נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה השבת מס בגין הוצאות רכבים מסוג טנדר

לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה השבת מס אשר נגבה, לטענת המבקשים, שלא כדין (" בקשת האישור"). בקצירת האומר טוענים המבקשים כי בשנים 2006-2007 לא הכירה רשות המסים (" המשיבה") במלוא הוצאות הרכב ביחס לרכבים מסוג טנדר שמשקלם עד 3.5 טון. כמו כן, בשנים אלו, ניכתה המשיבה מס שלא כדין בגין שווי השימוש ברכבים הנזכרים, משכירים אשר מעבידם העמיד לרשותם רכבים מסוג זה. לשיטת המבקשים, מעשי המשיבה הנזכרים אינם מעוגנים בדבר חקיקה כאשר גביית המס בוצעה שלא כדין. זאת בעקבות תיקון הגדרת "רכב" בתקנות התעבורה התשכ"א-1961. הוסכם על הצדדים כי הבקשה תוכרע על סמך כתבי הטענות על המסמכים המצורפים להם.

התשתית הנורמטיבית

1.      1.      סעיף 17 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (" הפקודה") שכותרתו "הניכויים המותרים" קובע כי:

"לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31 - יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד ..."

סעיף 31 לפקודה מסמיך את שר האוצר (" השר"), באישורה של ועדת הכספים, להתקין תקנות "בדבר הגבלתו או אי התרתו של ניכוי הוצאות מסויימות". מכוחה של סמכות זו תוקנו, בין השאר, תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995 (" תקנות ניכוי הוצאות רכב"). סעיף 2 לתקנות ניכוי הוצאות רכב, כנוסחו הרלוונטי עד לתום שנת המס 2007, קובע כי:

"הוצאות החזקת רכב שהוצאו בייצור הכנסה שאינה הכנסת עבודה, יותרו בניכוי בשנת מס כמפורט להלן:

(1)     (1)     סכום הוצאות החזקת הרכב מחולק במספר הקילומטרים השנתי ומוכפל במספר הקילומטרים השנתי העודף על 9,900 קילומטר לגבי אותו הרכב, או 25% מהוצאות החזקת הרכב, לפי הגבוה;

(2)    (2)     על אף האמור בפסקה (1), ברכב של חברה להשכרת רכב לתקופה קצרת מועד (להלן - החברה) - כל הוצאות החזקת הרכב לגבי כלי הרכב שמספרם עולה על מספר עובדי החברה".

ה"רכב" עליו חלות תקנות ניכוי הוצאות רכב מוגדר בסעיף ההגדרות הפותח את התקנות, אשר נוסחו בשנים הרלוונטיות לבקשה היה:

" רכב - רכב נוסעים פרטי, רכב פרטי דו-שימושי, רכב מסחרי אחוד ורכב מסחרי בלתי אחוד, כמשמעותם בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, למעט רכב עבודה כמשמעותו בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בעלותו, ובלבד שמשקלו הכולל המותר פחות מ-3,500 ק"ג"

2.      2.      מכח סמכותו לפי סעיף 2(2)(ב) לפקודה, ובאישורה של ועדת הכספים, התקין השר גם את תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז-1987 (" תקנות שווי השימוש ברכב"). בתקנות אלו נקבע מה שוויו של השימוש ברכב לפי "קבוצת המחיר שנקבעה לרכב". שווי זה ייכלל בהכנסתו החייבת של עובד אשר הועמד לרשותו רכב  על ידי מעבידו או מטעמו. בסעיף ההגדרות לתקנות שווי השימוש נקבע כי:

"רכב - כהגדרתו בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995"

3.      3.      עולה איפוא כי הגדרות רכב בתקנות ניכוי הוצאות רכב ובתקנות שווי השימוש ברכב (להלן יחדיו: " תקנות מס הכנסה"), עושות שימוש בהגדרות הרכב בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (" תקנות התעבורה"). דא עקא, במסגרת סעיף 1(4) לתקנות התעבורה (תיקון מספר 3) התשס"ה-2005 (פורסם בקובץ תקנות 6360 מיום 9.1.05) קבע השר כי:

"ההגדרות "רכב מסחרי אחוד", "רכב מסחרי בלתי אחוד" ו"רכב פרטי דו שימושי" - יימחקו".

כפי שצוין בדברי ההסבר לתיקון מספר 3 בתקנות התעבורה, תיקון זה הינו חלק מרפורמת רישוי הרכבים, פרי החלטת הממשלה 2202 מיום 16.8.2000 שמטרתה התאמת תקינת התחבורה בישראל לזו הנהוגה באירופה. רפורמת הרישוי נערכה במספר מישורים ובכלל זה באמצעות התאמת סיווגי הרכב בישראל לסיווגים הקיימים באירופה (דברי ההסבר לתיקון בתקנות התעבורה צורפו כנספח א' לתשובת המשיבה).   

טענות המבקשים

4.      4.      המבקש 1 הינו עצמאי אשר הפעיל בתקופה הרלוונטית עסק של שיפוצים. בבעלותו של המבקש 1, בין היתר, טנדר מסוג טויוטה וטנדר מסוג מיצובישי. המבקש 2 הועסק בתקופה הרלוונטית כשכיר בחברת א. ניב חברה לבניה ופיתוח בע"מ ובשנים אלו הועמד לרשותו טנדר מסוג מיצובישי מאגנום.

5.      5.      לטענת המבקשים הואיל ותקנות מס הכנסה מפנות לתקנות התעבורה, אזי "כדי לדעת אם חלה על רכב כלשהו ההגבלה של תקנות הניכוי או האם חלה חובה לנכות את שווי השימוש בו, יש לראות האם וכיצד הוגדר בתקנות התעבורה" (פסקה 18 לסיכומי המבקשים, ההדגשות במקור). לאחר שינויים שנערכו בסעיף ההגדרות של תקנות התעבורה, נותרה רק הגדרתו של "רכב נוסעים פרטי" מתוך כלל סוגי הרכבים המנויים בתקנות ניכוי הוצאות רכב:

"רכב מסחרי אחוד (Delivery van)" - (נמחקה);