נדחתה עתירה כנגד החלטת רשם העמותות שלא ליתן לעמותה אישור ניהול תקין רטרואקטיבי לתחילת שנת 2004

 1.        הרקע לעתירה:

העותרת, עמותה רשומה, אשר מטרתה להכשיר אברכים ללימודי דיינות, מתוקצבת מזה כמה שנים בתמיכה ממשלתית. בתאריך 18.12.03, בסמוך לקראת מועד חידוש בקשת תקציב התמיכה השנתית מהמשרד לענייני דתות (היום התמיכה ניתנת על ידי האגף למוסדות תורניים במשרד החינוך) הגישה העותרת בקשה לרשם העמותות לאישור בדבר ניהול תקין של העמותה וזאת לשם צירוף האישור לבקשת התקציב לתמיכה שנתית. בקשת העותרת מרשם העמותות לאישור ניהול תקין נענתה רק ביום 17.11.04 ולכן צירפה העותרת לבקשתה לתקציב התמיכה אישור ניהול תקין התקף עד ליום 31.12.03 בלבד. על כן, נדחתה בקשתה של העותרת לתקציב התמיכה לשנת 2004, מאחר ואישור הניהול התקין לא היה תקף לשנת 2004. 

העותרת מבקשת מביהמ"ש להצהיר כי אישור הניהול התקין שיש בידיה מורה כי תוקפו חל רטרואקטיבית לתחילת שנת 2004 וכן לחייב את מחלקת הישיבות במשרד החינוך להביא את עניין תקציב התמיכה השנתית של העותרת בפני ועדת התמיכות.

2.         טענות הצדדים:

לטענת העותרת, היא הייתה סבורה שהמצאת מסמכי אישור ניהול תקין שתוקפן פג בשנה החולפת הינה מותרת.

העותרת טוענת כי נאמר לבא כוחה טלפונית על ידי נציג רשם העמותות, רו"ח דן רבין, וכן על ידי מנהל אגף מוסדות תורניים, המשיב 3, כי האישור על ניהול תקין שהומצא לעותרת בתאריך 17.11.04 תקף רטרואקטיבית ליום 1.1.04.

לעניין טענת השיהוי שטוענים המשיבים טוענת העותרת כי היא כלל לא שקטה על שמריה אלא פנתה חזור ושוב לרשם העמותות על מנת לברר מדוע לא ניתן לה אישור ניהול תקין וכן הייתה סבורה שהאישור שהומצא לה ביום 17.11.04 תקף רטרואקטיבית ליום 1.1.04. לטענת העותרת, היא נקטה בפעולות מיידיות על מנת לדאוג להמצאת האישור והייתה בקשר תכוף ושוטף עם רשם העמותות לצורך קבלת האישור. השיהוי נגרם באשמת רשם העמותות ולא באשמת העותרת.

עוד טוענת העותרת כי הרשות הפרה את חובת ההגינות ואת חובת היעילות. בנוסף, לטענת העותרת, מחלקת הישיבות במשרד החינוך יכולה לפתור את הבעיה התקציבית של העותרת בכך שתביא את הנושא בפני ועדת התמיכות ותחיל למפרע את האישור שניתן לעותרת ביום 17.11.04.

המשיבים טוענים כי דין העתירה להדחות, הן דחייה על הסף והן דחייה לגופם של דברים. לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית, מאחר והחלטת רשם העמותות ניתנה בירושלים. כן יש לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים לדון בעניין מתן תמיכות לפי סעיף 3א' לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985 וזאת לאור סעיף 3(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000. כמו כן, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי בהגשתה מאחר ומדובר בתקיפה של החלטה שעניינה שנת 2004 ותקציב 2004.

            כן טוענים המשיבים כי יש לדחות את העתירה לגופה מאחר והחלטת רשם העמותות שלא ליתן ביום 17.11.04 אישור רטרואקטיבי בדבר ניהול תקין בשנת 2004 הינה החלטה כדין, ראויה וסבירה מאחר וכלל לא התקיימו התנאים למתן האישור קודם למועד הנפקתו. כמו כן, המשיב 3, מנהל אגף ארגונים ומוסדות תורניים, החליט כדין שלא להביא את עניינה של העותרת בפני ועדת התמיכות מאחר שלא הוכח שהעותרת עונה על התנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה והיא לא נמצאה זכאית לאישור ניהול תקין בשנת 2004 קודם ליום 17.11.04. כן סבורים המשיבים כי יש לדחות את העתירה מחמת חוסר תום לב ואי ניקיון כפיים של העותרת כי לטענתם לא גילתה העותרת בעתירתה את מלוא המידע הנדרש והסתירה מביהמ"ש פרטים מהותיים לבירור העתירה.

3.         דיון:

            סבור אני כי דין העתירה להדחות הן לעניין בקשת העותרת כי ביהמ"ש יצהיר כי אישור הניהול התקין שיש בידיה מורה כי תוקפו חל רטרואקטיבית לתחילת שנת 2004 והן בעניין בקשת העותרת לחייב את מחלקת הישיבות במשרד החינוך להביא את עניין תקציב התמיכה השנתית של העותרת בפני ועדת התמיכות. כפי שיפורט להלן, סבור אני כי יש לדחות את העתירה הן מאחר וסבור אני כי העותרת באה בידיים לא נקיות ואינני סבור כי נפל פגם בהחלטות נשוא העתירה והן מטעם של שיהוי בהגשת העתירה. עם זאת, ובטרם אתייחס לגוף העתירה, אתייחס לסוגיית הסמכות המקומית והעניינית.

            סמכות מקומית:

הסמכות המקומית לדון בעתירה כנגד החלטת רשות מנהלית מסורה לבית המשפט שבתחום שיפוטו התקבלה ההחלטה המנהלית נשוא אותה עתירה. מכאן שלכאורה, מאחר שהסעד העיקרי הינו עתירה כנגד החלטת רשם העמותות וכן כנגד החלטת משרד החינוך שלא להביא שנית את עניין בקשת העותרת לתמיכה בפני ועדת התמיכות, ומאחר והמדובר בשני מוסדות הנמצאים בירושלים ואשר החלטותיהם ניתנו בירושלים, על פי כל המסמכים שצורפו הן לעתירה והן לתגובה, הרי שהסמכות המקומית לדון בעתירה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים, שבבית המשפט המחוזי בירושלים. די בכך כדי שהעתירה תדחה בהעדר סמכות מקומית. ואולם, סבור אני כי יש לדחות את העתירה גם לגופו של עניין, כפי שיפורט בהמשך.

סמכות עניינית:

על פי סעיף 3 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, לביהמ"ש לעניינים מנהליים סמכות לדון בעניינים הבאים:

" חינוך - החלטה של רשות בעניני חינוך, למעט החלטת ממשלה והחלטת שר, ו למעט:

(1) החלטה בעלת תחולה ארצית או מגזרית הקובעת כללים או הנחיות בענינים האלה:

(א) תקצוב;