם אמיתי להתערבות בפסק-דינו של המשיב 2 וכי הליך זה הינו הליך נוסף במסגרת "מלחמת ההתשה" המשפטית בין הצדדים. לגופו של עניין, טוענת היא, כי במידה ונפל פגם כלשהו בהכרעת המשיב 2, הריהו לטובתו של העותר ולא להיפך.

           דין העתירה להידחות על הסף.

           כידוע, אין בית-משפט זה מתערב ברגיל בהחלטות בית-הדין הרבני. כך למשל, נאמר בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית-הדין הרבני הגדול (טרם פורסם):

"התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (סעיפים 15(ג) ו- (ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"ץ 323/81 וילוזני נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י לו(2) 733; בג"ץ 1689/90 עאסי נ' בית הדין השרעי, פד"י מה(5) 148, 155 - 154; בג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 438; בג"ץ 5182/93 לוי נ' בית הדין האיזורי רחובות, פד"י מח(3) 1, 8 - 6)".

           וכן נאמר בבג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423:

"סמכותנו ליתן צווים לבתי-דין דתיים מוגבלת, על-פי סעיף 15(ד)(4) לחוק-יסוד:ב השפיטה, למקרים בהם העילה להתערבות היא שאלת הסמכות, דהיינו:ו סמכותו של בית הדין הדתי לדון בעניין פלוני או הימנעותו מלדון בעניין שהובא לפניו או להוסיף ולדון בעניין שלא לפי סמכותו. אכן, בכך נאחזת העותרת, ולטענתה, בנסיבות המקרה דנן יש לראות את החלטות בתי הדין הרבניים, נושא העתירה, כהחלטות שניתנו מתוך חריגה מסמכות...

..אמנם כן, הלכה היא מלפנינו, כי למשמעות הדיבור "הסמכות של בית הדין" יש להתייחס באופן רחב ועמוק, מעבר למושג כפי שהוא מתפרש על-פי פשוטו של מקרא ועל- פי לשון הכתוב בחוק הספציפי. ברוח הדברים הללו נקבע, כי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי כמוה כחריגה מסמכות, ומשהוכחה פגיעה שכזו, יחילו עליה את הדין החל בנושא הסמכות ובחריגה ממנה."

           אף לאחר חיפוש מעמיק, לא מצאתי בטענותיו של העותר תחילתו של נימוק, מדוע על בית-משפט זה להתערב בפסיקתו של המשיב 2 - בית-הדין פסק על-פי סמכותו הקבועה בחוק ואף לא פגע בעקרונות הצדק הטבעי. גם אם טעה המשיב 2 לגופו של עניין ואין אני מביע דעה בעניין, אין בית-משפט זה יושב כערכאת ערעור על בתי-הדין הרבניים. ניכר, כי העותר מסרב להכיר בעיקרון סופיות הדיון, אך אף על-פי כן - עיקרון זה שריר וקיים.

           אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף.

           בנסיבות העניין, העותר ישלם למשיבה 1 שכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מס ערך מוסף כדין.

           ניתן היום, ב' בסיוון תשס"ו (29.5.2006).

           ש ו פ ט ת                                  ש ו פ ט                            ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    את

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il