נדחתה בקשת פסלות אשר אינה מבוססת על פרוטוקול הדיון

           ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת ח' רוטשילד) שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 020472/06.

1.        המערער והמשיבה (להלן: ההורים) היו נשואים ומנישואים אלה נולד להם בן (להלן: הקטין). כתוצאה מחשש לקיומה של לקות תקשורתית, טופל הקטין במכון להתפתחות הילד בבית החולים תל-השומר. בעקבות סכסוך שנתגלע בין ההורים, הגישה המשיבה לבית-המשפט תביעה למזונות ולמשמורת. ההורים הגיעו להסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק-דין ובו נקבע, בין היתר, כי הקטין יתחנך במסגרת החינוך הדתי אלא אם כן הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל, תצריך מסגרת מיוחדת. בעקבות חילוקי דעות בין ההורים בשאלת מצבו של הקטין, דרכי הטיפול בו והמסגרת החינוכית בה ישולב בשנת הלימודים 2007, הגישו ההורים בקשות רבות וביניהן בקשת המערער להפנות את הקטין לבדיקה במכון אחר, בקשה לאבחון מסוגלות הורית של ההורים ובקשת המשיבה לחייב המערער שלא לסכל אבחונים להם נזקק הקטין והעלאת עניינו בועדת ההשמה לקראת שנת הלימודים 2007.

2.        במטרה להגיע להסדר בכל הנוגע לטיפול בקטין, קבע בית-המשפט כי הקטין יופנה למומחית לצורך מתן חוות דעת בדבר מצבו וקבלת המלצות טיפוליות בהתאם. משנבצר מהמומחית להגיש חוות דעתה במועד, והמשיב גילה התנגדות למומחים החלופיים שהוצעו על-ידה, ולאחר שנתקבלה עמדת משרד החינוך לעניין דחיית ועדת ההשמה, הורה בית-המשפט ביום 28.5.07 כי ענייינו של הקטין יובא בפני ועדת ההשמה במועד שנקבע (4 ביוני 2007). בקשת המערער לאפשר למשרד החינוך ליתן חוות דעת נוספת בעניין ועדת ההשמה לאור עובדות וטענות משפטיות חדשות, נדחתה ביום 4.7.07. באותו יום התכנסה ועדת ההשמה והגיעה למסקנה כי יש ליתן למערער פרק זמן של חודש לצורך עריכת אבחון נוסף בעניין הקטין. כן נקבע דיון נוסף בחודש אוגוסט. בסמוך למועד זה, הגיש המערער בקשה לדחיית הדיון שנקבע וניתנה לו ארכה אחרונה להמצאת חוות דעת מטעמו, כשהדיון בועדת ההשמה נדחה לסוף חודש אוגוסט. במקביל, הגיש המערער בקשות נוספות ובין היתר ביקש כי תיערך בדיקה לקטין והוריו לצורך שלילת האפשרות כי הקטין עבר ו/או עובר התעללות סמויה. בקשות המערער נדחו. משלא ניתנה החלטה בבקשת המערער להגיש חוות דעת של פסיכולוג ילדים מטעמו, הגיש בקשה נוספת בנדון, ובהחלטת שופט המוקד (כבוד השופט פ' שטרק) נקבע כי הבקשה תידון בפני מותב ביום 5.8.07. בין לבין, הגיש המערער בקשה לפסלות המותב, ובהחלטת בית-המשפט (כבוד השופטת רוטשילד) נקבע כי בקשתו להגשת חוות דעת מטעמו, תיבחן רק לאחר ההחלטה בבקשת הפסלות. בהחלטה מאוחרת, קבע בית-המשפט (כבוד השופט נחמני) כי הוא מתיר למערער להגיש חוות דעת מטעמו, ובלבד שישיבת ועדת ההשמה לא תידחה.

3.        בבקשה לפסלות המותב, טען המערער כי בית-המשפט גיבש לעצמו עמדה, ונמנע מלפעול למען שלומו של הקטין, תוך נקיטת משוא פנים והימנעות מלדון לגופן בבקשות המערער ומבחינה עניינית של הטענות המועלות בהן. עוד טען המערער כי במסגרת ההליכים וכחלק מהתנהלות בית-המשפט כנגדו, התבטא בית-המשפט כלפיו באופן לא ראוי, וכי תאריך ההחלטה שיצאה מתחת ידו של בית-המשפט ביום 4.7.07, "זויף". המערער הוסיף וטען כי בית-המשפט מינה את המומחית בעניינו של הקטין על אף קשרים אישיים הקיימים ביניהם. כמו-כן, טען כי בית-המשפט אף נתן החלטה הסותרת את החלטת שופט המוקד. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה שהגיש המערער.

4.        בהחלטה מיום 17.9.07 דחה בית-המשפט את בקשת המערער בקובעו כי טענת המערער בדבר זיוף כביכול הינה חסרת שחר וכי ההחלטה נכתבה בכתב יד והועברה לצדדים באמצעות הפקסימיליה. כפי הנראה, נקבע, שולי הדף בו נכתבה ההחלטה לא הועברו כראוי, ומשכך בעותק שהתקבל אצל המערער נראה היה כאילו נכתב תאריך אחר. בית-המשפט הוסיף, כי לו היה המערער בודק בתיק בית-המשפט, היה מגלה כי התאריך שצויין בהחלטה הינו 4.7.07. עוד קבע בית-המשפט כי מעולם לא התבטא באופן שאינו ראוי כלפי המערער. עוד קבע בית המשפט כי טענת המערער באשר לחברות בין בית-המשפט לבין המומחית אינה נכונה. אמנם, קבע בית-המשפט, הוא מכיר את המומחית באופן אישי אולם ההיכרות הינה היכרות רבת שנים, והיא על בסיס מקצועי גרידא. בית-המשפט הוסיף וקבע כי לא נחרצה דעתו ואף לא התעלם מתוכן הבקשות השונות שהוגשו לו. מיד עם פנייתם של בעלי הדין, קבע בית-המשפט, הם הופנו ליחידת הסיוע ומונתה מומחית לצורך מתן חוות דעת בעניינו של הקטין. עוד נקבע כי ההחלטה בדבר המינוי ניתנה עוד ביום 3.5.07, אולם על אף שהמערער חלק על מומחיותה של המומחית, הוא לא הגיש עד ליום 11.7.07, כל בקשה למינוי מומחה אחר אלא התמיד בהגשת בקשות לעיכוב ההליכים בועדת ההשמה. בית-המשפט קבע כי בקשת המערער לפסלות, נובעת מחוסר שביעות רצונו מאופן ניהול ההליכים ומהחלטות המותב, אולם הלכה היא כי השגות על החלטות בית-המשפט צריכות להתברר בהליכי ערעור ולא בהליכי פסלות.

5.        על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף, כי קיומה של דיעה קדומה של בית-המשפט מונעת ממנו לראות את טובת הילד האמיתית. כן מוסיף הוא טענות בדבר החלטות בית המשפט ואופן קבלתן, התומכות לשיטתו בטיעוניו.

6.        בתגובת המשיבה, טוענת היא כי על-פי ההלכה הנוהגת, הדרך לתקיפת החלטות בית-המשפט שאינן לשביעות רצונו של המערער היא באמצעות הגשת ערעור. עוד טוענת המשיבה כי המערער הגיש בקשות שונות לבית-המשפט שמרביתן בקשות סרק שלא היה להן מקום ולאחר שבית המשפט העבירן לתגובת המשיבה, נתן את החלטותיו. לטענתה, העובדה כי בסופו של דבר פסק בית-המשפט באופן שאינו לרוחו של המערער אינה מעידה על כך שהדבר נעשה במשוא פנים ומתוך כוונה להזיק למערער.

7.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות המותב ומניהול ההליכים. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5674/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, איך בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). בערעורו ניסה המערער להסביר מדוע טענותיו אינן טענות ערעוריות גרידא, ומדוע בקשת הפסלות היא הדרך הנכונה להשיג על החלטות בית-המשפט. חרף זאת, לא מצאתי יסוד לטענתו, כי ההחלטות שקיבל בית-המשפט בעניינו, ומבלי שאדרש להביע עמדה לגופן, מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערער.

8.        כמו-כן, בנסיבות העניין, המערער לא ביסס את טענתו כי בית-המשפט התבטא כלפיו בדרך שאינה ראויה. כלל הוא כי היעדר ביסוס ותיעוד בפרוטוקול של טענות הטוען לפסילה ביחס לביטויים שהושמעו, לטענתו, במהלך הדיון, עלול לפעול לרעתו, במובן זה שבקשתו, ובמיוחד ערעורו, יהיו חסרי תשתית עובדתית מספקת (ע"פ 6980/04 סנס נ' ברוש (לא פורסם, 21.10.2004)). ההנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות, ועל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו. עיון בפרוטוקול הדיון שצורף להודעת הערעור מעלה כי אין זכר להתבטאות הנטענת של בית-המשפט ואף לא הוגשה בקשה לתיקון פרוטוקול. בנסיבות אלו, משלא הוגשה בקשה כאמור, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה על טענות המערער ובא-כוחו, ובאלה אין, בנסיבות המקרה, כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007)).

9.        טענת המערער לפיה החלטת בית-המשפט מיום 4.7.07 "זויפה" מוטב היה לולא נטענה. בית-המשפט דחה את טענת המערער בעניין זה בהחלטתו בבקשת הפסלות. חזקה כי עמדת השופטת ותיאור הדברים על-ידה הם המשקפים את המציאות (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599; מרזל, בעמ' 89), והנטל לסתור זיקה זו הוא כבד והמערער לא עמד בו (ע"א 3356/03 גפני נ' עמותת אגודת בעלי מניות התחנה (לא פורסם, 29.4.2003); ע"א 5422/03 ג.ד. אב-גל חברה בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 28.7.2003); מרזל, בעמ' 88). בנסיבות העניין, החלטות בית-המשפט ואופן ניהול הדיון על-ידו, אינם מצביעים על משוא פנים כנגד המערער, ומכל מקום, חשש סובייקטיבי גרידא, גם אם קיים בליבו של המערער, אינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115).

           אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בשכר טרחת עורך-דין של המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.

           ניתן היום, כ"ג באדר ב' התשס"ח (30.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il