נדחתה בקשה לחשוף פרטי גולש ששלח דוא"ל משמיץ - לא הוכח חשש ממשי לביצוע עוולה

1.         כללי

השאלה הניצבת ביסוד ההליך היא, האם קיימת הצדקה להורות לנתבעת לחשוף מידע העשוי להצביע על זהותו של מי ששלח שני מכתבי דואר אלקטרוני אל ראש העירייה, מר רון נחמן (בצירוף העתקים לגורמים נוספים), ובהם התייחסות שלילית ופוגענית כלפיו וכלפי עובדים של התובעת.

התביעה הוגשה מלכתחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים, והועברה לבית משפט זה בהחלטתה מיום 16/1/07 של כב' השופטת אורית אפעל-גבאי, מטעמים של סמכות מקומית.

הצדדים לתיק זה הסכימו על הגשת סיכומים בכתב ללא שמיעת הוכחות, הואיל והמחלוקת היא משפטית בלבד.

לכתב התביעה צורפו שתי הודעות מייל, מ- 5/8/06 ו-5/9/06. התובעת מדגישה בתביעתה, כי מכתבים אלה אינם היחידים מסוגם, ומכתבים דומים להם נשלחו בעבר. התובעת טוענת, כי ברצונה לחשוף את זהות הכותב, על מנת לנקוט כנגדו בהליכים משפטיים בגין לשון הרע והטרדה מאיימת, ולצורך כך, דרושה לה כתובת פרוטוקול האינטרנט של המחשבים מהם נשלחו המכתבים האמורים (IP). 

התובעת טוענת, כי ביום 18/9/06 היא פנתה אל הנתבעת, בבקשה לחשוף את זהות הגולשים (נספח ת/3), אך הנתבעת השיבה (בע"פ) כי היא תמסור את המידע הדרוש רק על פי צו של בית משפט. 

לטענתה, הדברים שהובעו על גבי מכתבים אלה (שיובאו במלואם להלן), מהווים הוצאת לשון הרע, הטרדה מאיימת, כמשמעות המונח בחוק הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, ואף הסתה לגזענות, כמשמעות המונח בסעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. 

לפיכך, ולאור עמדת הנתבעת, עותרת התובעת לחייבה לחשוף את כל הפרטים המזהים שברשותה לגבי שולחי דברי הדואר האלקטרוני, וכן לחייבה בהוצאות ההליך.

בכתב הגנתה, טוענת הנתבעת כי המקרה הנוכחי אינו נכלל במסגרת המקרים המצומצמת, שבהם קיימת הצדקה לחשיפת פרטי המשתמש בדואר האלקטרוני. הנתבעת מדגישה, כי מדיניותה היא לשמור, ככל הניתן, על האנונימיות של המשתמשים בשירותיה.  לטענתה, מדיניות זו מוצאת את ביטויה הכתוב בתנאי השימוש המפורסמים בדף הבית של הפורטל שבניהולה. לטענת הנתבעת, על פי הפסיקה, ניתן לחשוף את זהות המשתמש ברשת האינטרנט, רק במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ייתכן שמעשיו של גולש האינטרנט עולים לכדי מעשה פלילי. הנתבעת טוענת, כי אין כל אינדיקציה להתגבשות עבירה פלילית במקרה הנוכחי, וממילא אין הצדקה לחשיפת פרטי הכותב.

2.         סקירת הדין לעניין חשיפת פרטים

במסגרת סיכומיהם, הרחיבו הצדדים את יריעת המסגרת הנורמטיבית, ואיזכרו פסיקה שונה, ולכאורה בלתי אחידה, הנסבה על מקרים כדוגמת המקרה הנוכחי, כאשר כל אחד מהצדדים מנסה להראות כי הגישה התומכת בעמדתו, היא הרלוונטית לענייננו, ואותה יש ליישם.

בנוסף, הצדדים הזכירו את הצעת חוק מסחר אלקטרוני, התשס"ו - 2005 (להלן: "הצעת החוק"), שפורסמה ביום 14/1/08, שבסעיף 13 בה נקבע-

"(א) ספק שירותי אינטרנט המספק שירות גישה או שירות אירוח לא יגלה כל פרט, ידיעה או מסמך שהגיעו אליו ושיש בהם כדי לזהות מפיץ מידע, אלא אם כן הסכים לכך מפיץ המידע, במפורש ובכתב, או אם נדרש לכך לפי הוראות כל דין או לפי צו של בית משפט כאמור בסעיף קטן (ב).

(ב) הוכח להנחת דעתו של בית משפט כי קיים חשש של ממש שתוכנו של מידע שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית או הפצתו ברשת כאמור, מהווים עוולה כלפי אדם או הפרת זכות קניין רוחני שלו, רשאי הוא, על פי בקשת אותו אדם, להורות לספק שירותי אינטרנט המספק שירות גישה או שירות אירוח, למסור למבקש פרטים שברשותו שיש בהם כדי לזהות את מפיץ המידע".

הצעת חוק זו טרם אושרה, אך ניתן בהחלט ללמוד על הרציונל שניצב ביסודה.

הפסיקה הדנה בסוגיות כגון אלה שביסוד ההליך הנוכחי, נוקטת בשתי גישות עקרוניות, שלכאורה, אינן עולות בהכרח בקנה אחד. גישה אחת נוטה לצמצם את מסגרת המקרים שבהם ראוי לחשוף את זהותו של הכותב, והשנייה נוטה להרחיבה.

אחת ההכרעות הראשונות שהתייחסו לנוסח החוק המתגבש, עוד בשלב התזכיר, ניתנה בבש"א (שלום י-ם) 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי בע"מ (28/2/06). בפסק דין זה, קבעה כב' השופטת דר' מיכל אגמון גונן, כי בהעדר מדיניות משפטית אחידה בנוגע לחשיפת שמותיהם של גולשי אינטרנט, יש לנסות ולהחיל כללים משפטיים קיימים, בהתחשב בפרשנות שניתנה להם בפסיקה הישראלית ובתזכיר הצעת החוק, וכן בשיטות משפט זרות.  לאחר בחינת מכלול הגורמים, ובהתחשב באמות המידה האמורות, קבעה כי:

"...ניתן לסכם ולומר כי במקרה שלפניי יש ליתן משקל גבוה לחופש הביטוי באינטרנט, אלא במקרים חריגים בהם ראוי כי זכותו של הגולש לביטוי תיסוג מפני האינטרס שעומד מנגד.  אינטרס כזה עשוי להיות אינטרס של הגנת הציבור או שלום הציבור. אלו הם אותם מקרים בהם יתכן שמעשיו של גולש האינטרנט עולים כדי מעשה פלילי, אז ייסוג חופש הביטוי וזכותו לפרטיות.  במשפט האזרחי, מדובר במקרים חריגים וקיצוניים ביותר.  האיזון הראוי, בהקשר של לשון הרע, כדי לא לפגוע יתר על המידה בשימוש ברשת האינטרנט, יאפשר גילוי באותם מקרים שעשויים להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע".

נמצא, באותו מקרה, חרף המבחן המצמצם, כי יש לחשוף את פרטי הגולשים.