השופט א' א' לוי:
1. מר דוד מילשטיין היה במשך שנים רבות חבר בלשכת עורכי-הדין, עד שחברותו הושעתה בעקבות עבירות אתיות בהן הורשע. הערעורים הרבים המונחים בפנינו הוגשו בחלקם על-ידי מר מילשטיין (להלן: המערער), ובהם הוא משיג כנגד מספר מהרשעותיו, והעונש שהושת עליו. הערעורים האחרים הוגשו על ידי הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב (להלן: הוועד), ובהם מלין זה האחרון על זיכויו של המערער מאחדות מן העבירות שיוחסו לו, וכן על כך שלא הושת על המערער, נוכח הרשעותיו המרובות ועברו בתחום זה, עונש של הוצאה מלשכת עורכי-הדין. להלן אביא בתמצית את פרטיהם של התיקים השונים בהם נתבקשה הכרעתנו:
א. עניינם של על"ע 6902/05 ו-6906/05 בקובלנה שהגיש הוועד נגד המערער לבית הדין המשמעתי המחוזי בחודש מרץ 2004 (ראו בד"מ 73/04). באותה קובלנה נטען כי המערער ערבב כספים שקיבל בנאמנות עבור לקוח עם כספים-שלו, במקום להחזיקו בחשבון נפרד נושא פירות. יתרה מכך, המערער העביר ללקוח רק חלק מהסכום שהופקד בידיו, ובעקבות כך הוגשה נגדו תביעה לבית משפט השלום, ומשניתן פסק-דין המחייב אותו לשלם את הסכום הנתבע, נמנע המערער מלמלא אחריו.
בפרשה זו נדון המערער בבית הדין המשמעתי המחוזי לשנת השעיה שתצטבר לכל עונש אחר בו הוא נשא אותה שעה. כנגד פסק-דין זה הוגשו שני ערעורים, באחד הלין המערער על הרשעתו והעונש שהושת עליו, בעוד שהוועד ערער על זכויו של המערער מחלק מהעבירות שיוחסו לו וכן על העונש. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את ערעורו של המערער וקיבל את ערעור הוועד, במובן זה שהמערער הורשע בעבירות הנוספות, והעונש הועמד על 3 שנות השעיה (בד"א 50/04 ו-54/04). בערעורים שבפנינו משיג המערער על הרשעתו, ולחלופין על העונש. הוועד המחוזי מבקש כי נחמיר בעונשו של המערער.
ב. על"ע 77/06 עוסק בקובלנה בה נטען כי המערער לא שילם ללקוחה סכום שהיה חייב לה, אף שניתן נגדו פסק דין של בית משפט, והתחייבות נוספת ברוח זו ניתנה על ידו במסגרת הליך משמעתי. בפרשה זו נדון המערער בבית הדין המחוזי לעונש של נזיפה (בד"מ 137/04). ערעור שהגיש הוועד לבית הדין המשמעתי הארצי - נדחה (בד"א 29/05). בערעור שבפנינו עותר הוועד לגזור למערער הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי-הדין.
ג. על"ע 80/06 הוא ערעור שהגיש הוועד המחוזי על פסק דין שניתן בבית הדין הארצי (בד"א 28/05 ו-30/05). תחילתה של פרשה זו בקובלנה שהוגשה לבית הדין המחוזי (בד"מ 156/06), בה נטען כי במשך שנים רבות לא השלים המערער רישום של לקוחותיו כבעלי זכויות ביחידות של בית משותף, אף שקיבל את שכרו. בקובלנה זו נטען עוד, כי המערער קיבל מידי אחד הלקוחות שכר טרחה כדי להגיש בשמו תביעה לביטול הסכם מקרקעין, אולם לא מילא את שליחותו. בית הדין המחוזי הרשיע את המערער, ודן אותו לארבע שנות השעיה במצטבר. ביה"ד הארצי זיכה את המערער מהעבירות שיוחסו לו בגין אי-רישום הדירות, וכנגד החלטה זו משיג הוועד בפנינו.
ד. עניינו של על"ע 81/06 ו-568/06 בכך שבשנת 2000 נטל המערער על עצמו להגיש בשם לקוח תביעה נגד מעבידו, וכבר בתחילת הדרך שולם לו חלק משכר הטרחה שהוסכם בין הצדדים. בחודש אוקטובר 2003 ניתן פסק-דין לטובת הלקוח, בעקבותיו גבה המערער סכום של 195 אלף ש"ח. המערער העביר ללקוחו רק את מחצית הסכום, והותיר בידו סכום שעלה על שכר הטרחה לו היה זכאי. בית הדין המחוזי הרשיע את המערער בפרשה זו בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עיכוב ואי-דיווח על פיקדונות, פגיעה בכבוד המקצוע, והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין (בד"מ 127/04). על כל אלה נדון המערער להוצאה מלשכת עורכי הדין.
כנגד פסק-הדין הוגשו שני ערעורים: באחד (בד"א 27/00) הלין הוועד על החלטתה של הערכאה הדיונית שלא להרשיע את המערער בשליחת יד בפיקדונות לקוחות. בערעור האחר השיג המערער כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו (בד"א 23/00). בית הדין הארצי קיבל, בחלקו, את ערעורו של המערער כנגד ההרשעה, אולם גם הרשיע אותו בעבירה של שליחת יד. באשר לעונש, זה הועמד על 6 חודשי השעיה שיהיו חופפים להשעיה בה נשא המערער, וכן הושתו עליו שמונה חודשי השעיה על-תנאי.
בערעורים שבפנינו מבקשים שני הצדדים כי נתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש.
ה. על"ע 5335/06 ו-8719/06 עוסקים בפסק-דין שניתן בשתי פרשות שהובאו בפני בית הדין המחוזי. באחת (בד"מ 191/04) נטען, כי המערער לא מילא אחר פסק-דין שנתן תוקף להסכם פשרה לו היה צד (להלן: פרשת מזרחי). באחרת (בד"מ 164/03) נטען, כי במסגרת הסכם מכר של דירה, קיבל המערער לידיו סכום כסף אותו היה אמור לשחרר למוכר לאחר קבלתם של אישורים שונים של הרשויות לצורך העברת הזכויות בנכס. משהתברר לאחר זמן כי המערער מעכב תחת ידו את הסכום שלא כדין, הוגשה נגדו תביעה בגדרה גובשה פשרה שהמערער לא קיים אותה. המערער הורשע בשתי הפרשיות האמורות, ובעקבות כך נדון ל-7 שנות השעיה מצטברות. כנגד פסק הדין הוגשו שני ערעורים - האחד על ידי המערער (כנגד אחת ההרשעות והעונש), והאחר על ידי הוועד (ששב ועתר להרחקת המערער מלשכת עורכי-הדין). שני הערעורים נדחו על ידי בית הדין הארצי (בד"א 25/04, 27/04, 30/04 ו-31/04).
ו. על"ע 8718/06 עוסק בהרשעתו של המערער בבית הדין המחוזי בהפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, לאחר שנמצא כי לא השיב שטר ושיקים שהופקדו בידיו מכח הסכם שכירות. בפרשה זו נדון המערער בערכאה הראשונה לחודש השעיה - שיהיה חופף להשעיה בה נשא. בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של הוועד, והעמיד את העונש על שנה אחת, שמתוכה שמונה חודשים יהיו חופפים להשעיה בה נשא המערער (בד"א 45/06).
ז. על"ע 5792/07 ועל"ע 6970/07 עוסקים בארבע קובלנות שהוגשו נגד המערער בשנים 2005 ו-2006 לבית הדין המחוזי (בד"מ 135/05, 165/55, 63/06 ו-127/06). בתיקים אלה זוכה המערער מחלק מהעבירות שיוחסו לו, אולם הורשע בעבירות של הפסקת טיפול בעניין לקוח מבלי למנוע פגיעה בו, עיכוב מסמכים שלא כדין, אי-המצאת דו"ח ללקוח על מצב חשבונו תוך זמן סביר, הפרת חובת נאמנות ומחויבות ללקוח, וכן מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע ובהתנהגות שאינה הולמת. על כל אלה, נדון המערער להשעיה בת שנתיים, שכולה תהיה בחופף להשעיה בה נשא.
בערעורים שהוגשו לבית הדין הארצי (בד"א 78/06, 80/06, 81/06, 85/06, 82/06, 84/06 ו-11/06), נדחו השגותיו של המערער על ההרשעה, ומנגד התקבל ערעור הוועד על קולת העונש ותקופת השעיה הועמדה על 5 שנים במצטבר.
בערעורים שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו (על"ע 6790/07), בעוד שהוועד שב ועתר להורות על הרחקת העותר מהלשכה לצמיתות.
ח. על"ע 7103/07 ו-7385/07 עוסקים בקובלנה שהוגשה לבית הדין המחוזי (בד"מ 66/06), ובה נטען כי המערער קיבל על עצמו לטפל בתביעה שביקש להגיש לקוחו בגין תאונה באוסטרליה. משהתברר ללקוח כי המערער לא עשה דבר למענו, הוא דרש ממנו להשיב לו את מסמכיו, אולם נתקל בסירוב. בקובלנה זו הורשע המערער בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עיכוב מסמכים שלא כדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. בגין כל אלה נדון המערער לשלושה חודשי השעיה חופפים. בעקבות ערעור שהגיש הוועד לבית הדין הארצי (בד"א 21/07), נותרה תקופת ההשעיה בעינה, אולם נקבע כי המערער ישא בה במצטבר.
המערער משיג בפנינו כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו, אף שלא הגיש ערעור לבית הדין הארצי (על"ע 7385/07). מנגד מבקש הוועד כי נורה על הוצאת העותר מלשכת עורכי הדין (על"ע 7103/07).
ט. בעל"ע 5503/00 משיג הוועד כנגד העונש אותו גזר בית הדין הארצי בבד"א 73/07 ו-85/07. בקובלנה בה עסקו אותם הליכים נטען, כי המערער ייצג לקוחות בעניינים שונים, ולידו נמסר סכום של כ-55 אלף ש"ח אותם היה אמור להפקיד בבית המשפט. המערער שלח את ידו בסכום זה, ובהמשך נמנע מלדווח על פעולות גבייה שביצע ללקוחותיו. בפרשה זו הורשע המערער בבית הדין המשמעתי בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות, אי-דיווח על פיקדונות, הפסקת טיפול מבלי לפגוע בעניינו של לקוח ועיכוב כספים ומסמכים שלא כדין. בגין כל אלה נדון המערער לשלוש שנות השעיה, במצטבר (בד"מ 67/06). בעקבות ערעורים שהגישו שני הצדדים לבית הדין הארצי, נדחו השגותיו של המערער כנגד ההרשעה, ומאידך התקבל ערעור הוועד כנגד העונש, שהועמד על 5 שנים השעיה מצטברות.
בערעורים שבפנינו עותרים המערער והוועד המחוזי כי נתערב בעונש, האחד לקולא והאחר לחומרה.
2. במהלך טיעונו של המערער בפנינו הוא החליט לחזור בו מהשגותיו כנגד הרשעותיו, ולהתמקד בסוגיית העונש, בעקבותיו הלך גם בא כוח הוועד. למעלה מן הדרוש וכדי להסיר ספק אוסיף, כי בחנתי את הכרעות הדין המרשיעות לגופן, והתקשיתי לראות כיצד ניתן לשנות מהן. בבסיסן של אותן הכרעות דין ניצבות קביעות שבעובדה ומהימנות, וכידוע ההלכה הנוהגת היא כי התערבותו של בית משפט שלערעור בתחום זה מצומצמת היא. כך או כך, עניינו של המערער נבחן בקפידה ובהרחבה רבה בערכאה הדיונית, ושב ונבחן על ידי בית הדין הארצי, וכאמור לא גיליתי עילה להתערבותו של בית משפט זה.