א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שטמר, בר-זיו וד"ר זרנקין) בע"ו 59634-03-11 מיום 26.6.12, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינה של ועדת הערעור (השופטת דגן, פרופ' פלדי ומר לוקוב) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן חוק הנכים) בו"ע 4-08, מיום 26.1.11 שבגדרו נדחה חלקית עררו של המבקש על החלטת קצין התגמולים (המשיב).
רקע
ב. המבקש התגייס לצה"ל בחודש מארס 2004 ושירת כחייל קרבי. בחודש יוני 2006 אושפז בגין מחלת חום כתוצאה מזיהום נגיפי. בין היתר, סבל מהפרעה בתפקודי הכבד, מטחול מוגדל ומאי ספיקה כלייתית. במסגרת הבירור הרפואי התברר כי למבקש פגם מולד בדמות כליה שמאלית קטנה, היפופלסטית.
ג. ב-17.10.06 שוחרר המבקש מצה"ל בפרופיל 21. ביום 27.9.06 פנה המבקש בתביעה למשיב, וזה קבע ביום 4.12.07 כי לא ניתן להגיע לאבחנה ברורה ולהחליט בשאלת הקשר בין המחלה לבין תנאי השירות. על כן קבע, כי הטיפול בתביעה מופסק, ויחודש על סמך פניה בצרוף חומר רפואי עדכני. המבקש עירער על ההחלטה.
ד. ביני לביני הוגשו חוות דעת מטעם המבקש ומטעם המשיב. המומחה מטעם המשיב קבע בחוות דעתו מיום 28.2.07 ומיום 28.10.08 כי אי ספיקת הכליות היתה קשורה למחלת החום שבה לקה המבקש במהלך השירות. עוד נקבע, כי אי ספיקת הכליות חלפה מבלי להותיר סימנים אצל המבקש, כי הכליה ההיפופלסטית היא מום מולד שנתגלה באקראי תוך בירור המחלה הנגיפית, וכי אין עדות לנזק כלייתי. המבקש נבדק אצל מומחה מטעמו, אשר בחוות דעת מיום 10.8.08 ומיום 14.8.09 הסכים עם חוות דעתו של מומחה המשיב באשר להיותה של הכליה ההיפופלסטית פגם מולד שאינו קשור לשירות, וקבע כי המחלה הנגיפית נרפאה. עם זאת סבר, כי יש לקבוע למבקש דרגת נכות בשיעור 1% בגין המחלה הנגיפית, שכן לשיטתו "תנאי השירות הקשים הפכו מום מולד אסימפטומטי למחלות פעילות של ממש". בחוות דעת משלימה הדגיש, כי אלמלא תנאי השירות מחלת הכליות לא היתה פורצת כלל או רק במועד מאוחר הרבה יותר.
ה. ועדת הערעור קיבלה את ערעור המבקש בחלקו, וקבעה כי יש קשר סיבתי של גרימה בין תנאי השירות לבין המחלה הנגיפית. נקבע, כי שיעור הנכות מן המחלה, ככל שזו קיימת, ייקבע על ידי ועדה רפואית. הודגש, מנגד, כי אין מחלוקת של ממש כי הכליה ההיפופלסטית היא פגם מולד שאינו קשור לשירות הצבאי, וכי אין קשר בין הנכות בגינה לשירות הצבאי.
ו. בית המשפט המחוזי דחה בדעת רוב (השופטים שטמר וזרנקין) את ערעור המבקש. נקבע, כי הועדה היתה רשאית לקבוע שהיא מעדיפה חוות דעת של מומחה אחד על פני רעותה; המחלוקת שנתגלעה היתה רפואית מובהקת וקביעת הועדה - שבה ישב רופא - היא קביעה עובדתית. צוין בהקשר זה, כי ככל הנראה הורדת הפרופיל של המבקש היתה עקב גילוי הכליה ההיפופלסטית, ואין ללמוד מכך כי נגרם לו נזק קבוע. לבסוף צוין, כי דרכו של המבקש לא נחסמה מטעון, אם יחלה שוב חלילה, כי המחלה הנגיפית, שהוכרה ככזו שנגרמה על ידי השירות, תרמה להופעת הליקוי הנוסף. השופטת בר-זיו, אשר נותרה במיעוט, קבעה כי יש להכיר במחלת הכליות של המבקש ככזו שנגרמה עקב השירות. הודגש, כי העובדה שהמבקש שוחרר מהצבא עקב הורדת פרופיל בשל הפגימה הכלייתית, גם היא מלמדת שיש להכיר בפגימה ככזו שנגרמה עקב השירות. לדידה של השופטת בר-זיו, כיוון שהמחלה פרצה בין היתר עקב הפגם המולד שממנו סובל המבקש, אין מקום להכיר בקשר של "גרימה" אלא של "החמרה"- מחלת הכליות הוחמרה נוכח השירות, ויש להעמיד את שיעור ההחמרה על 30%.
הבקשה
ז. לטענת המבקש, הגם שאין חולק שהיה בגופו פגם מולד של כליה קטנה, לא סבל מכל מגבלה תפקודית עד לגיוסו ושירת כלוחם קרבי; קרי, תנאי השירות הפכו פגם מולד סמוי ללא סימפטומים - למחלה פעילה, וגרמו להגבלת כושר התפקוד ולשחרור מצה"ל, ואף אם אין כיום נכות, אין בכך כדי לשלול קשר סיבתי. נטען, כי ועדת הערעור לא העדיפה חוות דעת רפואית אחת על פני האחרת, מה גם ששני מחוי הדעה תמימי דעים כי קיים קשר סיבתי בין תנאי השירות והמחלה הנגיפית לבין אי הספיקה הכלייתית. הודגש, כי המחלה הנגיפית שבה חלה המבקש בצבא החמירה את מצב הכליות. נטען, כי אם תוכר מחלת הכליות כפגימה עקב השירות, במקרה של החמרתה יוכל המבקש לבקש קביעת דרגת נכות מחדש, אולם כל עוד עומדת בעינה דחיית תביעתו, מנוע הוא מלעשות כן; והדרך היחידה העומדת בפניו במקרה של החמרה היא בקשה למתן החלטה חדשה בעניינו, על הקשיים שבכך. עוד נאמר, כי שגתה גם שופטת המיעוט כאשר קבעה שיש להכיר במחלת אי ספיקת הכליות כמחלה שהחמירה עקב השירות, שכן לצורך הכרה בגרימה, אין הכרח שתנאי השירות יהוו את הגורם היחיד והבלעדי להופעת המחלה, אלא די בכך שיחד עם גורמי סיכון אחרים תרמו תנאי השירות באופן משמעותי להופעת המחלה במועד הופעתה. לטענת המבקש, יש להבחין בין קיום קשר סיבתי בין השירות לפגימה של אי ספיקת הכליות, לבין קיומה של נכות כתוצאה מהפגימה , וכי גם דרגת נכות בשיעור 0% היא בעלת משמעות.
תשובת המשיבה
ח. לטענת המשיבה, אין הבקשה מגלמת עניין ציבורי המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופם של דברים צוין, כי במהלך המחלה הנגיפית חוה המבקש אי ספיקת כליות נקודתית בשל מחלת החום, ככל הנראה בעקבות הפגם המולד של הכליה ההיפופלסטית, אולם לא נגרם לו נזק כרוני. אשר לטענה כי הפגם הסמוי הפך למחלה פעילה של ממש עקב תנאי השירות, הודגש כי על פי הממצאים הרפואיים אין מחלה פעילה, ועל כן יש לדחות גם טענה זו.
הכרעה
ט. לאחר העיון סבורני - בכל ההוקרה למבקש - כי אין מקום להיעתר לבקשה. ראשית, המבקש חפץ להביא, לאמיתם של דברים, לבחינה מחודשת של קביעות עובדתיות-רפואיות של ועדת הערעור, אשר נבחנו בבית המשפט המחוזי. קביעות אלה מצויות במישור העובדה, ואינן מעלות שאלה משפטית, והרי על פי סעיף 34 לחוק הנכים, ערעור בפני בית המשפט המחוזי הוא בשאלה משפטית בלבד (רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם)), ואין להעלות בפניו שאלות עובדתיות שהוכרעו (רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פד"י נו(1) 649, 655; רע"א 5499/92 קצין תגמולים נ' בן עד, פד"י מז(2) 471, 476). לא כל שכן כשהמדובר בגלגול שלישי בבית משפט זה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). בית משפט זה חזר לא אחת על מדיניות שיפוטית זו גם בהקשרים של תביעות להכרה בנכות, וראו רע"א 10133/05 פלוני נ' שר הבטחון; רע"א 2168/06 פלונית נ' משרד הבטחון (לא פורסמו), בלא שננעלה הדלת להתערבות במקרים חריגים מתאימים.
י. אכן, אין תימה שהמבקש לדידו משיג על ההכרעה בבית המשפט המחוזי, כיון שהיתה בדעת רוב. ובמידה רבה בשל כך גם נתבקשה תשובה. ער אני לכך שלא אחת יש אי הבנה, ולעתים טשטוש, בגבול שבין הכרעה רפואית לשיפוטית, שכן הקשר הסיבתי נקבע במסלול השיפוטי, ואילו שיעור נכות מוכרת נקבע במסלול רפואי; אולם בצדק ציין בית המשפט המחוזי הן את ההכרעה השיפוטית הלגיטימית והמקצועית בנידון דידן בין חוות הדעת הרפואיות, הן את השתתפותו של רופא בועדת הערעור, והן את העובדה שלא ננעלה דרך לעת צורך חס וחלילה בעתיד.
יא. אוסיף: בהלכה אשר סוכמה בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נגד אביאן, פ"ד נו(5) 732, 763, מפי השופט - כתארו אז - מ' חשין) נאמר, כי "על החייל התובע תגמולים לשכנע בטענתו כי חיי הצבא באשר חיי צבא הם - או אירוע ספציפי הקשור לחיי הצבא הם שהביאו לפריצתה של המחלה". המבחן שנקבע לצורך כך בענייןאביאן הוא מבחן משולב, סובייקטיבי ואובייקטיבי. בנדון דידן, המחלוקת שלפנינו עניינה בשאלה האם תנאי השירות הובילו להתפרצות מחלת הכליות וגרמו לנזק שאלמלא כן לא היה נגרם. ואולם, המחלה הנגיפית חלפה - תודה לאל - ולמבקש לא נגרם נזק כרוני כלייתי, והפגימה הכלייתית היא מולדת; גם המומחה מטעמו אינו חולק על כך. ער אני לכך שהמבקש עותר כיום - בעצם - לדרגת נכות 0%, על מנת להבטיח את שמירת זכויותיו לעתיד למקרה של שינוי שלא לטובה, אשר כמובן הלואי שלא יחול, במצבו הרפואי. ואולם, מן הטעם האמור אין מקום לדרגת נכות 0% מקום שמחלה אינה קיימת. הועדה פירטה באריכות את ממצאיה הנטועים בחוות הדעת שהיו בפניה, ומנתה את טעמיה, כפי שפורט מעלה. לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי בעקבותיה, וכפי שציין בית המשפט, פתוחה בפני המבקש הדרך, ככל שחלילה תתפתח בשנית מחלת כליות, לפנות בבקשה מחודשת והדברים ייבדקו כראוי להם.
יב. אין בידי איפוא להיעתר למבוקש. בנסיבות אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ד בטבת התשע"ג (6.1.13).