נדחתה טענת ערב כי שינוי יסודי בחיוב הנערב המצדיק את ביטול הערבות

1.         בפני ערעור על החלטת כב' הרשם (כתוארו דאז) ב. ברגר מיום 9/11/05 בתיק בש"א 14473/05. כב'  הרשם קבע כי המערעת חתמה על שטר חוב להבטחת התחייבויות השוכרים כלפי המשיב על פי הסכם השכירות  הכולל אופציה שממושה. כמו כן קבע כי גם בהנחה שהחוב לשנת השכירות הראשונה שולם במזומן, שוכנע בית המשפט כי קיים חוב בגין דמי השכירות לתקופת האופציה (מוצג מש/2). לכן בנסיבות אלה קבע כב' הרשם כי אין למערערת הגנה כלפי טענות המשיב לחובות בגין תקופת האופציה ועל כן יש לדחות את ההתנגדות. עם זאת ועל מנת לאפשר למערערת את יומה בבית המשפט, התנה בית המשפט את מתן הרשות להתגונן בהפקדה בסך 10,000 ש"ח בתוך 30 יום.

2.         המערערת ערבה בשטר חוב להתחייבויות השוכרת, בתה, על פי הסכם שכירות שנחתם ביום 18.02.03 לתקופה של 12 חודשים, החל מיום 1.2.03 ועד ליום 31.1.04 (להלן: "ההסכם הראשון") עם המשיב. במסגרת ערבותה המערערת חתמה על שיק בטחון והן על שטר בטחון. לשוכרת נתנה אפשרות להאריך את תקופת ההסכם בשתי תקופות נוספות (להלן: "תקופת האופציה") בנות 12 חודשים כל אחת. ואכן, ביום 21.07.04 מומשה האופציה הראשונה וכמו כן הצטרף שוכר נוסף, מר גל סגל, בעלה של השוכרת (להלן: "ההסכם השני").

3.         לגירסת המשיב, השוכרים (בתה של המערערת וחתנה)  הפרו את הסכם השכירות, פיגרו בתשלומי השכירות וכן הפרו חיובים אחדים שנתלו על עצמם בחוזה השכירות. השוכרים ניהלו עימו מו"מ לסילוק חובותיהם, לאחר שפינו את המושכר, אולם מאחר ומו"מ זה לא נשא פרי, הוגש שיק הביטחון לביצוע בהליכי הוצל"פ.

טיעוני הצדדים :

4.         לטענת המערערת סעיף 4 להסכם הראשון כלל תנאי המשנה והמבחין את האופציה המצוינת בו מאופציה מקובלת בכך שכתנאי למימוש האופציה יש לחדש או להאריך את הביטחונות, לרבות השטר חוב עליו חתמה המערערת.  לטענת המערערת קיימים שינויים מהותיים בין ההסכם הראשון לשני, שינויים הנוגעים בין השאר לזהות השוכרים (נוסף שוכר נוסף) ולגובה דמי השכירות. שינויים אלה מצביעים על כך, כי ההסכם השני הינו הסכם חדש ואינו למעשה, מימוש האופציה הכלולה בהסכם החדש. לטענתה  אף אם לא הייתה נדרשת הסכמת הערבים, הרי שינוי כה מהותי בהיקף חבותם, היה דורש את הסכמתם לכך, שכן שינויים מהותיים אלה לא עמדו מול עיניהם בעת חתימת ההסכם הראשון ולא היו בידיעתם. לאור כל האמור המערערת סבורה כי שגה כבוד הרשם בקביעתו כי יש לראות בהסכם השני כמימוש האופציה בהסכם הראשון, וכן בכך שהתנה את הרשות להתגונן בהפקדה של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיב.

5.         המשיב טוען כי שטרות הביטחון הינם שטרות לכל עניין ודבר וכאשר האוחז בהם נהנה מחזקת התמורה ותום הלב, על המתנגד לפירעונם ממוטל הנטל להוכיח כי לא נתקיים התנאי המרשה לאוחז להציג לפירעון ולגבות מהם. לטענתו בטחונות לחוזה שכירות, כגון ערבות, יפה כוחם גם לתקופות האופציה של השכירות.

ב"כ המשיב מפנהלע"א (חיפה) 4099/96 - מנדל צבי ואח' נ' לנגזם אליעזר .תק-מח 97(2), 408, שהוזכר אף בהחלטתו של כב' הרשם,  וכן את סעיף 5 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק הערבות").

המשיב סבור כי במקרה זה הוספת השוכר הנוסף, בהסכם השני, רק הטיבה עם המערערת שכן נוסף חייב נוסף על פי חוזה, מקטין את הסיכון של המערערת כערבה. לאור האמור הוא סבור כי השינוי לכאורה שבוצע בהסכם השכירות לא היה בבחינת "שינוי יסודי" אשר מקנה למערערת זכות לבטול חיובה, במיוחד מכוון שידעה לטענתו על הכוונה לעלות את גובה השכירות בעתיד. כמו כן טוען המשיב כי אם ההסכם השני לא נכנס לתוקף שכן לא חודשו הביטחונות, הרי שעל פי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה - תשל"א 1971, ההסכם הראשון נשאר בתוקפו והמערערת נמצאת ערבה לחוזה הראשון אשר תנאיו ממשיכים.

המשיב גם  התייחס לטענת המערערת, כי שגה כבוד הרשם בכך שהתנה את הרשות להתגונן בהפקדה של 10,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו. לטענתו הקביעה המתנה את הרשות להתגונן בהפקדת כספים בקופת בית המשפט נמצאת בסמכותו של כב' הרשם ואף הייתה נחוצה לאור מצבה של המערערת, הסובלת מחסרון כיס, אף על פי הודאתה שלה ולאור העובדה כי החובות שהותירו השוכרים במקום מגיעים לכאורה לסכום של 30,000 ש"ח.

6.         ב"כ המערערת בתגובה לטענות ב"כ המשיב טען כי קריאה מדוקדקת של סעיף 5 לחוק הערבות, כחרב פיפיות לטענת המשיב, מראה כי יש לערוך בירור עובדתי מקיף בנוגע להשתלשלות הענייניים ובנוגע לחובות הלכאוריים שהותירו השוכרים. המשיב עונה על טענה זו וטוען כי היות והוא המחזיק בשטר, נטל ההוכחה לגופו של עניין, לגבי גובה החוב, מוטל על המערערת. כתשובה לטענה זו מפנה ב"כ המערערת לפקודת השטרות, וטוען כי נטל ההוכחה הוא דווקא על המשיב. 

דיון :

7.         ראשית, לגבי טענת המערערת בנוגע לנטל ההוכחה, על פי עקרונות כלליים, חייב הטוען שפרע, עליו הראיה, ואף בשטר כך. על פי סעיף 51(ד) לפקודת השטרות [נוסח חדש], אוחז שגבה שטר, חייב למסור את המסמך "מיד" למי שפרע לו. לכן עשויה החזקת שטר בידי החייב לשמש ראיה לפירעון, ולהיפך (י. זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג - 1983), עמ' 323 - 324). כדי לתבוע על פי שטר די לו לתובע שהוא אוחז בשטר בעד ערך והוא נשאר במעמד זה, כל עוד לא סולקה התמורה במלואה. ניתן, איפוא, לסכם ולאמר שהשטר הוא מעין 'עיסקה' בפני עצמה, חרף הקשר הראשוני ההדוק בינו לבין 'עיסקת היסוד'" (ראה: ע"א 22/85 ס.ט.ס נ' סלון אמפיסל פד"י לט(2) 568 וכן תמ"ש (תל-אביב-יפו) 2461/02 - ר.נ. נ' ש.מ. ואח' . תק-מש 2003(2), 8 ,עמ' 9). עילות ההגנה בתביעה שטרית הינן מוגבלות, העול להוכיחן מוטל על המערערת. מכאן שאין צריך לומר שאם הסכום שנפרע שנוי במחלוקת, על הנתבע הטוען לפירעון להוכיח מה הסכום שנפרע (ראה ספרו של י. סוזמן, עמ' 324). לאור האמור נראה כי נטל ההוכחה לגופו של עניין, לגבי פרעון החובות, מוטל על המערערת.

8.         כעת נעבור לשאר טענותיה של המערערת. ערבות רגילה היא במהותה התחייבות אדם לקיים את חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי (סעיף 1 לחוק הערבות). היא נוצרת, דרך כלל, בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבות הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה, ואין היא תקפה אלא לגבי חיוב בר-תוקף (סעיפים 2 ו-3 לחוק הערבות). הערבות קשורה בטבורה לחיוב שבגינו היא ניתנה, באופן ששינוי שחל בתוכן החיוב ובהיקפו אוצל במישרין על הערבות, וכל טענת הגנה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב עומדת גם לערב (סעיפים 5 ו-7 לחוק הערבות). ערבות "רגילה" הניתנת על ידי ערב תלויה, איפוא, בהיקפה ובתנאיה בחיוב העיקרי, והיא נילווית לו וטפלה לו. היא מלווה את החיוב העיקרי כ"צל" מתמשך, וגורלה תלוי בגורלו (ע"א 31300/99 - שובל הנדסה ובנין    (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח' . תק-על 2004(1), 2041 ,עמ' 2045).

סעיף 5 לחוק הערבות קובע:

"...(א) הוקטן החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב.

 (ב) הוגדל החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, אין הדבר משנה בחיובו של הערב.

(ג) חל בחיוב הנערב שינוי אחר, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה, משתנה חיובו של הערב לפי השינוי, אולם הברירה בידי הערב -

(1) למלא ערבותו ללא שינוי, אם ניתן לעשות כן;

(2) לבטל ערבותו אם השינוי היה שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב..."