נדחו עתירות של יגאל עמיר לבטל את סיווגו כטעון הגנה ואסיר בטחוני ולזכויות נוספות

כללי:

1.         העותר, אסיר בטחוני, שפוט למאסר עולם לתקופה שאינה קצובה ול- 14 שנים נוספות במצטבר, מרצה עונשו החל מיום 4.11.95 , לאחר שהורשע ברצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל , בפציעת מאבטחו של ראש הממשלה ובעבירות נוספות של קשירת קשר עם אחרים לרצוח את ראש הממשלה ולפגוע בתושבי היישובים הערביים ובאנשי המשטרה הפלסטינית באזור יהודה ושומרון.

2.         העותר מוחזק בהפרדת יחיד החל מחודש דצמבר 1995 והחזקתו במסגרת זו הוארכה מעת לעת בהחלטות שיפוטיות. כמו כן, על העותר מוטלות הגבלות בנושאים שונים, מתוקף היותו מוגדר "אסיר בטחוני".

3.         העותר מבקש את הבקשות כדלקמן:

א.    ביטול סיווגו כטעון הגנה רמה א', כאסיר יעד והתראה, וכאסיר בטחוני.

ב.      העברה מאגף ההפרדה לאגף 16 בכלא רימונים על מנת לאפשר לו להתפלל במסגרת מניין, לכל הפחות לתקופת "הימים הנוראים", ובעיקר נוכח העובדה כי כמות הספרים שהוא מורשה להחזיק הופחתה .

ג.       ביטול אפלייתו בעניין שיחות הטלפון שהוא מורשה לבצע: ביטול הפיקוח בעת השיחות, הארכת משך השיחות, וביטול הגבלת יעדי ומועדי השיחות.

ד.      ביטול אפלייתו בעניין ביקורים: הארכת זמני הביקור, ביקור פתוח של עו"ד, ביקור של אחיו חגי, ביטול האיסור על אחיו אמיתי לבקרו וכן מתן אפשרות לילדי אחיו ואחיותיו לבקרו.

4.         העותר טוען כי בדיונים בדבר החזקתו בהפרדה הוא הוגדר כאסיר פלילי, ולא כאסיר בטחוני. ההחלטות שניתנו על המשך החזקתו בהפרדה התבססו על הצורך להגן על שלומו ובטחונו, מבלי שהוזכר כלל נושא של ביטחון המדינה ואין סיבה שיוגדר טעון הגנה. לא זו בלבד שהוא סווג כ"טעון הגנה", רמת הסיווג שניתנה לו היא הרמה הגבוהה ביותר- א'.

            כמו כן טוען העותר שהוא מסווג כאסיר התראה, סיווג שמתאים בדר"כ לאסירים המשתייכים למשפחות הפשע בישראל, אליהם אין לו כלל קשר.

            העותר מבקש כי יתנו לו את ההזדמנות להוכיח שאין בכוונתו להסית אחרים מבחינה אידיאולוגית, כפי שטוען השב"כ, וכי אין לו השפעה שלילית על אסירים אחרים.

תשובת ב"כ המשיב:

סיווגו של העותר

1.         העותר מסווג כאסיר בטחוני שכן נשקפת ממנו סכנה, מאחר והוא מונע מאידיאולוגיה אותה הוא מבקש להפיץ ולהגשים, הן בעצמו והן באמצעות אחרים.

            מעצם היות העותר דמות מוכרת בקרב האסירים, קיים חשש שאסיר אחר יבקש לפגוע בו.

2.         הצורך של שב"ס הוא להגן על שלומו ובטחונו של העותר ואין בהגדרתו  כטעון הגנה כדי לשלול ממנו זכויות. ההתייחסות אליו בעת יציאתו מהתא היא כאל אסיר שנמצא בהפרדה, כפי שמתייחסים לכל האסירים המצויים בהפרדה, גם אם  הם אינם טעוני הגנה.

3.         לא ניתן לאפשר לעותר להתפלל במסגרת מניין, בשל היותו אסיר המצוי בהפרדה - לאור הסיכון הנשקף ממנו לביטחון המדינה ולאור הצורך להגן על שלומו מפני האסירים האחרים. שיקולי הבטחון גוברים על קיום המצוות, כאשר קיימת סתירה ביניהם בין כתלי בית הסוהר.