השופטת א' פרוקצ'יה:
1. זו עתירה של התנועה למען איכות השלטון בישראל שלה שני ראשים: הראש הראשון, עיקרו בבקשת סעד אשר יורה למשיב 1, שר המשפטים, ליתן טעם מדוע לא יבטל מינויים של המשיבים 2 עד 8 לתפקידים של סגני נשיא בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בטענה כי מינויים אלה אינם מתיישבים עם נורמות מחייבות על פי דיני המינויים בשירות המדינה, פוגעים באמון הציבור במערכת השיפוט, ולוקים בחוסר סבירות.
הראש השני של העתירה מופנה גם הוא לשר המשפטים, המתבקש ליתן טעם מדוע לא יקבע הנחיות מחייבות אשר תסדרנה את שיטת קידום השופטים בבתי המשפט לתפקידי סגן נשיא בתי המשפט, ותהיינה תואמות לנורמות מקובלות בדיני המינויים בשירות הציבורי, תוך שמירה על עקרון הגילוי והשקיפות בהליך המינוי, מתן שוויון הזדמנויות לכלל השופטים, ותוך התבססות על היקף תקנים שייגזרו מהגדרת צרכים אמיתית של ערכאות השיפוט לסוגיהן.
2. על פי העתירה, ביום 16.7.06 פורסמה בתקשורת כתבה לפיה נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב הודיע על כוונתו למנות שבעה שופטים נוספים לתפקיד סגן נשיא בבית המשפט, וזאת בנוסף לחמישה סגני נשיא שכבר כיהנו בתפקיד זה אותה עת. על פי אותה הודעה, יועדו לכהן בתפקיד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב 12 סגני נשיא מתוך מצבה של 36 שופטים, שכיהנו אותה עת בבית המשפט.
העותרת פנתה לגורמים שונים במערכת בתי המשפט בשאלות הנוגעות לנושא זה, ומחלק מגורמים אלה קיבלה תשובות. פנייתה לשר המשפטים דאז נענתה בתשובה כי "בכוונתי לבחון הסוגיה שבנדון יחד עם נשיאת בית המשפט העליון, ולקבוע כללים אשר יסדירו ההליך". לאחר מכן, בתשובה משלימה, הבהיר השר כי בכוונתו להסדיר את הכללים בתחולה לגבי העתיד בלבד (מכתבו לעותרת מיום 17.10.06). משהובהר לעותרת כי אין בדעת הגורם המוסמך לפעול ביחס למינויים שכבר בוצעו, הוגשה עתירה זו.
3. עיקר טענתה של העותרת בעתירתה הוא כי הסמכות למינוי סגני נשיא, הנתונה בסעיף 9 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט) לשר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, כפופה לנורמות החלות על מינויים בשירות הציבורי הן לענין עצם הצורך במינוי, והן לענין אופי הליך המינוי ותוצאתו. הנקיטה בהליך המינוי נועדה להתאים לצרכים הניהוליים הקונקרטיים של המערכת השיפוטית, ולהם בלבד, ואין מקום כי תונע ממניעים אחרים, כגון קידום שופטים בדרגה. המינויים במקרה זה בוצעו שלא על פי קריטריונים אלה, ולכן פגעו באמון הציבור וחרגו מן הסבירות, ודינם להתבטל.
4. לטענת העותרת, הפסול במינויים מצוי בעניינים הבאים:
ראשית, לא קדם להליך המינוי זיהוי של הצרכים המערכתיים שיש בו כדי להצביע על צורך אמיתי במינוי 7 סגני נשיא בנוסף ל-5 סגנים מכהנים, וכל זאת כאשר מצבת השופטים עומדת על 36 שופטים בלבד. על פי הטענה, יש פסול ביצירת תקני משרות באופן שרירותי, בלא שאותר צורך מערכתי בכך.
שנית, הליך המינוי שבוצע אינו תואם את כללי הגילוי והשקיפות, והוא פוגע בנורמות מחייבות של דיני המינויים; ללא הליך גלוי של מינוי, נחסמה יכולתם של שופטים בבית המשפט המחוזי להתמודד באופן שוויוני והוגן על תפקיד סגן הנשיא. בהעדר אמות מידה שקופות וברורות לקידום שופט לתפקיד סגן נשיא, נפגעים עקרונות התחרות ההוגנת ושוויון ההזדמנויות.
ההחלטה על מינוי 7 סגני נשיא מבלי שזוהה צורך אמיתי בכך, והעדר הליך גלוי ושוויוני בין כלל השופטים המכהנים על פי קריטריונים שקופים וברורים, מעלה, לטענת העותרת, שאלה מהותית ביחס לתקינות ההתנהלות של הליך זה.
שלישית, נטען, כי בפועל מינוי מספר כה גדול של סגני נשיא אינו עונה על צרכים ניהוליים אמיתיים של המערכת והוא נועד להשיג תכליות אחרות שאינן ממין הענין. לגישת העותרת, המינויים של סגני נשיאים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נועדו לתכלית של קידום שופטים ולא לתכלית פונקציונאלית אמיתית. סמכויות תיפקודיות שונות שהוטלו על סגני הנשיאים באותו בית משפט הן, לפחות בחלקן, סמכויות של מה-בכך, שאינן משקפות צרכים תיפקודיים של ממש, והטלתן על השופטים נועדה לתרץ את המינויים שבוצעו להשגת תכליות אחרות. העותרת מרחיבה בטענותיה בדבר חובת הנאמנות של מערכות השלטון כלפי הציבור, ובדבר חובתן לפעול בסבירות, ביושר, בטוהר מידות ובתום לב. חובות אלה חלות ביתר שאת על הרשות השיפוטית, המופקדת על הגנת שלטון החוק. נוכח הפגמים שנפלו בהחלטה על מינוי סגני הנשיאים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ולאור הפגיעה באמון הציבור כלפי הרשות השופטת הכרוכה בכך, מבקשת העותרת כי מינוייהם של משיבים 2 עד 8 יבוטלו.
5. בתשובתו המקדמית הראשונה, הבהיר שר המשפטים כי הליך מינויים של סגני הנשיאים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב הושלם כבר ביום 12.7.06. עמדתו העקרונית של השר היא כי ההחלטה בדבר המינויים התקבלה על יסוד אמות מידה מקובלות למינויים בכהונה זו, והשיקולים שהביאו למינויים האמורים היו ענייניים וסבירים. יתר על כן, הוא התייחס לכך כי במערכת בתי המשפט נערכים לקביעת כללים בנושא מינויים של סגני נשיאים, ולעיגונם בנוהל מסודר. נכון לחודש ינואר 2007 הובהר כי מספר השופטים המכהנים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כולל רשמים שהם שופטים) מגיע ל-49, כאשר תקן השופטים הכולל מונה 52 שופטים, ומספר משרות שיפוט טרם אויישו אותה עת. ערב המינויים מושא העתירה, כיהנו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב 4 סגני נשיא. בעקבות המינויים, מכהנים בו 12 סגנים. על פי התשובה, השופטים שמונו לסגני הנשיא הם הותיקים מבין השופטים המכהנים באותו בית משפט (למעט שני שופטים ותיקים שלא מונו).
6. על פי תשובת המדינה, מינויי סגני הנשיאים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב התבססו על שני השיקולים המצטברים הבאים: האחד - חלוקת נטל העבודה האדמיניסטרטיבי והשיפוטי המוטל על כתפי הנשיא בינו לבין סגניו; והשני - קידום שופטים בתחומי בית המשפט בו הם מכהנים. לעמדת המדינה, יחס של סגן נשיא אחד אל מול ארבעה שופטים מכהנים באותה ערכאת שיפוט הוא יחס הולם, המשקף נכונה את הצרכים המערכתיים.
אשר לנטל המינהלי - סגני הנשיא חולקים עם נשיא בית המשפט סמכויות ניהוליות רבות. בכלל זה - אחריות לקביעת שופטים ומותבים שידונו בתיקים (סעיף 38 לחוק בתי המשפט) ואחריות להנחיית רשם בית המשפט בעריכת רשימת המשפטים (סעיף 101 לחוק). בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי); כמו כן, הנשיא וסגני הנשיא הוסמכו לאשר הארכת מועד למתן הכרעת דין בתום בירור האשמה (סעיף 181א לחוק), ובחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - חוק בתי משפט לעניינים מינהליים) הוסמכו סגני הנשיא לקבוע כי ענין מסוים יידון במותב של שלושה שופטים (סעיף 4 לחוק). כמו כן, סגני הנשיא במערכות השיפוט השונות מופקדים על ניהול מחלקות שונות של בית המשפט, ומחזיקים בתפקידי פיקוח על התנהלות מזכירויות בית המשפט.
המדינה מסבירה בתשובתה, כי בנוסף למטלות המינהליות, חולקים סגני הנשיא עם נשיא בית המשפט את הסמכות הקבועה בסעיף 6(א) לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן - חוק האזנת סתר) בכל הקשור למתן צווים המתירים האזנות סתר. כן הם חולקים עם הנשיא סמכויות בענייני עררים על החלטות בדבר דחיית מפגש עצירים, החשודים בעבירות בטחון, עם עורכי דינם. נוכח ההיקף הרחב של המטלות הניהוליות והשיפוטיות המוטלות על הנשיא, קיים לטענת המדינה צורך תיפקודי אמיתי במינוי מספר סגני נשיא בכל בית משפט, ובמיוחד כך בבתי משפט מחוזיים ברחבי המדינה, כאשר הצורך בולט במיוחד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהוא הגדול והעמוס מביניהם.
7. לדברי המדינה, התכלית האחרת שיש לה השפעה על היקף מינויים של סגני נשיא נעוצה בצורך לקיים אפיק לקידום פנימי של שופטים בתחומי מערכת השיפוט בה הם מכהנים. האפשרויות לקידום שופטים לערכאה שיפוטית גבוהה יותר הן, מטבע הדברים, מוגבלות ביותר. קידום שופט למעמד סגן נשיא מהווה קידום מקצועי עבורו ונותן מענה מסוים לצורך הטבעי של שופט להתקדם במסלול השיפוטי, אף שההטבה הכספית הכרוכה בכך היא שולית ביחס, ומתבטאת ב-6% מהשכר בלבד. במינוי לכהונת סגן נשיא נשקלים גורמי הותק, הרמה המקצועית, ומידת ההשקעה והתרומה בתפקיד.
8. בהתייחסה להיבט הפרטני של העתירה, טוענת המדינה כי המינויים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נעשו על רקע אמות המידה שפורטו לעיל, תוך שנלקחו בחשבון גודלו וצרכי ניהולו של בית המשפט. בשעתו, מונו חמישה סגני נשיא, ולאחר מכן אושרו 7 תקנים נוספים אשר אויישו בעיקר על בסיס גורם הותק. על סגני הנשיא הוטלו תפקידים ניהוליים שונים בבית המשפט.
עוד מציינת המדינה בתשובתה, כי היחס הקיים בין סגני נשיא לכלל השופטים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב אינו יוצא דופן ביחס לבתי משפט אחרים, וכי בארבעה מתוך חמישה בתי משפט מחוזיים במדינה מתקיים יחס של סגן נשיא אחד אל מול ארבעה עד חמישה שופטים מכהנים.
9. מוסיפה המדינה ומסבירה, כי נושא מינוי סגני נשיאים עובר עתה בחינה כוללת, וכי מכאן ולהבא מינוי סגנים חדשים ייעשה על יסוד הכללים שייקבעו. עד להשלמת קביעת הכללים, אין כוונה למנות סגני נשיא חדשים, למעט מינוי סגן נשיא אחד בעקבות פרישה של סגן נשיא מהמערכת, ולמעט הארכת תוקף מינוי סגני נשיא מכהנים.