נדחתה בקשה לחידוש תובענה שהופסקה עקב התיישנות

השאלה העומדת לדיון היא האם יש להיעתר לבקשת המבקשת, התובעת בתיק העיקרי (להלן-"המבקשת"), לחידוש התובענה בתיק העיקרי שהופסקה בהתאם לתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

כללי:

הרקע וההליכים הקודמים:

המבקשת הינה חברת ביטוח, אשר למבוטחיה נגרמו נזקים כבדים בעקבות הצפות באיזור עמק זבולון שארעו בחורף 1991- 1992. המבקשת שיפתה את מבוטחיה, והגישה תביעת תחלוף כנגד המשיבים בגין הכספים ששולמו על ידה.

ביום 5/7/95 במסגרת בקשה בהסכמה לעיכוב הליכים, החליט כבוד השופט א. טל להיעתר לבקשה ועיכב את ההליכים בתובענה דנן, מן הטעם שאותו ענין תלוי ועומד בפני ביהמ"ש המחוזי בנצרת.

בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת ס.נ. ז. בוסתן ביום 21.1.03, ביקשו בעלי הדין לדחות את הדיון בתיק לשנה נוספת וזאת מן הטעם כי ביום 14.2.01 ניתנה החלטה בתיקים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי בנצרת, אלא שהוחלט להגיש ערעור על ההחלטה והצדדים עדיין ממתינים להחלטה של בית המשפט העליון בערעור. כבוד השופטת בוסתן קבעה כדלקמן:

"מאחר ועסקינן בתיק שהוגש לפני כ-9 שנים, הצעתי לצדדים להפסיק את ההליכים לפי סעיף 154 לתקנות סדר הדין  ולשוב ולחדשו לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, אם עוד יהיה צורך בכך. הצדדים לא נעתרו לבקשתי ולפיכך אין מנוס לדעתי מלקדם תיק זה".

בישיבת קד"מ שהתקיימה בפני כבוד השופטת בוסתן ביום 14.4.03  טענה ב"כ המבקשת כדלקמן:

"פניתי לחבריי וביקשתי את הסכמתם להפסקת התובענה ובמידה ונאלץ להגישה מחדש שלא יטענו טענת התיישנות או שיהוי, ודבר שני ביקשתי שלא יוגשו הודעות לצדדים שלישיים באופן שהן עלולות לעכב את הטיפול בתביעה החדשה".

 לדברי ב"כ המבקשת ב"כ המשיבה 1 הסכים לבקשה במלואה, ב"כ המשיבות 3-5 הסכים לבקשה בכפוף לכך כי יתאפשר לו להגיש הודעות לצדדים שלישיים וב"כ המשיבה 2 התנגד לבקשה.

כבוד השופטת בוסתן קבעה בהחלטתה כדלקמן:

"לבקשת ב"כ התובעת אני מפסיקה את ההליכים בתיק על יסוד תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי".

ביום 25.5.06, נתן בית המשפט העליון את פסק דינו בע"א 2906/01, שהוא הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת.

ביום 29.10.07, כשנה וחצי לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון, הגישה ב"כ המבקשת את הבקשה לחידוש ההליכים בתובענה, זו הבקשה אשר מונחת בפני.

טענות בעלי הדין:

לטענת  המשיבה 1,  מהחלטת בית המשפט מיום 14.4.03, הופסקו ההליכים בתיק על יסוד תקנה 154, ללא כל תנאים. לדברי ב"כ המשיבה 1 הסכמתו לבקשת ב"כ המבקשת מיום 14.4.03 ניתנה רק כעמדת פתיחה ועל בסיס מידע שהיה בידיו בעת נתינת הסכמתו. לטענתו בתיק צדדים אחדים, ומערכות היחסים שביניהם, משפיעים כמובן על עמדותיהם. על כן מרגע שהתפתח דיון והצדדים האחרים הביעו הסתייגויות לבקשת המבקשת, השתנו התנאים גם לגבי המשיבה 1.  עוד טען ב"כ המשיבה 1 כי במצב דברים בו המשיבה 2- מדינת ישראל - מתנגדת לבקשה בצורה גורפת, לא יעלה על הדעת כי ב"כ המשיבה 1 היה מסכים ליטול על עצמו את ההתחייבויות של המשיבה 2. לדברי ב"כ המשיבה 1, לא הסכים להותיר למבקשת "שטר פתוח", לחדש את ההליכים כטוב בעיניה, שכן אם היה עושה זאת היתה יכולה המבקשת להגיש בקשתה זו גם בעוד יובל שנים. לדברי ב"כ המשיבה 1, השתהותה של המבקשת בבקשה לחידוש ההליכים כשנה וחצי לאחר נתינת ההחלטה בערעור פועלת לחובתה, ואילולא השתהתה זמן כה רב לא הייתה מועלית טענת ההתיישנות מלכתחילה. עוד טען ב"כ המשיבה 1 כי משיבה 1 אינה קיימת עוד, וכל העדים מטעמה שהיו יכולים להגיע כעדים מטעמה לא יוכלו להעיד או אינם זמינים, ועל כן המשיבה 1 לא תוכל להתגונן כראוי.

המשיבה 2 גם היא התנגדה לבקשה לחידוש ההליכים המשפטיים בתובענה, מן הטעם שהתביעה התיישנה. לדבריה, התביעה עוסקת באירוע מיום 25-26.2.92 והיא הוגשה לבית המשפט השלום בת"א ביום 28.9.94, והועברה לבית משפט שלום רמלה ביום 6.11.94. אשר על כן ממועד האירוע ועד מועד הגשת התביעה חלפו שנתיים ושבעה חודשים, אשר נמנים במניין תקופת ההתיישנות.

ביום 14.4.03, כאמור לעיל, הופסקה התובענה  וביום 29.10.07 התבקש חידוש התובענה. מכאן עולה כי התובענה הייתה מופסקת במשך ארבע שנים ושישה חודשים וסך כל התקופה המצטברת לצורך התיישנות מאז האירוע ובניכוי תקופת היות התביעה תלויה ועומדת בבית המשפט היא שבע שנים וחודש. ב"כ המשיבה 2 צירף אסמכתאות רבות התומכות בטענתו כי תקופה בה הייתה תובענה מופסקת אינה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. אשר על כן טען ב"כ המשיבה 2 כי התביעה התיישנה. עוד ציין ב"כ המשיבה 2 כי לאור השיהוי בהתנהלות המבקשת  ולאור חלוף הזמן הרב הניכר מאז האירוע, נגרם למשיבה 2 נזק ראייתי רב. על כן, בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק ההתיישנות די גם בכך כי המשיבה לא תוכל להוכיח את העניינים שבמחלוקת, כדי לאפשר דחיית תביעה, אף אלמלא התיישנה.

המשיבות 3-5 שבו וחזרו על טענותיהן של המשיבות  1 ו-2 .