השופט א' רובינשטיין:
א. עניינה של העתירה, שהוגשה בשנת 2006, בהגבלת כמות הנוסעים בעמידה בתחבורה הציבורית העירונית והבין-עירונית, ודרישה כי המגבלה תירשם הן ברשיונות הרכב של האוטובוסים של כלל חברות התחבורה הציבורית, והן ברשיונות הקו המונפקים למפעילות התחבורה הציבורית על ידי המפקח על התעבורה. ההחלטות המפורטות מן הימים 2.1.07 ו-29.6.08 יהיו חלק בלתי נפרד מפסק דיננו זה, לרבות הצהרות מפי צדדים, ובמיוחד מפי גורמי המדינה, שהועלו על הכתב בתוכן.
השתלשלות ההליך
ב. בעתירה נטען, כי גורמי המדינה, והמשיבים 4-1 (להלן המשיבים) הוסמכו בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 להגביל את מספר הנוסעים באוטובוס, הן באמצעות תנאי מגביל ברשיון הקו והן באמצעות רישום ברשיון הרכב. עם זאת, מדיניות משרד התחבורה, כפי שנקבעה על ידי המנהל הכללי של משרד התחבורה ב-2.3.81, היא לבטל הגבלות לגבי הסעת נוסעים ברשיונות קוי התחבורה הציבורית, ולהותיר את מספר הנוסעים לשיקול דעת הנהג בהקשר הבטיחותי. לטענת העותרים, משהוסמכו המשיבים בדין להגביל את מספר הנוסעים, אין הם רשאים להשתמט מסמכות זו. עוד נטען, כי משרד התחבורה נוהג בחוסר שויון בנושא זה; בעוד שברשיונות הרכב של חלק ממפעילות התחבורה הציבורית, כגון החברות דן וסופרבוס, נרשמת מגבלה על מספר הנוסעים, ברשיונות של חברת אגד לא נרשמת מגבלה כזו. הודגש, כי בהיעדר הגבלה של מספר נוסעים ברשיון הרכב, אין באפשרות המשיבה 4, המשטרה, לאכוף עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר.
ג. תגובה ראשונה מטעם המשיבים הוגשה ביום 24.12.06, לאחר הארכות מועד שניתנו לבקשתם לשם הכנת התגובה כראוי. נמסר ביחס לקוים הבין-עירוניים, כי קודם לכן היתה המדיניות להגביל את מספר הנוסעים בהם, וכי אכן תיקבע בהם מגבלה של עשרה נוסעים בעמידה, וזו תעודכן ברשיונות הרכב של האוטובוסים עם חידושם. ביחס לקוים העירוניים נאמר, כי לאחר איסוף נתונים יסודי וקבלת חוות דעתם של אנשי מקצוע, עמדת המשיבים היא כי אין להטיל מגבלה על כמות הנוסעים בעמידה בקוים אלה, כיון שלא נמצא קשר בין רמת הצפיפות בעמידה באוטובוסים לבין מספר הנפגעים בתאונות. נטען, כי התקינה האירופית, שאומצה במלואה בישראל, מגדירה צפיפות מירבית של נוסעים בעמידה כשמונה אנשים למ"ר בליווי דרישות והגבלות נוספות שפורטו, וכי ישנה הקפדה על נהלים אלה. עוד נאמר, כי הגבלת מספר הנוסעים בנסיעות עירוניות תחייב תוספת תקציבית משמעותית ותוספת אוטובוסים בכבישים, דבר שיביא גם להגברת עומסי התנועה. פורט גם באשר לקשיי האכיפה ואי היכולת הטכנולוגית למנות את הנוסעים באוטובוסים בכל זמן נתון. על כן נאמר, כי מדיניות המשיבים היא להשאיר את נושא כמות הנוסעים לשיקול דעתו של נהג האוטובוס, שיקול דעת זה יופעל מזוית ראיה בטיחותית של שליטה על הרכב.
ד. עמדתן של אגד ודן, המשיבות 5 ו-6, היתה, כי האינטרס הציבורי, שיקולי יעילות וצדק חלוקתי מחייבים אי הגבלה על מספר הנוסעים בעמידה. בנוסף, נטען באשר לאי היכולת לאכוף הגבלה כזו.
ה. לאחר דיון ביום 1.1.07 (בהרכב המשנה לנשיאה ריבלין והשופטים רובינשטיין וברלינר) ניתנה על-ידינו ביום 2.1.07 החלטה מפורטת, בה נרשמו צעדי משרד התחבורה בתחום בעקבות העתירה, לרבות קביעת ההגבלה בכמות הנוסעים בעמידה באוטובוסים בין-עירוניים. התבקשו תגובות משלימות, בין השאר בשאלות של פרסום ברבים של ההגבלה, רישום ההגבלה ברישיון הקו ונושאים נוספים, לרבות שאלת מספר הנוסעים בקוים עירוניים, וכל אלה גם בזיקה למצבם של קשישים, ילדים ובעלי מוגבלויות, ושאלת התקנתם של בתי אחיזה באוטובוסים העירוניים לתועלת הנוסעים בעמידה.
ו. הודעה משלימה מטעם המשיבים הוגשה ביום 26.5.08. אשר למגבלה על הסעת נוסעים בעמידה בקוים בין-עירוניים נמסר, כי הוצאה בנושא הוראת נוהל 10/2007, הקובעת כי ברשיון רכב של אוטובוס בין-עירוני תיקבע הגבלה של עד עשרה נוסעים בעמידה. נטען, כי הדבר אינו צריך להופיע בנוסף גם ברשיון הקו, שככלל אינו עוסק בנושאים של מאפייני הרכב. באשר לבתי האחיזה נאמר, כי קיימות דרישות חובה לענין זה על ידי אגף הרכב ושירותי התחזוקה במשרד התחבורה, והאוטובוסים בישראל מקיימים אותן. באשר למגבלת נוסעים בקוים העירוניים נמסר, כי על פי עבודה שהוזמנה על ידי המדינה, הנסיעה בתחבורה העירונית היא בטוחה, וצפיפות הנוסעים בעמידה אינה מגדילה את הסיכון לבטיחות. בנוסף, התקינה האירופית המחמירה מאפשרת נסיעה באוטובוסים בעמידה תוך הקפדה על מילוי דרישות בטיחות שונות, ואלה אומצו במלואן בישראל. מעבר לכך, לקביעת הגבלה על כמות הנוסעים בעמידה בקוים עירוניים יתכנו - כך נטען - השלכות שליליות בהיבטים של איכות הסביבה ועומסי תנועה, בנוסף לקשיי יישום ואכיפה במגבלות התקציב. אל התגובה המשלימה צורף דו"ח התקדמות מפורט בנושא היפגעות נוסעים באוטובוסים בתחבורה הציבורית בישראל מיום 20.5.08, מאת אינג' יהודה צברי.
ז. בדיון שהתקיים ביום 29.5.08 (בהרכב הנוכחי) ביקשו העותרים כי יינתן להם להשיב להודעה האחרונה של המשיבים. באת כוח חברת אגד (המשיבה 5) ביקשה, כי תהיה החרגה של מגבלת עשרת הנוסעים בעמידה בקוים בין-עירוניים כאשר מדובר באוטובוס לילי אחרון, כדי לא להותיר נוסעים בדרך בלילה. סברנו כי יש מקום ליתן לעותרים למצות את התייחסותם לנושא האוטובוסים העירוניים, ולכן ביום 29.6.08 ניתנה החלטה לפיה ינתן לעותרים להגיב, וכי המשיבים, בתגובתם להודעה המשלימה של העותרים, יתייחסו גם לנושא הפרסום הפומבי של המגבלה בקוים הבין-עירוניים, וכן לסוגית "האוטובוס האחרון".
ח. ההודעה המשלימה מטעם העותרים הוגשה ביום 5.1.09. בין היתר, חזרו העותרים על דרישתם להגביל את כמות הנוסעים בעמידה גם בקוים העירוניים. לטענתם, אי קביעת הגבלה כזו יוצרת אי-שויון בין אגד, שרכביה אינם מוגבלים, לבין חברות אחרות בהן קיימת מגבלה של 30 נוסעים בעמידה. עוד טענו העותרים, כי המגבלה של עשרת הנוסעים בתחבורה הבין-עירונית לא פורסמה בציבור, ואף אין כיתוב פומבי בתוך האוטובוס על כך.
ט. בתגובת המשיבים מיום 4.5.09 נאמר, ביחס להגבלה בקוים העירוניים, כי עמדתם נותרה שאין עילה להתערבות בהחלטה להותיר את הגבלת מספר הנוסעים בעמידה באוטובוסים בקוים עירוניים לשיקול דעתו של הנהג, זאת נוכח הממצאים שהציגו בתחום הבטיחות; העובדה שלא נמצא קשר בין צפיפות הנסיעה באוטובוסים בעמידה לבין היפגעות נוסעים; העובדה שמדיניות המשיבים היא בהתאם לתקינה האירופאית המחמירה; השלכות איסור כזה בהיבט הכלכלי, ובהיבט גודשי התנועה ואיכות הסביבה; והקושי באכיפה. הוטעם, כי האוטובוסים בישראל אף מקיימים את דרישות התקינה האירופית בנוגע להתקני אחיזה. המשיבים עידכנו בדבר נתונים נוספים מן השנה החולפת והשנה הנוכחית, שגם לפיהם מרבית התאונות באוטובוסים אינן נגרמות בשל מחסור במקומות ישיבה. באשר לטענת חוסר השויון אל מול חברות אחרות נאמר, כי משרד התחבורה כרגולטור, אף שאינו סבור כי קיימת חובה לקבוע מגבלה של מספר הנוסעים בעמידה בקוים עירוניים, קבע מטעמי רצון לשיפור השירות, במקרים האפשריים, מגבלה מסוימת - אך אין ניתן לגזור מכך חובה על כלל מפעילות התחבורה הציבורית, או הוראה מחייבת מטעם משרד התחבורה. ביחס לסוגית פרסום המגבלה בקוים הבין-עירוניים, עידכנו המשיבים כי מעבר לפרסום הנוהל, נקבעו הנחיות להתקנת שילוט בנושא, וקיימות זה מכבר מדבקות בנושא באוטובוסים של חברת אגד. אשר לרישום ההגבלה לא רק ברשיון הרכב אלא גם ברשיון הקו נאמר, כי הרישום ברשיון הרכב מחייב ולכן נותן מענה מספק, ורשום המגבלה ברישיון הקו, העוסק במאפייני הקו ולא במאפייני הרכב, אינו רלבנטי. עוד נטען, כי הדבר יפגע בגמישות התפעולית של מפעיל התחבורה הציבורית לנייד אוטובוסים מקו לקו. בסוגית "האוטובוס האחרון" נאמר, כי אין דרך לעגן סטיה מן המגבלה שנקבעה באוטובוס האחרון בלבד, כיון שנדרשת בהירות וודאות בכלל שנקבע, כדי שייאכף כראוי; עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהמשטרה הבאת שיקולים אלה בחשבון במסגרת פעילות האכיפה.
י. דן ואגד הצטרפו לעמדת המשיבים, לפיה אין להגביל את מספר הנוסעים בעמידה באוטובוסים עירוניים מטעמים רבים ומגוונים, והדגישו את הקשיים ביישום המגבלה המתבקשת על ידי העותרים. באשר לטענת אי-השויון טענה אגד, כי הדרך להשגת השויון אינה על ידי הוספת הגבלה ברשיונות הרכב של חברת אגד, אלא על ידי הסרת ההגבלה ברשיונות הרכב של יתר המפעילים; זאת בהמשך לעמדת המשיבים לפיה יש לפעול להסרת המגבלות.
י"א. נזכיר כאן, כי במכתב מנהל אגף בכיר (תחבורה ציבורית) במשרד התחבורה לסגן שר התחבורה ב-18.12.05 נאמר, כי הסעה בעמידה בקוים בין-עירוניים תיאסר בקוים ישירים בין תחנות מרכזיות, בקוים ארוכים שמספר התחנות בהם מצומצם, ובקוים המופעלים באוטובוסים ממוגני ירי, ראו החלטתנו בעניין זה מ-2.1.07, שם עוגן הדבר ברובו, ואנו יוצאים מההנחה כי האמור על תילו.
הכרעה
י"ב. לאחר שעיינו בכל אלה באנו לכלל מסקנה כי העתירה - העוסקת בסוגיות במבט כולל - מיצתה עצמה. מטבע הדברים, תפקידו של בית המשפט בכגון דא הוא לא אחת לשמש מעין "שמרטף" של הרשויות (בג"ץ 5587/07 עוזיאל נ' מס רכוש וקרן פיצויים (לא פורסם)), כדי לעקוב אחר מילוי הוראות הדין ולממש את זכויות האדם. דומה כי במקרה דנא היתה העתירה זרז לפעילות מסוגים שונים, בראש וראשונה במשרד התחבורה שערך בחינה מחדש של מדיניותו - דבר הראוי תמיד כחלוף תקופת זמן (ראו גם החלטתנו מ-2.1.07). דבר זה בהחלט נשא פירות מסוימים, ונראה כי ניתן עתה לסיים את הטיפול בעתירה, תוך שרושמים אנו לפנינו את התחייבויות המשיבים על ידי העלאתן על הכתב. נציין, כי אף שהחלטנו לעת הזאת שלא להתערב בענין הגבלת מספר הנוסעים בעמידה באוטובוס בקו עירוני, מטעמיהם המפורטים של המשיבים, יש לכאורה טעם בשאלת השויון שהועלתה, אך בעינינו חשוב בעיקר נושא הבטיחות. ההדרכה לנהגי האוטובוסים העירוניים, שבהם אין הגבלה לעת הזאת, צריכה להטעים בכל לשון את נושא הבטיחות, כך שנהג - ראשית - וכן שולחיו והרשויות - יידעו את האחריות הרובצת עליהם בהקשר זה; וכן את הצורך באכיפה.
י"ג. אלה עיקרי ההתחייבויות:
(1) לגבי קוים בין-עירוניים נקבעה מגבלה של עשרה נוסעים בעמידה, וזאת בכל רכב המוגדר כבין-עירוני ברישיון הרכב (הוראת נוהל מיום 30.1.07 הסדירה זאת); ההגבלה תירשם ברישיון ותחול בכל הקוים הבין עירוניים, בכפוף לכך שבקוים בין-עירוניים ישירים, ארוכים וממוגני ירי לא תותר נסיעה בעמידה.
(2) נקבע בהנחיות משרד התחבורה שילוט באוטובוסים בדבר הגבלת מספרם של הנוסעים באוטובוסים - באשר לתוכן, מיקום, גודל וסוג.
(3) לעניין הבקשה כי ההגבלה לגבי קוים בין-עירוניים תירשם ברשיון הקו (בנוסף לרשיון הרכב) נתקבלה הנמקת המשיבים על דעתנו, אף שסברנו תחילה כי יש מקום לכך. הטעם העיקרי הוא תקנה 431 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, הקובעת