נדחו שני הערעורים של שושן ברבי בגין הריגה של 3 הולכות רגל, הפקרה אחרי פגיעה ועוד ושל אורן חנונה

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' מרוז) בת"פ 36216-09-12 מיום 29.5.2014, במסגרתו הושתו על המערערים העונשים הבאים: על המערער בע"פ 4927/14 (להלן: ברבי) הושתו 10 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, והופעל עונש המאסר המותנה לתקופה של 12 חודשים שהושת עליו בת"פ 34257-05-10 מיום 12.7.2010, כך שעונש המאסר בפועל הכולל שהושת על ברבי הוא 11 שנות מאסר, בניכוי ימי מעצרו ; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בהן הורשע; פסילת רשיון נהיגתו לתקופה של 24 שנים; ופיצוי כספי למשפחות קורבנות העבירה בסך 150,000 ש"ח. על המערער בע"פ 4289/14 (להלן: חנונה) הושתו 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; ושמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בה הורשע או עבירה של הפקרה לאחר תאונה.

תמצית עובדות כתב האישום המתוקן וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

1. ביום 12.2.2014 הורשעו המערערים על-פי הודאתם בעובדות כתב האישום – שתוקן במסגרת הסכם טיעון – בלא הסכמה לעניין העונש. על-פי עובדות כתב האישום (המתוקן בשנית), ביום 17.8.2012 בסמוך לשעה 14:00 שהה ברבי במסעדה הסמוכה לדוכן הפירות והירקות שבבעלותו בנתניה, שם שתה בקבוק בירה. לאחר מכן, בסמוך לשעה 17:30 הגיע ברבי לחנות לממכר דברי מאכל ומשקאות שבבעלותו ושתה בקבוק בירה נוסף. בהמשך, הגיע ברבי למסעדה בעיר נתניה, שם שהה עד השעה 18:50 לערך, ושתה בקבוק בירה שלישי. לאחר מכן, נהג ברבי את רכבו אל הדוכן שבבעלותו, על-מנת לוודא כי העובדים – וביניהם חנונה – סוגרים את הדוכן בסוף יום העבודה. בדוכן שתה חנונה כוס וודקה מעורבבת במשקה. בהמשך פנו ברבי וחנונה אל רכבו של ברבי ונטלו עמם שני בקבוקי בירה.
2. בסמוך לשעה 19:40 נהג ברבי ברכבו – ולצידו ישב חנונה – אל עבר צומת הרחובות בן צבי וגרינבוים בנתניה. באותה העת נהג ברבי במהירות העולה על המותר, תוך שהוא וחנונה אינם חוגרים חגורות בטיחות ומן הרכב בוקעת מוסיקה בעצמה גבוהה. באותו הזמן היה מצב הדרך תקין, כאשר בכיוון נסיעתו של ברבי צומת מרומזר, מעבר חציה להולכי רגל ושדה הראיה היה פתוח למרחק של כ-90 מטרים.
3. אותה עת החלו לחצות את הכביש, על-גבי מעבר החציה, בזו אחר זו, סבטלנה יגודייב, ילידת 1959, בתה שושנה יגודייב, ילידת 1987 ואלכסנדרה רובינוב, ילידת 1946 (להלן: המנוחות). המנוחות הספיקו לחצות כשמונה מטרים מרוחב הכביש, ואף שלפניו שדה ראיה פתוח למרחק של כ-90 מטרים, המשיך ברבי בנסיעה ופגע עם חזית הרכב בשלוש המנוחות. בעקבות הפגיעה הקשה, הוטחו המנוחות בעוצמה רבה אל הרכב ומשם אל הקרקע. סבטלנה ז"ל הוטחה למרחק של כ-60 מטרים; שושנה ז"ל הוטחה למרחק של כ-40 מטרים; ואלכסנדרה ז"ל הוטחה למרחק של כ-17 מטרים. לשלוש המנוחות נגרמו נזקים קשים שהביאו למותן המידי. ברבי וחנונה, אשר ידעו כי נגרמו למנוחות חבלות של ממש או שנגרם מותן, לא עצרו במקום התאונה ולא הזעיקו עזרה. תחת זאת, המשיכו ברבי וחנונה בנסיעה רצופה לכיוון צפון, עד אשר נעצר רכבם עקב הנזקים שנגרמו לו, במרחק כ-156 מטרים ממקום התרחשות התאונה. ברבי וחנונה יצאו מן הרכב, בחנו את הנזקים שנגרמו לו, נכנסו אל הרכב חזרה ולאחר מספר שניות נטשו את הרכב ונמלטו רגלית מן המקום, תוך שברבי התקשר לרעייתו, בנוכחותו של חנונה, וביקש ממנה להגיע למקום המצאם במטרה לאוספו.
4. בשלב זה גמלה בליבו של ברבי ההחלטה לשבש את החקירה הפלילית ולפנות אל יוחאי גליקסמן (להלן: גליקסמן) – המועסק בשנים האחרונות בדוכן ובחנות שבבעלותו של ברבי ואותו הוא מכיר מזה שנים רבות – ולהניעו בדרך של הטעיה לגשת אל תחנת משטרת נתניה ולמסור הודעת שקר, לפיה גליקסמן הוא שגרם לתאונה. ברבי התקשר אל הטלפון הסלולרי של גליקסמן מספר פעמים, ומשזה לא ענה, הגיע אל סמוך לביתו וקרא לו לרדת אל הרחוב. משירד גליקסמן ופגש בברבי, סיפר לו האחרון כי הוא גרם לתאונת דרכים בה נפגע אדם, וביקש ממנו שיגש לתחנת המשטרה ויספר כי הוא הנהג המעורב בתאונה. ברבי ציין באוזני גליקסמן כי קיים סיכוי שייעצר בגין דיווחו, אך הבטיח כי ידאג לו לעורך דין טוב שיביא לשחרורו ממעצר בתוך 24 שעות. עוד ביקש ברבי מגליקסמן כי יעמיד פנים ו"יתעלף" לפני השוטרים על-מנת לשוות נופך אמין לדבריו, וכי יסתיר את הטלפון הסלולרי שלו בטרם יגיע לתחנת המשטרה. גליקסמן הסכים לבקשתו של ברבי – הוא מסר את הטלפון הסלולרי שלו לאדם אחר, ניגש אל תחנת המשטרה, העמיד פנים שהוא מתעלף ומסר גרסה כוזבת לפני השוטרים לפיה הוא הנהג המעורב בתאונה.
5. בהמשך, משהתברר כי גרסתו של גליקסמן היא שקרית ואיננה מתיישבת עם הממצאים האובייקטיביים בזירת התאונה, חזר בו גליקסמן וסיפר את סיפור המעשה, כמתואר לעיל. ברבי, שידע כי משטרת ישראל מחפשת אחריו בגין מעורבותו בתאונה, נמלט והסתתר במשרדי חברה מסוימת באזור התעשיה בנתניה. בזמן שהותו שם ועד למעצרו ביום 20.8.2012, החזיק ברבי סמים מסוג קוקאין וחשיש והשתמש בהם לצריכתו העצמית.
6. בגין המעשים המתוארים הואשמו והורשעו ברבי וחנונה – בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון – בעבירות הבאות: ברבי הורשע בשלוש עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, על-פי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, על-פי סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה; עבירה של שיבוש מהלכי משפט, על-פי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של הדחה בחקירה, על-פי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, על-פי סעיף 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ועבירה של שימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית, על-פי סעיף 7(א) יחד עם סעיף 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים. חנונה הורשע בעבירה על-פי סעיף 64א1 לפקודת התעבורה, שעניינה חובתו של נוסע ברכב להתקשר לגופי ההצלה במקרה של תאונת דרכים.
7. בגזר דינו ציין בית המשפט המחוזי כי כתב האישום המקורי ייחס לברבי שלוש עבירות של הריגה, על-פי סעיף 298 לחוק העונשין ועבירה של נהיגה בשכרות, על-פי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. צוין כי הגם שעבירות ההריגה ועבירת הנהיגה בשכרות נסמכו על ראיות נסיבתיות, הרי שבתום שמיעת חלק ניכר מראיות המשיבה, התחוור כי בשל מנוסתו של ברבי ממקום התאונה לא ניתן היה ליטול ממנו בדיקת דם, ונבצר מהמשיבה להוכיח את אחוז האלכוהול בדמו. משכך, אף שעדי תביעה שונים העידו על כך ששהו עם ברבי עובר לתאונה והבחינו ששתה אלכוהול, קם לפני המשיבה מכשול להוכיח את נסיבות שתיית האלכוהול, תכיפותה ואם הייתה מלווה באכילה – עובדות אשר להן השלכה ישירה על אחוז האלכוהול בדמו. על כן, בכתב האישום שתוקן במסגרת הסדר הטיעון, הסכימו הצדדים כי תמחקנה שלוש העבירות של הריגה והעבירה של נהיגה בשכרות, וכי שלוש העבירות האלה תומרנה בשלוש עבירות של גרם מוות בנהיגה רשלנית.
8. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של ברבי כי המעשים המתוארים לעיל מהווים אירוע אחד לצורך קביעת מתחם הענישה, בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין. נקבע כי בחינת מעשיו של ברבי, במישור העובדתי ובמישור המוסרי, מלמדת כי מדובר בשלושה אירועים נפרדים: לאירוע הראשון שייך בית המשפט את שלוש העבירות של גרם מוות בנהיגה רשלנית. אירוע זה כולל את מעשיו של ברבי בנהיגתו הפרועה והרשלנית אשר הובילה לקרות תאונת הדרכים; בגדר האירוע השני סיווג בית המשפט את עבירות ההפקרה ושיבוש מהלכי המשפט. הגם שמקור נטישת זירת התאונה הוא בעצם התרחשות התאונה, נקבע כי בביצוע עבירות אלה מנע ברבי מהמשטרה את האפשרות לבדוק את רמת האלכוהול בדמו, ובכך גרם לנזק ראייתי חמור. משכך, קבע בית המשפט כי עבירות ההפקרה והשיבוש קשורות זו בזו ומהוות חלק מאירוע יחיד ונפרד. את העבירה של הדחה בחקירה שייך בית המשפט לאירוע השלישי. נקבע כי הגם שעבירה זו יכולה היתה להבלע באירוע השני, יחד עם עבירות ההפקרה והשיבוש, הרי שחומרתה של העבירה ונסיבות ביצועה החריגות מצביעות על כך שיש לראות בה אירוע נפרד, העומד בפני עצמו. אשר לעבירות הסמים; בית המשפט קבע כי הן עבירות נלוות ושוליות להתרחשות העבריינית, וכי בשל כך הן חוסות תחת קורת הגג של האירוע השני.

ברבי

הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות

9. אשר לאירוע הראשון; בית המשפט המחוזי סקר את נסיבות קרות התאונה כפי שהן עולות מעובדות כתב האישום המתוקן וקבע כי רשלנותו החמורה של ברבי היא שהובילה להתרחשות התאונה ולתוצאותיה הטראגיות. בית המשפט דחה את טענתו של ברבי כי בהעדר נתונים אובייקטיבים לקביעת מהירות הנסיעה, עוצמת הפגיעה במנוחות, זמן הבלימה ומופעי הרמזור, יש להניח כי נתונים אלו פועלים לזכותו, באופן שיעמיד את רשלנותו ברף הנמוך ביותר. בית המשפט קבע כי הצדדים עמלו על ניסוח כתב האישום המתוקן ונמנעו במכוון מלנקוב בנתונים האמורים, ומשכך אין לצקת לעובדות כתב האישום את שאינו מצוי בו. ממילא, כך קבע בית המשפט, עובדות כתב האישום מלמדות ככתבן על רף רשלנות גבוה. כך לדוגמא, בית המשפט ביסס את המסקנה לפיה אין מדובר ברשלנות רגעית אלא בהלך רוח מזלזל ופרוע וברשלנות חמורה, על מספר נתונים, ביניהם: מיקומו של הצומת בו אירעה התאונה – במרכז העיר ובסמוך למקום עבודתו של ברבי – כך שבהכירו את הצומת היה על ברבי להאט את רכבו בהתקרבו למעבר החציה; על נוכחותן הבולטת למראה של שלוש המנוחות אשר חצו את מעבר החציה בסמיכות; על המרחק אותו הספיקו המנוחות לחצות, כך שהיתה לברבי שהות מספקת להבחין בהן בחצייתן, ודאי שכך בהתחשב בשדה הראיה שהיה פתוח לפניו; על המוסיקה הרועשת שהושמעה ברכבו של ברבי; על העובדה שברבי וחנונה לא חגרו חגורות בטיחות; על המרחקים אליהם הוטחו המנוחות כתוצאה מפגיעת הרכב (60-17 מטרים) והנזקים הקשים שנגרמו לרכבו של ברבי, המלמדים על עצמת ההתנגשות ומהירות הנסיעה הגבוהה. עוד צוין כי ברבי שתה שלושה בקבוקי בירה לאורך אותו היום ואף נטל עמו שני בקבוקי בירה נוספים לרכבו. בית המשפט הדגיש כי הגם שאין בעובדה זו כדי ללמד על אחוז האלכוהול בדמו של ברבי, יש בה כדי לבסס את הנזק הראייתי אשר נגרם בהמלטותו מהמשטרה. בנוסף, בית המשפט דחה את טענת המשיבה, לפיה יש להשית על ברבי עונש נפרד בגין גרימת מותה של כל אחת משלוש המנוחות, באופן שכלל העונשים יעלו על העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה אחת. נקבע כי הגם שרשלנותו של ברבי מצויה ברף הגבוה במיוחד, אין בריבוי הנפגעות במקרה דנן כדי ללמד על ריבוי עבירות, ובעניין זה אין לחרוג מהעונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה אחת של גרם מוות ברשלנות. עם זאת, נקבע כי ריבוי הקורבנות יהווה שיקול לחומרה בשלב גזירת עונשו של ברבי. 
10. המשיבה טענה כי לנוכח רשלנותו הגבוהה של ברבי באירוע זה, ולנוכח תוצאותיה הקשות של התאונה וריבוי הנפגעים בה, יש לקבוע את מתחם הענישה בגין האירוע הראשון בטווח שבין 10 ל-18 לחודשי מאסר, בגין כל אחת מהעבירות של גרם מוות ברשלנות. המשיבה ביקשה לקבוע את עונשו של ברבי על הרף הגבוה של המתחם ובמצטבר. מנגד, טען ברבי כי אין בריבוי הנפגעים כדי להעיד בהכרח על מידת אשמו. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח רשלנותו החמורה וברמה הגבוהה של ברבי, כפי שתואר לעיל, מתחם הענישה ההולם את האירוע הראשון נע בין 15 ל-30 חודשי מאסר בגין שלוש העבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית.
11. אשר לאירוע השני; בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של ברבי כי התנהגותו נבעה מאובדן עשתונותיו, וכי לנסיבות ההפקרה לא היו השלכות מעשיות, לנוכח העובדה שמותן של המנוחות נגרם באורח מידי ולא ניתן היה לסייע להן. ממילא, כך טען ברבי, התאונה התרחשה בעיבורה של העיר, כוחות ההצלה הגיעו תוך זמן קצר, והוא מצידו, נמלט מהמקום אך לאחר הגעתם המהירה של כוחות ההצלה. בית המשפט קבע כי אין כל ראיה לפיה ברבי נמלט רק לאחר שהגיעו כוחות ההצלה לזירת התאונה, וכן כי נמלט מזירת התאונה מבלי שהוא יודע מה עלה בגורלן של המנוחות, אם חיות הן אם לאו. כן נקבע כי אופן המלטותו של ברבי מזירת התאונה מלמד על מניעיו העברייניים, וכי מדובר היה בהחלטה מחושבת ולא נמהרת. כך, לאחר קרות התאונה המשיך ברבי בנסיעתו עד שנעצר רכבו. או אז יצא ברבי מרכבו, בחן את נזקיו ולאחר שעמד על היקפם החליט להמלט מהמקום באופן רגלי. בית המשפט קבע כי טענת המצוקה כנימוק למעשה ההפקרה, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו הקרה והמחושבת של ברבי, ואינה מתיישבת עם מאמציו למניעת גילוי דבר מעורבותו בתאונה, אגב הדחתו של גליקסמן למסור עדות כוזבת, ואגב המלטותו והסתתרותו של ברבי משך שלושה ימים עד ללכידתו. כן קבע בית המשפט כי בהמלטותו של ברבי מזירת התאונה, הוא סיכל את האפשרות לבדוק את אחוז האלכוהול בדמו, וגרם בכך לשיבוש הליכי החקירה ולנזק ראייתי. נקבע כי לא מן הנמנע שברבי פעל כפי שפעל כתוצאה מן החשש שמא ייתפס בקלקלתו, כאשר בדמו שיעור אלכוהול גבוה מן המותר. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הנחת המוצא היא שברבי לא היה נתון להשפעת אלכוהול בעת קרות התאונה, אך הנזק הראייתי שגרם בעצם מניעת בדיקתו, ייזקף לחובתו במלוא חומרת הדין.
12. המשיבה טענה כי מתחם הענישה ההולם והראוי בגין מעשיו של ברבי באירוע השני נע בין שלוש לבין שבע שנות מאסר. מנגד, טען ברבי כי רף הענישה הראוי אינו עולה על שתי שנות מאסר. בית המשפט המחוזי קבע כי בהינתן הנסיבות החמורות של עבירת ההפקרה, השיבוש הניכר שנגרם להליכי החקירה והתיקון שהוכנס ברף הענישה המרבי בחוק ביחס לעבירת ההפקרה, יש לקבוע כי המתחם המשקף את ההחמרה האמורה וההולם את הנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות באירוע זה, נע בין ארבע לשבע שנות מאסר. במתחם ענישה זה כלל בית המשפט גם את עבירות הסמים, אותן ביצע ברבי בעת שהיה במסתור.
13. אשר לאירוע השלישי; בית המשפט המחוזי ציין לחיוב את העובדה כי לאורך השנים לקח ברבי את גליקסמן – שהיה צעיר שגדל בחברה שולית והיה מעורב בפלילים – תחת חסותו, העסיק אותו, קירב אותו למשפחתו, תמך בו וסייע לו. חרף מעשיו הטובים של ברבי בהקשר זה, קבע בית המשפט כי הוא ניצל את מרותו כלפי גליקסמן באופן משפיל ומכוער, עת ביקש ממנו ליטול על כתפיו את האחריות לתאונה. כן ציין בית המשפט כי חרדתו של גליקסמן מפני ברבי וחששו מפני חשיפת האמת ניכרה היטב בעת עדותו.