נדחתה בקשת הוריו של קטין בר-אימוץ לקבל מידע אודותיו אחת לשנה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.             לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיא השופטת רוטלוי, והשופטות שטופמן ושיצר), אשר דחה את ערעוריהם של המבקשת (להלן - האם) והמשיב 2 (להלן - האב) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת מ' קראוס).

           בבית המשפט לענייני משפחה נקבע כי הקטין נ' הינו בר-אימוץ, וכי אין מקום לצמצום צו האימוץ. מאז 25.1.07 נמצא הקטין אצל משפחה אומנת לצורך אימוץ.

2.             בקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי האם לבית משפט זה התייחסה במקורה לכל חזית ההכרעה של בית המשפט קמא, קרי: לעצם הכרזת הקטין כבר-אימוץ, ולקביעה כי צו האימוץ יהיה שלם ללא צמצום והגבלה.

           במהלך הדיון שלפנינו, זנחה המבקשת את בקשתה ככל שהיא נוגעת להכרזת הקטין כבר-אימוץ, וביקשה להתמקד בשאלת ה"אימוץ הפתוח" - קרי: לאפשר לה לשמור על קשר עם הקטין גם לאחר אימוצו. ככל שהדיון התקדם, הסכימה המבקשת להגביל את בקשתה לקיום קשר עם הקטין, במובן זה שהיא תקבל אחת לשנה דיווח מרשויות הרווחה על מצבו, התפתחותו ואורח חייו. האב הצטרף לבקשה זו של האם.

3.             השאלה העולה בהליך זה מתמקדת, איפוא, בענין הנדון. ההיזקקות לשאלה זו מצריכה סקירה קצרה של השתלשלות ההליכים, ובכלל זה בדבר הרקע והשיקולים שהביאו את הערכאות קמא להחלטתן בדבר מתן צו בר-אימוץ לקטין, בלא הגבלה.

רקע

4.             הקטין נ' נולד ב-13.4.05 לשני הוריו, מחוץ לנישואין. כאשר מלאו לו עשרים ימים, הוא הועבר ישירות מבית החולים למעון בחסות השירות למען הילד.

           ההורים מנהלים קשר זוגי ביניהם, אך אינם מתגוררים יחדיו. בנם הבכור של ההורים, הקטין א', יליד 1999, נמסר בעבר לאימוץ.

5.             האם אינה עובדת, ומתקיימת מקצבת הביטוח הלאומי. אין לה מקום מגורים קבוע, ורמתה השכלית אובחנה כרמה נמוכה, המלווה בליקוי קוגניטיבי. בהיותה נערה, שהתה האם במסגרות שונות של פנימיה, מהם נפלטה, ועברה לשהות במסגרות המיועדות לנערות במצוקה. לאם רישום פלילי מהשנים 1993, 1994, ו-2002, והוצא נגדה צו הגנה על-ידי אביה, לאור התנהגותה האלימה בעת ששהתה בבית המשפחה.

           האב עובד לסירוגין בעבודות מזדמנות, וחי בבית הוריו ונסמך על שולחנם. הוא בעל רישום פלילי מהשנים 1998-2001, הכולל עבירות של אלימות מסוגים שונים.

6.             האם לא נמצאה במעקב היריון לפני לידת הקטין. היא הגיעה לבית החולים במצב מוזנח ביותר, ולא הבינה כי היא עומדת ללדת. דפוס התנהגות דומה הופיע אצלה גם בלידה הראשונה. לאחר הלידה, האם סירבה לפנות את מיטתה בבית החולים לאחר ששוחררה, ובעת שהייתה בבית החולים, נהגו האם והאב בתוקפנות, ובאלימות מילולית ואיומים כלפי צוות בית החולים, ואף ניסו להוציא בכוח את הילד מבית החולים.

           ההורים לא דאגו לבצע ברית מילה לקטין, ולא קראו לו בשם, עד מלאת לו חודשיים, ולאחר התערבות שירותי הרווחה. דפוס התנהגות דומה התרחש מספר שנים קודם לכן, בעקבות לידת הבן הבכור.

7.             ביום 27.7.05, בעת שהקטין היה בן שלושה וחצי חודשים, הוגשה בקשת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על הקטין כבר-אימוץ בעילה של אי-מסוגלות הורית, על-פי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק האימוץ). במהלך התקופה שעד להעברת הקטין למשפחה המיועדת לאימוץ, נערכו ביקורים של ההורים במעון בו שהה הילד, בליווי גורמי הרווחה.

פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה

8.             בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הורי הקטין הינם נעדרי מסוגלות הורית, ולפיכך יש להכריז על הילד כבר-אימוץ. קביעתו נשענה על שורה ארוכה של ראיות מקצועיות - הן של מומחים בתחום הפסיכולוגיה, והן של נציגים מטעם שירותי הרווחה: חוות דעת ועדות מאת הגב' הדרה בר בענין מסוגלות הורית של האב והאם; תסקירים ועדויות מטעם עובדות סוציאליות ופקידות סעד ביחס לתיפקוד ההורים (עו"ס קורן, פקידת סעד בן עמי, פקידת סעד יורובסקי, פקידת סעד בן ארי, ועו"ס רון. כן הוגשה חוות דעת מטעם ד"ר וייל מיום 17.12.99 בענין מסוגלות הורית ביחס לבן הבכור, וחוות דעת פסיכולוגית של גב' דנה אסף מיום 28.5.00; כן הוגשו דיווחים של שירותי הרווחה על תיפקוד ההורים כלפי הבן הבכור (עו"ס אלמליח, פקידת הסעד שיף, ותסקיר עו"ס חמו). כן הוגשו תצהירים, ונשמעו עדויות ההורים.

9.             בית המשפט לענייני משפחה השתית את הכרזת הקטין כבר-אימוץ על השיקולים הבאים: העדר מסוגלות הורית של האב והאם, שנלמדה מכלל הראיות הן בקשר לקטין שעניינו מהווה נשוא הליך זה, והן ראיות המתייחסות לבן הבכור; אי-שיתוף פעולה של ההורים עם שירותי הרווחה; העדר התארגנות מינימלית לפני הלידה ואחריה לקבלת הקטין; העדר מדור והכנסה; העדר תמיכה מינימלית ממשפחת ההורים; העדר הפנמה של ניסיון העבר עם הבן הבכור; דפוסי התנהגות אלימים, והרשעות קודמות בעבירות אלימות; ליקוי קוגניטיבי של האם; העדר יכולת ההורים לדאוג לעצמם או לקטין, ושלילת אפשרות נראית לעין לגיבוש מסוגלות הורית מינימלית גם אם תינתן עזרה סבירה מצד שירותי הרווחה. עוד נקבע, כי אין לערוך ניסיון בפועל של השבת הקטין להורים הביולוגיים בשל סיכון פיזי לילד הכרוך בכך.

           עוד נקבע, כי אין מקום לאימוץ פתוח בנסיבות מקרה זה, שכן על-פי חוות דעת המומחים ותסקירי נציגות שירותי הרווחה, מדובר באנשים בלתי יציבים, העלולים לחבל באימוץ, והדבר אינו מתיישב עם טובת הקטין. לאור זאת, נקבע כי האימוץ יהיה סגור.

קביעות בית המשפט המחוזי