נדחתה בקשה להגשת ראיות נוספות שהוגשה בשלב הסיכומים

רקע כללי בתמצית

1.         המבקש הגיש ביום 11/7/2007, במקביל להגשת סיכומים בתיק, לאחר שנסתימה שמיעת הראיות, בקשה להתיר לו להגיש ראיות נוספות. בבקשתו טוען המבקש, בין היתר, כי לאחר שמיעת הראיות הוא מצא בין מסמכיו, מכתב של שלטונות המס מיום 20/8/85 (נספח א'), בעקבות כך הוא פנה אל שלטונות המס, קיבל מהם ביום 5/7/2007, אישורי מס שבח/רכישה מהם עולה כי דווח לשלטונות המס על עסקה מיום 30/9/84, בין המשיב לבין אמו המנוחה וכי שולם מס רכישה (נספחים ב' ו-ג'). לטענת המבקש האישורים מקעקעים את טענות המשיב בדבר אי כריתת הסכם בין הצדדים ובכל מקרה לאישורים אלה חשיבות להוכחת קיומה של הרשאה בלתי הדירה. לשיטת המבקש הואיל ומדובר בראיה טכנית, אשר אינה מצריכה קביעת דיון, מן הדין לאפשר הגשת המסמכים.

2.         המשיב הגיש תגובתו ביום 11/7/2007, בה הביע התנגדותו למבוקש וטען, בין היתר, כי יש לשמור על הכללים בדבר סדר הבאת הראיות ועל העקרון שעל בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת. עוד מציין המשיב כי שיקול נוסף שעל ביהמ"ש לשקול בנוגע לשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר ומה הטעם שניתן על ידו לאי הבאת הראיה במועד. כך למשל בשלב הערעור רשלנותו של בעל דין אינה יכולה לשמש עילה להבאת ראיות. עוד מציין המשיב בתגובתו כי אין בהבאת הראיות הנוספות כמבוקש, לסייע במתן פסק הדין וזאת בשים לב לעובדה כי בכתבי בית הדין שהוגשו על ידי המשיב, נטען עניין אישור העסקה עם אמו של המבקש ז"ל בשנת 1984 ואולם עסקה לא השתכללה כדי חוזה מחייב, לפי שהיא היתה מותנת יתרת תשלום בתמורה על ידי האם או המבקש, ומשלא נעשה כן, בוטלה העסקה מאוחר יותר על ידי המשיב (סעיף 11).

3.         המבקש הגיש תגובתו לתשובת המשיב ביום 12/7/2007.

4.         עוד ראוי לציין, כי בהתאם להחלטתי מיום 22/4/2007, עם גמר שמיעת הראיות בתיק, הגיש התובע סיכומים בכתב ביום 14/6/2007, ואף הנתבע הגיש סיכומיו ביום 12/7/2007 (סיכומים אשר נשלחו בפקס למזכירות ביהמ"ש ביום 11/7/2007 בשעה 15:16).

5.         להשלמת הרקע לבקשה ראוי לציין, כי המבקש הגיש בעבר שתי בקשות להתיר לו לחזור מההסכמה הדיונית שגובשה בתיק בדיון מיום 7/11/2005 לפיה, המחלוקת בתיק תתמקד בשאלה האם קיימת או ניתנה לנתבע, בנסיבות התובענה, רשות בלתי הדירה או רשות כלשהיא להחזיק במקרקעין ואשר מכוחה אין מקום להורות על פינויו. בהתאם להחלטתי מיום 22/4/2007, דחיתי את בקשותיו של המבקש כאמור, וניתן צו להגשת הסיכומים בכתב.

המסגרת המשפטית

6.         א. הרנון בספרו "דיני ראיות" חלק ראשון, תשל"ט, מציין באשר לסמכות ביהמ"ש להתיר הגשת ראיה באיחור, כי בדרך כלל ישמור ביהמ"ש על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות וידרוש שבעל דין ימצה ראיותיו ויגישם "חבילה אחת", אולם כאשר מטעמים סבירים והוגנים מבקש בעל דין לתקן טעות שטעה בשלב הראשון של פרשתו, מן הראוי כי ביהמ"ש יענה לו (עמ' 132).

7.         ב- ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון פ"ד מו (3) 783 נפסק, לענין הגשת ראיות, בין היתר, כי:

            "...מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל-הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לענין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן "בחבילה אחת" -, כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

והטעם לדבר?

            "כי אחרת ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה". (ההדגשה במקור: ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי ואח' פ"ד יט (4) 337, 339 (מפי השופט זילברג).

            אכן "כאשר מטעמים סבירים והגונים, מבקש בעל הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית המשפט ייענה לו". (שם, שם) אך הנטל הוא כמובן על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים. לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה לכלל.

לענין זה יתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם והיתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל: ע"א 714/88 שנצר נ' רבלין, פ"ד מה (4) 89, 95 : הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות: ע"א 27/51 גלינסקי ואח' נ' עירית תל-אביב ואח', פ"ד זד 1170, 1175-1176).

גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב.... כן יינתן מישקל לשיקול אם יכול היה בעל הדין להביא את  הראיות בשלב קודם ומה טעם לא הובאו בזמן הראוי... אכן יש שתנתן רשות להגיש ראייה אף אם הוצג להגישה באיחור, אך איזה אלא היוצא לכלל וגם הוא מועלה בהיסוס לא מעט: המ' 23/57 פלטניק ואח' נ' מדינה פ"ד יא, 643, 644.." (שם סע' 8-9 לפסק הדין).

ר' גם: בש"א (ים') 632/06 לוי נ' קופ"ח לאומית ואח' תק-מח 2006 (3) 4763.

8.         בבש"א (תל-אביב) 16292/06 שטיינפלד נגד מנורה ואח' תק-מח 2006 (4) 191  חזר בהמ"ש, בין היתר, על הכלל  לעניין הגשת ראיות כמקשה אחת ורק מקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבורים והוגנים לסטייה מכלל זה, יענה ביהמ"ש לבקשתו להגשת ראיות נוספות (ר' פרשת רוזין לעיל ). הרציונל העומד בבסיס הכלל הינו ברור: אין להתיר כי צד אחד יחשוף את כח גרסתו בתצהירים קודם לדיון וצד שני יפתיע עם עדויות/ראיות שלא נמסרו בתצהיר ושלא היתה אפשרות להערך להן וללא הצדקה מוכחת.

דיון והכרעה

9.         המבקש בתצהירו התומך בבקשה מציין בסעיף 2, כי "לאחר גמר ההוכחות גיליתי באקראי בין מסמכי אמי ז"ל את נספח א' לבקשה". המבקש אינו מפרט בתצהירו מדוע לא חיפש במסמכי אמו טרם מועד הגשת תצהיר העדות מטעמו וטרם הבאת ראיותיו. המבקש אף לא מציין בתצהירו כי מסמכי אמו ז"ל היו נסתרים מפניו או מצויים במקום אליו לא היתה לו גישה. משכך, לא נותר לי להסיק כי המדובר ברשלנות מצד המבקש או באי מתן תשומת לב נאותה ובאי איכפתיות למסמכים שחפץ  הוא להביא בפני ביהמ"ש בשלב הגשת הראיות מטעמו.  על כל פנים לא ניתן ע"י המבקש הסבר מספק לאי הגשת המסמכים במועד הנדרש והוא לא יצא ידי חובתו באמירתו הסתמית  שבס' 2 לתצהירו.