נדחתה עתירה כגד תוואי גדר הביטחון סמוך לאבו-דיס

עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי נורה למשיבים לתקן את תוואי גדר הביטחון ממזרח לירושלים, סמוך לעיירה אבו-דיס, כך שבתיהם של העותרים ימצאו  בצידה ה"ישראלי" של גדר הביטחון.

1.        העותרים מתגוררים בשכונת אבו מע'יר במזרח ירושלים (להלן - השכונה). בתיהם מצויים בתוך השטח המוניציפאלי של ירושלים, בסמוך לגבול תחום השיפוט של העיר. גבול תחום השיפוט של ירושלים עובר על הרחוב המצוי במרכז השכונה בה מתגוררים העותרים. לעותרים מעמד של תושבי קבע בישראל. אחרים מתושבי השכונה רשומים במרשם האוכלוסין הפלסטיני. לחלקם אין היתר לשהות בתחומי ישראל. לדברי המשיבים, בתי השכונה נבנו ברובם באופן בלתי חוקי, תוך "זליגה" של הכפר סוואחרה אשרקיה שבאזור יהודה ושומרון לתוככי ירושלים. גדר הביטחון של "עוטף ירושלים" הסמוכה לשכונה עוברת בתוך השטח המוניציפאלי של ירושלים, ממערב לבתי השכונה. היא חוצצת בין השכונה לבין ירושלים. תוואי הגדר במקטע זה נתפס לפי החוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י-1949 (להלן - החוק להסדר תפיסת מקרקעים). הוא נכלל במסגרת צו תפיסה צת/22/03, אשר הוציא מנכ"ל משרד הביטחון (ביום 12.8.2003).

2.        לאחר הוצאת צו התפיסה התקיימו מספר פגישות בין העותרים לבין נציגי מערכת הביטחון ועיריית ירושלים (בימים 2.9.2003; 29.9.2003; 3.12.2003). בפגישות נדונה קביעת הסדרים שיאפשרו מעבר תושבים מהשכונה לירושלים וקבלת שירותים מוניציפאליים בעיר. בפגישה האחרונה נמסר לעותרים כי גורמי הביטחון החליטו להציב שער בסמוך לבתי השכונה. מיקום השער יהיה בנקודת חתך 417, בסמוך למפגש הכביש העובר בשכונה עם תוואי הגדר. השער ייפתח מספר פעמים ביום, על מנת לאפשר מעבר רגלי של תלמידים ועובדים בשעות הבוקר לכיוון ירושלים ובשעות אחר-הצהריים והערב חזרה לשכונה.

3.        בעתירה, שהוגשה ביום 3.2.2004, התבקש שינוי תוואי גדר הביטחון, כך שהגדר תעבור על קו התחום המוניציפאלי של ירושלים, מזרחית לשכונה. לחלופין ביקשו העותרים פתיחת מעבר להולכי רגל ולכלי רכב בסמוך לשכונה, לאורך כל שעות היממה. לדברי העותרים, מתגוררים בשכונה כ-90 משפחות, המונות כ-500 איש. העותרים טוענים כי תוואי הגדר הנוכחי יפגע פגיעה חמורה בשגרת חייהם. הגדר תיצור ניתוק של השכונה מירושלים. היא תותיר את בתי העותרים מצידה ה"איו"שי" של הגדר, בניגוד למעמדם כתושבי קבע בישראל. לטענת העותרים, מרבית תושבי השכונה מתפרנסים בירושלים ובישראל. כמו כן, חלק מילדי השכונה לומדים במוסדות חינוך בירושלים. רבים מהתושבים אף מקבלים שירותי בריאות בשכונות שונות בעיר. על רקע זה, נטען בעתירה כי הגדר תביא לפגיעה בזכויות בסיסיות של העותרים, ובכלל זה חופש העיסוק, חופש התנועה, חינוך וקבלת טיפול רפואי. העותרים חוששים מתלות במערכת הביטחון כדי לעבור בין שני עברי הגדר. כן חוששים הם משלילת מעמדם כתושבי קבע בישראל.

4.        המשיבים מבקשים כי נדחה את העתירה. בתגובתם (מיום 8.2.2004) נטען כי   בכל הנוגע לצו התפיסה, דין העתירה להידחות על הסף, מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לועדת הערעורים הפועלת לפי החוק להסדר תפיסת מקרקעים. לגופו של תוואי הגדר, טוענים המשיבים כי התוואי שנבחר על ידם הוא התוואי המתחייב ממכלול השיקולים הרלבנטיים. המשיבים הסבירו כי ביסוד קביעת התוואי עמדה שורה של שיקולים מבצעיים. ראשית, התוואי עובר בסמוך לקו תחום ירושלים, תוך התחשבות בצרכים הביטחוניים ובשמירה על מרקם החיים של האוכלוסייה. שנית, התוואי עובר בשטח פתוח, המאפשר מרחב מבצעי בו ניתן לאתר גורמים עוינים המבקשים להתקרב לגדר ומרחב תגובה למקרה של חדירת הגדר. שלישית, התוואי אינו מצריך פגיעה בבתים או בחצרות. רביעית, התוואי שנבחר מאפשר תצפית לעבר הוואדי הסמוך לו, דבר שמקל על כוחות סיור באיתור גורמים עוינים. המשיבים טוענים כי מנגד, הסטת הגדר לכיוון מזרח אל קו תחום השיפוט המוניציפאלי תחייבם להעביר את הגדר במרכז השכונה. קו תחום השיפוט עובר במרכזה של דרך המשמשת כדרך גישה לשכונה המערבית של הכפר. קו זה העובר בין בתים באיזור בעייתי מבחינה מבצעית- טופוגרפית. הקמת מכשול בין הבתים תפגע קשה בקשר בין המשפחות הפרושות משני עברי הרחוב ותציב את הגדר בנקודת תורפה מבצעית. המשיבים הדגישו כי גדר הביטחון היא בבחינת מכשול ביטחוני-מבצעי בלבד, ואין בה כדי לשנות מהסטטוס של השטח ותושביו או מגבולות השיפוט של ירושלים.

5.        אשר לסעד החלופי שמבקשים העותרים בדבר הותרת מעבר לכלי רכב ולהולכי רגל בין השכונה לירושלים, המשיבים מסרו כי לאחר הגשת העתירה הנושא שב ונבחן. על יסוד הבחינה הנוספת הוחלט להרחיב את שעות הפעילות של השער שיוקם בסמוך לשכונה. השער יוותר פתוח למעבר הולכי רגל החל משעה לאחר הזריחה ועד שעה לפני השקיעה. המשיבים ציינו כי על פי עמדת גורמי הביטחון, הותרת השער פתוח במהלך שעות הלילה תסכן את הכוחות שיוצבו בו. המשיבים התנגדו תחילה למתן אפשרות מעבר לכלי רכב. נטען כי הדרך מהשכונה לירושלים נסללה באופן בלתי חוקי על ידי הרשות הפלסטינית. הדרך נחסמה עוד בשנת 2002, כחלק מהצעדים שננקטו על מנת למנוע כניסת מפגעים מאיו"ש לתחומי ירושלים. המשיבים ציינו כי תושבי הכפר סווחרה אשרקיה, והעותרים בכללם, יכולים להגיע לירושלים בדרך המובילה מן הכפר לאבו דיס ולעזרייה, ודרכם למחסום מעלה אדומים ומחסום א-זעיים. בדרך זו נוסעים תושבי השכונה לירושלים משנת 2002.

6.        דיון ראשון בעתירה התקיים ביום 9.2.2004 (השופטים א' ברק, י' טירקל וא' א' לוי). בדיון הוצגו ביתר פירוט הטעמים ביסוד קביעת תוואי הגדר. בהמשך התקיימו על פני תקופה ארוכה מגעים בין הצדדים, לרבות ישיבות תזכורת בפני בית המשפט (בימים 14.4.2004 ו-15.11.2004). במהלכם, נשקלו הסדרי מעבר של הולכי רגל וכלי רכב בין שני עברי הגדר. הוחלט כי עד להשלמת הליך הבחינה של הסדרי המעבר, שני חלקי הגדר לא יחוברו באופן שישלול מעבר בין שני צדי הגדר. בהודעת עדכון (מיום 14.11.2004) מסרו המשיבים כי הוחלט לפתוח את המעבר להולכי רגל בכל שעות היממה, חרף הסיכון הביטחוני הטמון בכך לכוחות שיתפעלו את המכשול. כמו כן, הוחלט לאפשר מעבר כלי רכב במהלך שעות האור. המעבר יתאפשר לעותרים ולאחרים שהם תושבי ירושלים בעלי תעודת זהות כחולה, המתגוררים בתוך התחום המוניציפאלי של ירושלים ועתידים להימצא בסמוך לקטע זה של המכשול, בצידו המזרחי. המשיבים הבהירו כי הוחלט שלא לאפשר את פתיחת המעבר לכלי רכב בשעות הלילה מטעמי ביטחון.

7.        המשך הדיון בעתירה נערך ביום 10.1.2005 (השופטים א' ברק, י' טירקל וא' א' לוי). בדיון הוצגו הטעמים הביטחוניים לסירובם של המשיבים לאפשר מעבר כלי רכב בשער בשעות החשכה. נטען כי בשעות הלילה מתעצם הסיכון הביטחוני הטמון בפתיחת מעבר לכלי רכב. המשיבים עמדו על מיקומו הטופוגרפי המיוחד של המעבר, המצוי בשטח הנשלט מצידה המזרחי של הגדר ובאופן שאינו מאפשר תצפית לטווח רחוק. בנוסף, המעבר מצוי בנקודה הסמוכה לציר תנועה מרכזי של האוכלוסייה הפלסטינית ולכן הוא נגיש מאוד למפגעים פוטנציאליים. בשעות הלילה גם קיים קושי לאתר מבעוד מועד נוסעים המסתתרים ברכב או גורמים עוינים. פתיחת מעבר לכלי רכב בשעות הלילה תחייב גם תוספת משמעותית של כוח אדם במקום. בתום הדיון בעתירה הוחלט על הגשת השלמת סיכומים בכתב. בהמשך הוחלט כי בירור העתירה יידחה עד לאחר מתן פסק דין בעתירה בעניין תוואי הגדר בצפון ירושלים (בג"ץ 5488/04 ואח'). בשלב מאוחר יותר הוחלט, לאור בקשת העותרים, כי פסק הדין יינתן על פי החומר שלפנינו. הגיעה, איפוא, עת ההכרעה.

8.        הסעד העיקרי שנתבקש על ידי העותרים הוא הסטת תוואי גדר ההפרדה מתוך ירושלים לכיוון מזרח, כך שיעבור על קו תחום השיפוט המוניציפאלי של ירושלים. לעניין זה העלו המשיבים, בתגובתם הראשונית, טענת סף לדחיית העתירה בשל קיומו סעד חלופי. טענה זו, כך נראה, נזנחה בהמשך הדיון. מכל מקום, לא ראינו בנסיבות העניין הצדקה לדחות את העתירה על הסף מנימוק זה. אמנם ככלל, תקיפתם של צווי תפיסת מקרקעין שהוצאו מכוח החוק להסדר תפיסת מקרקעים צריכה להיעשות בועדת הערעור הפועלת מכוחו של חוק זה (ראו, סעיף 17 לחוק; בג"ץ 1300/06 אבו זיאד נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם)). יחד עם זאת, מסלול הערעור לפי החוק אינו שולל את סמכותו של בית משפט זה להיזקק לעניין. כאשר מתבצעת תפיסת מקרקעין על ידי רשות שלטונית הפועלת על פי דין, נתונה סמכות השיפוט באשר לחוקיות הפעולה גם לבית המשפט הגבוה לצדק. אכן, סמכותו של בית-משפט זה - על-פי הוראת סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה - היא רחבה ביותר. מכוח הוראה זו הוכרה סמכות השיפוט של בית-המשפט הגבוה לצדק גם מקום שלבית-משפט או לבית דין אחר הייתה סמכות שיפוט בעניין (ראו, בג"ץ 6163/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229). בעצם הסמכתה של ערכאת שיפוט מיוחדת, כדוגמת ועדת הערעור שלפי החוק להסדר תפיסת מקרקעים, אין משום שלילה של סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

9.        לשתי הערכאות סמכות שיפוט מקבילה. עם זאת, ההכרעה בשאלה היכן יתקיים הדיון אינה נתונה לבחירתו של העותר. שיקול הדעת נתון לבית-המשפט הגבוה לצדק להחליט מתי יפעיל את סמכותו ומתי ימשוך ידו מהעתירה ויפנה אותה לועדת הערעור (ראו, בג"ץ 10/59 לוי נ' בית הדין הרבני האזורי, תל-אביב-יפו, פ"ד יג 1182, 1194; בג"ץ 86/89 שנקר נ' ראש המועצה המקומית רמת-השרון, פ"ד מב(4) 777, 781; בג"ץ 170/87 אסולין נ' ראש עיריית קרית גת, פ"ד מב(1) 678, 692). ככלל, "על-פי שיקול-דעתנו זה... איננו דנים בעתירה כל עוד עומד לעותר סעד חלופי" (פרשת אייזנברג, בעמ' 240). ואולם, חריג לכלל הדחייה על הסף מצוי באותם מקרים בהם הסעד החלופי אינו יעיל, במקרים בהם הנסיבות מחייבות התערבות מיידית של בית משפט זה כדי למנוע עוול, או כאשר משיקולי צדק כלליים מתחייבת התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 1661/05 המועצה האיזורית חוף עזה נ' כנסת ישראל, פ"ד נט(2) 481, פסקה 122).

10.      במקרה דנן סברנו כי ראוי שהעתירה תתברר לפנינו, הגם שהעותרים לא מיצו את הסעדים העומדים להם במסלול החוק להסדר תפיסת מקרקעים. מחד גיסא, המקרה שלפנינו אינו מעורר מחלוקות עובדתיות. מאידך גיסא, מדובר בעתירה בת שני ראשים השלובים זה בזה: הראש האחד הוא צו תפיסת המקרקעין לאורכו של תוואי הגדר. הראש השני הוא הסדרי המעבר בין שני עברי הגדר. הביקורת השיפוטית אליה נדרשת ועדת הערעור על פי החוק מוגבלת, בעיקרו של דבר, לחוקיות צווי תפיסת המקרקעין (סעיף 18 לחוק). הפעלת הביקורת השיפוטית בבית משפט זה היא רחבה יותר. היא נפרשת גם על הסדרי המעבר. בעתירה שלפנינו, בין שני הסעדים החלופיים שמבקשים העותרים ישנה זיקה ברורה. חוקיות צווי התפיסה יכול שתהא מושפעת מהסדרי המעבר. הסדרי המעבר משפיעים על המידתיות של התוואי (ראו, בג"ץ 4825/04 עליאן נ' ראש הממשלה (טרם פורסם); בג"ץ 6451/04 חלואה נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)). בנסיבות העניין, ראוי כי שתי הסוגיות תתבררנה בפני ערכאה אחת. אין לסגור, איפוא, את הדלת בפני העותרים לעניין צווי התפיסה, תוך הפנייתם לוועדת הערעור.

11.      לגופם של דברים, נחה דעתנו כי יש לדחות את העתירה. בהתאם לחוק להסדר תפיסת מקרקעים, הרשות המוסמכת רשאית לתפוס מקרקעין אם היא משוכנעת שהדבר דרוש "לשם הגנת המדינה, בטחון הציבור, קיום אספקה חיונית או שירותים ציבוריים חיוניים, קליטת עולים או שיקום חיילים משוחררים או נכי מלחמה" (סעיף 3(ב) לחוק). העותרים אינם חולקים על עצם סמכותם של המשיבים להוצאת צווי תפיסת המקרקעין בנסיבות המקרה דנן. אכן, המקרקעין הנתפסים לצורך הקמת הגדר במקטע נשוא העתירה דרושים לשם הגנת המדינה ובטחון הציבור. הגדר מוקמת משיקולים בטחוניים. בראשם עומד הצורך למנוע חדירת גורמים חבלניים מאיזור יהודה ושומרון לשטח ישראל, ובפרט לעיר ירושלים.

12.      טענות העותרים מופנות, למעשה, כנגד שיקול דעתם של המשיבים בבחירת התוואי של הגדר בגינה הוצאו צווי התפיסה. אכן, שיקול הדעת השלטוני צריך להיות מופעל על פי עקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי. במסגרת הביקורת השיפוטית על הפעלת שיקול הדעת תיבחן השאלה האם תוואי הגדר עבורו נתפסו המקרקעין עולה בקנה אחד עם עקרונות הסבירות והמידתיות. במסגרת זו יש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות. בהפעלת סמכות לפי החוק להסדר תפיסת מקרקעים אין המשיבים חופשיים לקבל כל החלטה המגשימה את התכליות המנויות בחוק, בדבר הגנת המדינה ובטחון הציבור. יש להתחשב גם בצרכיהם ובזכויותיהם של בעלי הזכויות במקרקעין ושל כל מי שעלול להיפגע מתפיסת המקרקעין, מבניית הגדר וממיקומה. תפיסת מקרקעין ובניית גדר טומנות בחובן פגיעה בזכויות הפרט. יש בהן כדי לפגוע בזכות הקניין, בחופש התנועה, בחופש העיסוק ובזכויות אדם נוספות. הפעלת סמכויות הפוגעות בזכויות יסוד חוקתיות תיעשה על פי אמות המידה הקבועות בפסקת ההגבלה שבחוקי היסוד בעניין זכויות אדם (ראו, בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון ואח', פ"ד מט(4) 94; בג"ץ 8070/98 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים ואח', פ"ד נח(4) 842; בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1; בג"ץ 316/03 בכרי ואח' נ' המועצה לביקורת סרטים ואח', פ"ד נח(1) 249). בנוסף לכך, כאשר לתוואי הגדר יש נגיעה לתושבי האיזור, אפילו התוואי אינו מצוי בשטחי האיזור, על המשיבים להביא בחשבון גם את הצרכים והאינטרסים של האוכלוסיה באיזור, אם מכוח המשפט הבינלאומי בדבר זכויות אדם ואם מכוח המשפט הבינלאומי ההומניטרי החל על תושבי האזור הנתונים לתפיסה לוחמתית. על המשיבים להתחשב בזכויות של כל אחד מבני האוכלוסיה "הערבית", שהנם "תושבים מוגנים". סיכומו של דבר, בבואם לשקול את תוואי הגדר על המשיבים לשקול שורה של שיקולים. השיקול הראשון הוא השיקול שעניינו ההגנה על ביטחון המדינה וביטחון הציבור. השיקול השני עניינו הגנה על זכויות האדם המעוגנות בדין הישראלי של הישראלים המתגוררים בישראל המושפעים מן התוואי. השיקול השלישי עניינו טובתה של האוכלוסיה הערבית שדין תושבים מוגנים של המשפט הבינלאומי חל עליה. השיקולים השונים מתנגשים לא פעם זה בזה. כך בדרך כלל. כך במיוחד לעניין בניית הגדר. פתרונה של התנגשות זו הוא באיזון ראוי בין האינטרסים המנוגדים, על פי אמות מידה של "מידתיות".

13.      צווי תפיסת המקרקעין מכוח החוק להסדר תפיסת מקרקעים צריכים לעמוד, איפוא, בדרישת המידתיות. בעניין זה פותחו שלושה מבחני משנה: מבחן הקשר הרציונלי, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה ומבחן המידתיות (במובן הצר) (ראו, בג"ץ 6893/05 ח"כ הרב יצחק לוי ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נט(2) 876; בג"ץ 3477/95 בן-עטיה נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד מט(5) 1; בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235). הפעלתם של מבחני המידתיות לעניין זה דומה להפעלת המבחנים על פעולות המפקד הצבאי לתפיסת מקרקעין ולהקמת גדר באזור יהודה ושומרון, מכוח דיני התפיסה הלוחמתית (ראו, למשל, בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807; בג"ץ 4938/04 מועצת הכפר שוקבא נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)). בהתאם למבחן משנה הראשון, נדרש קשר של התאמה בין המטרה של שמירה על בטחון המדינה ושלום הציבור לבין תפיסת המקרקעין והקמת הגדר. מבחן המשנה השני דורש כי האמצעי הננקט יהא האמצעי בעל הפגיעה הפחותה בזכויות הנפגעות. "השאלה הינה אם מבין תוואים שונים של גדר ההפרדה שיש בהם כדי להגשים את מטרתה, נבחר האמצעי שפגיעתו פחותה" (פרשת בית סוריק, בעמ' 841). לבסוף, נדרש כי תפיסת המקרקעין ובניית הגדר בתוואי שנתפס יאזנו כראוי בין התועלת הצומחת לביטחון המדינה ושלום הציבור ובין הזכויות הנפגעות. האחריות והסמכות הם בידי הרשות המוסמכת לפי החוק. החלטתה כפופה לביקורת שיפוטית. עם זאת, בית המשפט אינו מבקש להחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו. אין הוא נכנס בנעלי הגורם המחליט. הביקורת השיפוטית בוחנת האם פעולות הגורם המוסמך מקיימות את הדין.

14.      האם צו תפיסה צת/22/03 ותוואי גדר ההפרדה בסמוך לשכונה הוא מידתי? תפיסת המקרקעין ובניית הגדר בתוואי שנבחר מקיימים את מבחן המשנה הראשון - מבחן הקשר הראציונלי. תוואי הגדר מגשים את התכלית הביטחונית המונחת ביסוד הקמת הגדר, שהינה יצירת חיץ בין שטחי יהודה ושומרון לבין שטחי ישראל והגנה על ישראל מפני מעשי טרור ומפני חדירה של גורמים עוינים מיהודה ושומרון. הגדר יוצרת הפרדה בין הטרור לבין ישראל. בכך מתקיימת התאמה בין האמצעי שננקט לבין המטרה.  

15.     האם מבחן המשנה השני - מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה - מתקיים במקרה שלפנינו? לטענת העותרים, מבחן המשנה השני אינו מתקיים משום שניתן להשיג את התכלית הביטחונית באמצעות תוואי חלופי שיעבור על קו התחום המוניציפאלי של ירושלים. פגיעתו של תוואי כזה בעותרים תהיה קטנה יותר. עמדת המשיבים, מנגד, היא כי התוואי החלופי אינו מספק את המענה הביטחוני הנדרש.  תוואי זה עובר ברחוב מרכזי של השכונה, בין בתי התושבים, באיזור בעייתי מבחינה מבצעית-טופוגרפית. הדבר יציב את הגדר בנקודת תורפה מבצעית ויקשה על כוחות הסיור באיתור גורמים עוינים. עמדת המשיבים היא כי התוואי החלופי מעניק פחות ביטחון מהתוואי המתוכנן. בנוסף, עמדו המשיבים על כך שהסטת התוואי תחייב פגיעה בבתים או בחצרות של תושבים בשכונה ותפגע קשה בקשר בין המשפחות הפרושות משני עברי הרחוב.

16.      אין חולק כי הסטת התוואי, כך שיעבור על קו התחום המוניציפאלי, תפחית מן הפגיעה בעותרים. השתכנענו, עם זאת, כי התוואי החלופי המוצע אינו מקיים את מטרות הביטחון המונחות ביסוד הגדר באותה מידה כמו התוואי שנקבע על ידי המשיבים. לתוואי שנקבע יתרונות טופוגרפיים ומבצעיים ניכרים. כן השתכנענו כי קיים קושי של ממש בהעברת הגדר על קו תחום השיפוט. תוואי מעין זה יעבור בלב רחוב מאוכלס, יותיר בצד "המערבי" של המכשול מספר לא מבוטל של פלסטינים שיכלאו במעין "מרחב תפר" בתוך ישראל ויפגע בשגרת חייהם של המתגוררים באותו רחוב. על פי התשתית שהונחה לפנינו, אין אנו מוצאים עילה להתערב בקביעת המשיבים כי לא ניתן להשיג את התכלית הביטחונית במלואה באמצעות התוואי החלופי שמציעים העותרים. זאת ועוד, העברת תוואי הגדר על קו תחום השיפוט תגרור פגיעה בזכויותיהם של תושבים אחרים המתגוררים בסמוך לעותרים, תושבים שגם על זכויותיהם שלהם על המשיבים להגן.