בפני שתי תביעות מאוחדות לשכר תיווך בגין אותה עסקה. האחת, כנגד הקונים (ת.א. 5025/07) והשנייה, כנגד המוכר (ת.א. 5358/07).
רקע עובדתי
1. הנתבעים 2-1, בני זוג, רכשו ברח' אחד העם 1/6 (להלן: בהתאמה: "
הקונים", "
הדירה"). הנתבע 3 הוא נציג הבעלים של הדירה (להלן: "
המוכר").
2. הנתבעת 1 חתמה על התחייבות/הזמנת שירותי תיווך מיום
28/3/07 כלפי התובעת, נכסים מבית טוב בע"מ. המתווכת מולה עבדו היא הגב' לאה ברודץ, שלה רישיון תיווך. לפי ההתחייבות, שכר התיווך הוא 1.5% כולל מע"מ.
3. 3. אין חולק שהקונים ראו את הדירה לראשונה באמצעות התובעת, ביום
19/4/07 אז הוצעה הדירה במחיר
220,000$ (ראו טופס ההתחייבות, נספח א' לתצהיר התובעת)
.
4. 4. גם המוכר חתם על התחייבות כאמור, כלפי התובעת, ביום
29/10/06. המוכר התחייב כלפי התובעת לתשלום סך של 1.5% +מע"מ.
5.
במאי 2007 נחתם הסכם מכר לגבי אותה דירה בין גב' זיגלבאום יוכבד לבין הקונים. הגב' זיגלבאום היא חמותו של הנתבע 3, מר לאופר, והיא בעלת הזכויות בדירה. מר לאופר פעל מטעמה. הדירה נמכרה בסך של
180,000$.
תמצית המחלוקת
6. לטענת הנתבעים, עסקת המכר בוצעה והשתכללה, בסיוע ובתיווך מתווכת אחרת, גב' חנה בוצצ'ו (להלן:
"המתווכת חנה"), שהייתה הגורם היעיל. התובעת לא עשתה דבר לקידום העסקה, לבד מהצגתה פעם ראשונה לקונים במחיר של 220,000$. היא לא קידמה את העסקה, לא יידעה את המוכר על התעניינות כזו או אחרת ולא ניסתה להביא להפחתה במחיר. כל פועלה הסתיים בכך שהראתה לקונים את הדירה ראשונה. הקשר שהביא לעסקה נוצר מחדש בעקבות פעולות שיווק של המתווכת חנה, שפרסמה מודעה, ללא קשר לכך שהקונים ראו את הדירה לראשונה באמצעות התובעת, והעסקה נקשרה בזכות פעולות התיווך של המתווכת חנה, שהביאה לכך שמחירה של הדירה יהא ריאלי, פעלה נמרצות עד לכריתת החוזה, והייתה מעורבת בכל שלביו של המו"מ.
7. התובעת טוענת כי היא שהראתה את הדירה לקונים לראשונה. הנתבעים, בחוסר תום לב, מנעו
ממנה את האפשרות להיות "הגורם היעיל" ומשכך, יש לחייבם בשכר התיווך כפי שהתחייבו.
דיון והכרעה
הראיות
8. 8. המתווכת חנה, גב' חנה בוצ'צ'ו, שזומנה לעדות מטעם הנתבעים, העידה כי הכירה את גב' זיגלבאום, בעלת הזכויות בדירה, בפברואר 2007, כיוון שתיווכה בהשכרת דירה אחרת שלה. כך התוודעה גם לדירה שהוצעה למכירה. היא קיבלה מפתח לשתי הדירות. הגב' זיגלבאום חתמה על התחייבות/הזמנת תיווך מיום 1/4/07, לרבות חודש אחד של בלעדיות עד 30/5/07, שהוצגה לבית המשפט (עמ' 11 ש' 14-12). במהלך תקופה זו, עשתה הגב' בוצ'צו לקידום המכירה, לרבות פרסום בעיתון. היא שעמדה על כך שהמחיר המבוקש של 220,000$ אינו ריאלי ואינו מתאים לדירה וכי מחירה הוא 180,000$, כפי שנמכרה הדירה לבסוף (עמ' 11 ש' 4-2). בעקבות המודעה שפרסמה המתווכת חנה בעיתון, יצרו הקונים קשר עם המתווכת, היא הפגישה בין הצדדים ופעלה בעניינם עד לכריתת ההסכם. היא פעלה נמרצות לאורך כל שלבי המו"מ, ואף הציגה במעמד עדותה טיוטות של החוזה שהעבירו הצדדים ומכתב של עו"ד טוביה לירון לעו"ד יעקב נבו (עוה"ד שייצגו את הצדדים בעסקה), שמעיד כי אמנם קיבל מגב' חנה מסמכים בעניין החוזה (נ/2 - נ/3). בנוסף, לבקשת הנתבעת 1, רשמה עבורה, למחרת העסקה, הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (נ/1, עמ' 11 ש' 17).
9. 9. אשר להתחייבות הנתבעים כלפי המתווכת חנה לתשלום דמי תיווך - הקונים הציגו בכתב ההגנה מסמך אחד שהוא העתק מקורי (דהיינו העתק שנעשה מייד עם עריכת המקור על "נייר קופי" ונמסר לקונים), שמספרו הסידורי 0144, ממנו נראה כאילו נחתם ביום 12/1/07, ועליו חתומה חנה. אולם הנתבע 2 הבהיר כבר בק.מ כי תאריך זה איננו נכון (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 9/4/08 ש' 11). להזכיר, הסכם המכר נחתם במאי 2007. ההתחייבות כלפי התובעת היא מיום 28/3/07 וכל ההתרחשות עם המתווכת חנה הייתה מאוחרת למועד זה, ולא קדמה לה. המתווכת חנה הסבירה כי התאריך שבטופס 0144 - 12/1/07 - עבר ממסמך אחר, שכן כאמור, מדובר בנייר קופי (עמ' 11 ש' 10). המתווכת חנה הציגה במהלך עדותה מסמך נוסף מיום 5/5/07, שהוא התחייבות מקורית שמספרה 0249, ועליו חתימה של אחר מטעם משרד התיווך שלה. מהמספור השונה ומעיון במסמכים ברור כי אין מדובר בהעתק של אותו מסמך מקורי, אלא בשני מסמכים שונים. המתווכת חנה הסבירה כי כיוון שבפגישה הראשונה פגש את הקונים סוכן מטעמה בשם שחר, כשפגשה אותם היא, היא החתימה אותם שוב, ליתר בטחון, כיוון שלא ידעה אם הוא החתים אותם (עמ' 11 ש' 11-7). לעניין המספור, העידה כי לשחר פנקס משלו ולכן אין חשיבות למספר הסידורי של ההתחייבויות. מכל מקום, החתימה בפנקס של שחר (התחייבות 0249) קדמה לחתימה בפנקסה (התחייבות 0144). הנתבע 2, מר טבע, אישר שחתם על שתי התחייבויות, אחת בפני שחר והשנייה בפני חנה (עמ' 15 ש' 25-27).
10. 10. הנתבע 2, העיד, כי הגיע לדירה בעקבות המודעה. נכון יותר, אבי הנתבע ראה את המודעה בעיתון, עניין אותם בדירה, והגיע עם בנו למקום לאחר שהתקשר למתווכת חנה שפרסמה את המודעה (המודעה צורפה כנספח נ/1, לכתב ההגנה ששימש כתצהיר הנתבעים 1-2: "
5,
חדשה במרכז מיידי, תיווך חנה [מס' טלפון]"). רק כשהגיע הנתבע 2 למקום הבין כי מדובר למעשה באותה דירה שראו דרך התובעת. בבניין מצויות עוד שתי דירות למכירה, כך שלא ניתן היה לדעת זאת מראש. מטעמה של חנה הגיע לפגישה הראשונה סוכן בשם שחר, שלו אמרו כי ראו את הדירה בעבר, וזה השיב כי לסוכנות חנה יש בלעדיות והמחיר אינו 220,000$ כפי שהוצע קודם, אלא 185,000$ בערך. בשל כך, הסכים הנתבע 2 לחתום על התחייבות לתשלום דמי תיווך לסוכנות התיווך של חנה. אז החל משא ומתן בסיועה של המתווכת חנה, עד לכריתת החוזה. הנתבעים שילמו דמי תיווך לסוכנת חנה בסך 14,300 ש"ח (צורפה קבלה נספח נ/3 לכתב ההגנה האמור). בחשבונית/קבלה נרשם "על דירה בבלעדיות".
עוד העיד הנתבע 2, כי כשהגיעו לדירה עם התובעת, זמן מה קודם לכן, התובעת נקבה במחיר 220,000$ ואמרה ש"זו הכלה" "והבנו שזה הסכום שאנו לא עומדים ובזה נגמר הסיפור. במחיר הזה הדירה לא נראתה" (עמ' 14 ש' 21-20).
11. 11. הוגש גם תצהירו של אבי הנתבע 2, מר אלי טבע, שתמך בגרסת הנתבע 2. האב הצהיר כי ראה את הדירה בפרסום בעיתון. התקשר לתיווך שמספרו ניתן בהודעה, שהוא תיווך חנה, ונאמר לו כי מחירה 190,000$ וניתן לדבר על המחיר, ואז עניין את בנו. נקבעה פגישה והוא הלך עם בנו לראות את הדירה. כשהגיעו למקום, אמר לו בנו כי ראו קודם את הדירה במחיר 220,000$ היא קטנה, המחיר לא נראה לו ולכן "חבל על הזמן". אולם, האב התעקש שכן המחיר המוצע היה 190,000$. בהסכמת הצדדים, האב לא נחקר, מתוך הבנה כי אין צורך בחקירתו בהעדר מחלוקת או טענה לגבי נסיבות הגעתם של הנתבעים לדירה עקב הפרסום.