נדחתה עתירה כנגד החלטת בית הדין הרבני שלא להנפיק תעודת גירושין לאזרח שאינו ישראלי

השופט א' רובינשטיין:

א.         העותר ומשיבה 4 (להלן המשיבה) - יהודים שמוצאם מצרפת - נישאו בצרפת בנישואין אזרחיים וגם כדת משה וישראל. החל משנת 2006 מתקיימים בין הצדדים הליכי גירושין והליכים אחרים, שלמרבה הצער טרם תמו. לענייננו די לציין, כי בית המשפט לערעורים בצרפת קבע שהסמכות לדון בפירוק הנישואין האזרחיים מסורה לבתי המשפט בצרפת; וכי בתי הדין הרבניים בישראל קבעו, שהם מוסמכים לדון בהתרת הנישואין הדתיים בלבד (לפי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953) וקביעתם אושרה בבית משפט זה (בג"ץ 4118/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם) 26.5.08; להלן פסק הדין הקודם).

ב.         סעיף 4א הנזכר, כנתינתו בשנת תשס"ה, קובע (בחלופות הרלבנטיות):

4א. סמכות מבחינה בין-לאומית בתביעה לגירושין

(א)       בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעה לגירושין בין בני זוג יהודים שנישאו על פי דין תורה, בהתקיים אחת מהזיקות האלה:

(1)        מקום מושבו של הנתבע בישראל...

(ב)        הוגשה לבית דין רבני תביעה לפי סעיף קטן (א) -

(1)        לא יהיה בכך כדי למנוע מבית משפט מוסמך במדינת חוץ לדון בתביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג;

(2)        הוגשה תביעה לגירושין אזרחיים בין בני הזוג לבית משפט מוסמך במדינת חוץ בטרם ניתן גט פיטורין, לא יהיה בית הדין הרבני מוסמך לדון ולהכריע בגירושין האזרחיים".

לענייננו, כיון שהנתבעת (המשיבה) היא כיום אזרחית ותושבת ישראל, וכיון שתביעה לגירושין אזרחיים הוגשה לבית משפט מוסמך במדינת חוץ, מוסמכים בתי הדין לדון ולהכריע אך בגירושין הדתיים. ובלשון השופט ג'ובראן בפסק הדין הקודם:

"סמכות זו של בית הדין הרבני נוגעת אך ורק לשאלת מעמד הצדדים ביחס לדין הדתי, והיא מקבילה לסמכותו של בית משפט אזרחי במדינת חוץ לדון בגירושים האזרחיים של הצדדים".

ג.          ביום כ"ו בסיון תשס"ח (29.6.08) התגרשו הצדדים כדת משה וישראל בבית הדין האזורי - אלא שזה דחה את בקשת העותר להנפיק "תעודת גירושין" בקבעו כי הגירושין הם במישור הדתי בלבד. בעקבות הוראת בית הדין הרבני הגדול (מיום ט"ו בחשון תשס"ט; 13.11.08) נתן בית הדין האזורי (ביום כ"ו בחשון תשס"ט; 24.11.08) פסק דין  בו נקבע: "פסק דין זה מתיר את הנישואין הדתיים בלבד. פסק דין זה אינו מתיר את הנישואין האזרחיים שנערכו בצרפת" (להלן פסק הדין השני); בית הדין סירב להנפיק "תעודת גירושין". ערעור נוסף שהגיש העותר לבית הדין הרבני הגדול נדחה (ביום י"ז בכסלו תשס"ח; 14.12.08), בקביעה כי בדין סירב בית הדין האזורי להוציא תעודת גירושין. כלפי ארבע החלטות אלה הוגשה העתירה שלפנינו.

עמדות הצדדים

ד.         הטיעון המרכזי ביסוד העתירה הוא, כי משיבים 2-1 (בתי הדין האזורי והגדול) חרגו מסמכותם, שכן פקודת הנישואין והגירושין (רישום) מחייבת את הרשות הרושמת לרשום את הגירושין ולמסור העתק מהרישום לכל אחד מהצדדים, ואינה מקנה לרשות שיקול דעת בעניין (תוך הפניה לבג"צ 212/74 פלונית נ' בית-הדין הרבני האזורי, פ"ד כט(2) 433). כן נטען, כי אי מתן תעודת גירושין היא בחינת תיקון מאוחר ולא מוסמך של ההחלטה הבלתי מסויגת לעריכת הגירושין. נטען, כי חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה - 1965 מחייב את רישום המצב האישי, וכי סעיף 16 לחוק זה מחייב את בית הדין למסור עותק מהחלטתו לפקיד הרישום. הוטעם, כי מדיניות בתי הדין מביאה למצב בו המשיבה - אזרחית ישראל - רשומה במרשם האוכלוסין כנשואה, בעוד שעל צד האמת הריהי גרושה. נטען, כי פער זה בין המצב המשפטי למצב הרשום מונע מן המשיבה לקבל זכויות כגרושה, ויתכנו לו השלכות נוספות. אשר לנסיבות הקונקרטיות, נטען כי לא ייגרם נזק למשיבה על ידי הוצאת התעודה, שכן כל ענייני הצדדים למעט הסדרת הגט תלויים ועומדים בפני בית המשפט בצרפת.

ה.         בהחלטתי מיום 5.1.09 התבקשה תגובת המשיבה, וכן עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה. בתגובתה (מיום 9.2.08) טוענת המשיבה בעיקר, כי מדיניות בתי הדין מתחייבת מתוך פסק הדין הקודם שם נקבע, כי סמכות בתי הדין מוגבלת למעמד הדתי בלבד. עוד נטען לחוסר תום לב מצד העותר, המנסה לנהל הליכים כפולים בישראל ובצרפת, ושמטרת תעודת הגירושין היא השגת יתרון דיוני בצרפת. נטען, כי תעודת גירושין מוצאת אך לאזרחים ישראליים, ולפיכך כי לעותר (שאינו אזרח ישראל) אין מעמד בעניין זה. במישור המשפטי נטען, כי אין מדובר בחריגה מסמכות - כיון שהסעיף שמכוחו רכש בית הדין את הסמכות לדון מהוה הסדר ייחודי, המפצל בין הגירושין הדתיים והאזרחיים. ולבסוף, הוזכרה ההלכה לפיה אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים.

ו.          בהודעה מטעם היועץ המשפטי לממשלה (מיום 3.3.09) נאמר, "כי דומה שהמחלוקת בין הצדדים במקרה דנן איננה נוגעת לשאלה של מהות, וככל הנראה קשורה לשאלות טקטיות כאלה ואחרות הנוגעות לניהול ההליכים האחרים בין הצדדים" (סעיף 9). "לגופם של דברים עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי אין עילה להתערבות בית המשפט הנכבד בפסקי הדין נשוא העתירה" (סעיף 12). הוטעם, כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא, שסמכות בית הדין לפי סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים מוגבלת להתרת הקשר הדתי בלבד:

"בנסיבות מיוחדות אלה, הרי שהסטטוס האישי של הצדדים בישראל טרם נקבע סופית, כל עוד לא הותרו הנישואין האזרחיים כדין. במצב נורמטיבי ייחודי זה, שהוא תולדה של חקיקת סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הרי שהוצאת תעודת גירושין לצדדים לא תשקף נכונה את מעמדה האישי של האשה, שהינה תושבת ישראל, לפי הדין הישראלי. הוצאת תעודת גירושין כאמור עשוייה להטעות" (סעיף 16).

הדיון וההודעות בעקבותיו

ז.          דיון בעתירה התקיים ביום 1.4.09. בא כוח העותר הסכים, כי הגירושין מוגבלים למישור הדתי בלבד, אך טען כי פסק דינו של בית הדין הרבני אינו מספק את בתי המשפט בצרפת. באת כוח משיבה 4 טענה, כי הוצאת תעודת גירושין תיצור מצג שווא שניתן יהיה לעשות בו שימוש לרעה בבתי המשפט בצרפת. ראש ההרכב - חברתי השופטת נאור - הבהירה, כי תעודת הגירושין המבוקשת אכן אינה משקפת על פניה את המצב המשפטי במלואו, וביקשה מהצדדים להציע נוסח או מסמך שמשקפו כראוי. באת כוח המדינה ציינה, כי לא נבחנה האפשרות של הוספת הערה בתעודה, אך כי על פניו הדבר נוגד את שנפסק בפרשת פלונית הנזכרת, וכן כי נמסר לעותר פסק דין של בית הדין הרבני המעיד על המצב המשפטי במלואו. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הוסיף, כי לבתי הדין אין עמדה עקרונית בשאלת ניסוח תעודת הגירושין, והטעים כי המסמך הרלבנטי מבחינה הלכתית הוא "מעשה בית דין" (מסמך בו מאשר בית הדין כי טקס הגירושין בוצע והושלם), וכי במסמך זה אין מקובל, מאז ומעולם, להוסיף הערות. בסוף הדיון התבקשו באת כוח המדינה והיועץ המשפטי לשיפוט הרבני להודיע, אם ניתן לחשוב על ניסוח או מסמך שיבטא את המצב המשפטי לאשורו.