נדחה ערעור חברת אשראי בעניין תשלום עבור עסקאות שבוצעו במסמך חסר

השופט א' גרוניס:

1.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגן הנשיא ד"ר ג' קלינג), לפיו חויבו המערערות לשלם למשיבה סכום בשקלים השווה לסך 189,387 דולר, ולהימנע מלחייב את חשבונה בסכום בשקלים השווה לסך 84,512 דולר.

2.        המערערת 1 הינה "תאגיד עזר", כמשמעות מושג זה בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981. בין היתר, עוסקת המערערת 1 במתן שירותי ניהול, תפעול וסליקה של כרטיסי אשראי מסוג "ויזה" בישראל. המערערת 2 היא חברה בת של המערערת 1 והיא עוסקת, בין היתר, במתן שירותי ניהול תפעול וסליקה של כרטיסי אשראי מסוג "דיינרס" בישראל. בכל הנוגע לענייננו נראה שמבחינה מעשית אין הבחנה משמעותית בין שתי המערערות ועל כן נכנה אותן - המערערת. המשיבה היא סוכנות נסיעות ישראלית. בין המערערת לבין המשיבה נחתמו מספר הסכמים לפיהם תעניק המערערת למשיבה שירותי סליקה של כרטיסי אשראי מסוג ויזה ודיינרס. החל מיום 18.5.00 ועד ליום 22.6.00 ביצעה המשיבה 46 עסקאות בהן מכרה כרטיסי טיסה בסכום כולל של כ-280,000 דולר. את התשלום עבור כרטיסי הטיסה קיבלה המשיבה באמצעות חמישה כרטיסי דיינרס שהונפקו בחו"ל. התשלום בוצע באופן המוגדר בסעיף 9(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן - חוק כרטיסי חיוב) כ"עסקה במסמך חסר". כרטיסי האשראי לא הוצגו פיזית למשיבה והלקוחות שהכרטיס רשום על שמם (להלן - מחזיקי הכרטיסים) לא חתמו על שובר החיוב. תחת זאת, נשלחו נתוני הכרטיסים ופרטי הלקוחות אל המשיבה באמצעות הפקסימיליה. זמן קצר לאחר ביצוע העסקאות פנתה המערערת אל המשיבה ודיווחה לה כי מחזיקי הכרטיסים הכחישו את העסקאות שבוצעו כביכול בשמם. עקב כך עצרה המערערת את זיכוי המשיבה בגין העסקאות ואף גבתה ממנה בחיוב חוזר (chargeback) את הכספים שכבר זוכתה בהם. המשיבה, בתגובה, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה עתרה כי המערערת תחויב לשלם את הסכומים המגיעים לה בגין העסקאות. על מנת להבין את המחלוקת העומדת ביסוד הערעור נתאר, בקווים כלליים, את האופן בו מתבצעת עסקה בכרטיס אשראי.

3.        כאשר מתבצעת עסקה בכרטיס אשראי מעורבים בתהליך על פי רוב ארבעה גורמים עיקריים: הלקוח, מחזיק כרטיס האשראי; הספק, המקבל תשלום באמצעות כרטיס האשראי; הגוף שהנפיק את כרטיס האשראי (המנפיק) והגוף המספק את שירותי הסליקה לספק (הסולק). בחלק מהמקרים המנפיק והסולק הינם אותו הגוף, כך שמעורבים בעסקה שלושה גורמים. עסקה טיפוסית בכרטיס אשראי מתבצעת על פי המתווה הכללי הבא: בין הלקוח לבין הספק נכרתת עסקה ("עסקת היסוד") בגדרה משלם הלקוח לספק באמצעות כרטיס אשראי. בעסקה רגילה, הספק מקבל מהלקוח את כרטיס האשראי, מטביע את פרטי הכרטיס, הלקוח והעסקה על גבי שובר (באופן ידני או על ידי קריאת הפס המגנטי במכשיר אלקטרוני) והלקוח חותם עליו. בעסקה במסמך חסר, בה לא מוצג פיזית כרטיס האשראי, רושם הספק את הפרטים על גבי השובר כפי שנמסרו לו על ידי הלקוח. השלב הבא בגלגולה של העסקה הוא העברת השובר (או נתוניו באמצעות מדיה מגנטית) מהספק אל הסולק. הסולק מעביר לספק את סכום העסקה (בניכוי עמלה) וכן מעביר למנפיק את פרטי העסקה. המנפיק מעביר לסולק את סכום העסקה ומחייב בגינה את הלקוח. מובן שכאשר המנפיק והסולק חד הם, נחסך שלב העברת פרטי העסקה מן הסולק למנפיק.

4.        בחלק מהעסקאות נדרש הספק לקבל את אישור חברת האשראי לעסקה טרם ביצועה. במקרה כזה, לפני ביצוע העסקה מעביר הספק לסולק את פרטי הכרטיס ומבקש אישור לעסקה. הפנייה לקבלת אישור עשויה להתבצע באופן אוטומטי עם העברת כרטיס האשראי במכשיר החיוב האלקטרוני, או על ידי פנייה יזומה של הספק בטלפון, בפקס וכדומה. על פי רוב, כאשר מגיעה אל הסולק בקשת אישור לעסקה בכרטיס שלא הונפק על ידו הוא מפנה אותה אל המנפיק לקבלת אישור. המנפיק מודיע לסולק האם העסקה מאושרת, ובמקרה כזה נמסר מספר אישור, או כי היא מסורבת. בהתאם לתשובת המנפיק נותן הסולק אישור לעסקה או מסרב לה. במרבית המקרים מתבצע התהליך כולו באמצעות תקשורת מחשבים אוטומטית והוא לא אורך יותר משניות ספורות.

5.        מהמתואר עולה, כי במהלך ביצועה של עסקה בכרטיס אשראי מעורבות כמה מערכות יחסים חוזיות: האחת, בין הלקוח לבין הספק, וזאת לעניין עסקת היסוד; השנייה, בין הספק לבין הסולק, שבגדרה כלולים התנאים בהם יינתנו שירותי הסליקה (חוזה הסליקה); השלישית, בין הלקוח לבין המנפיק; הרביעית, בין המנפיק לבין הסולק. מערכת היחסים האחרונה רלוונטית, כמובן, רק בעסקאות בהן המנפיק והסולק אינם אותו גוף. יוער, כי על פי רוב אין חוזה ישיר בין המנפיק לבין הסולק אלא שניהם כפופים לנהלים של חברת האשראי הבינלאומית, המסדירים את היחסים בין מנפיקים לסולקים בכל העולם.

           היחסים החוזיים בין המנפיק לבין הלקוח מוסדרים בחוק כרטיסי חיוב. לעומת זאת, היחסים בין הסולק לבין הספק ובין הסולק לבין המנפיק לא הוסדרו על ידי המחוקק באופן קונקרטי. על יחסים אלו חלים דיני החוזים הרגילים. בין היתר, עשויים לחול במקרים המתאימים גם דיני החוזים האחידים. השאלה העומדת ביסוד הערעור שבפנינו נוגעת, כפי שיובהר, למערכת היחסים החוזית בין הסולק, במקרה זה המערערת, לבין הספק, המשיבה. נפנה עתה ונתאר ביתר הרחבה את עובדות המקרה.

6.        בסוף חודש אפריל, שנת 2000, התקשר למשיבה אדם שהציג עצמו בשם פרנסואה נברה (להלן - נברה). נברה מסר כי הוא מתקשר מגאנה והציג עצמו כיועץ נסיעות המייצג מספר חברות מחו"ל. נברה אמר, כי הוא מבקש להזמין כרטיסי טיסה עבור עובדים של החברות אותן הוא מייצג ובני משפחותיהם. הוא ציין, כי התשלום עבור כרטיסי הטיסה יתבצע באמצעות חמישה כרטיסי אשראי מסוג "דיינרס" (להלן - כרטיסי האשראי) השייכים למנהלי העבודה של אותם עובדים. נברה הסביר, כי הוא מזמין את כרטיסי הטיסה דרך המשיבה מכיוון שקיבל עליה המלצות ומכיוון שחשבונות הבנק של מזמיני הטיסות מנוהלים מחוץ לגאנה. המשיבה ביקשה מנברה לשלוח לה צילום של שני צידי כרטיסי האשראי וכן ביקשה לקבל "טופס אישור לביצוע עסקאות בכרטיס אשראי" (להלן - טופס האישור) עבור כל אחד מכרטיסים אלה. נברה העביר את המסמכים כנדרש. טופסי האישור שנשלחו כללו את הפרטים המופיעים על גבי כרטיסי האשראי, לרבות חתימות הדומות במראן לחתימות שהתנוססו לפי התצלום על גבי צידם האחורי של הכרטיסים. כן כללו טופסי האישור מספרי דרכון ותאריכי לידה של מי שנחזו להיות מחזיקי הכרטיסים. בטופסי האישור ניתנה למשיבה הרשאה לחייב את כרטיסי האשראי שפרטיהם נזכרו בהם עבור "שירותי נסיעה" ("any travel services"). לא נרשמה בטפסים תקרת חיוב ושמו של נברה לא הוזכר בהם. החל מיום 18.5.00 ועד ליום 22.6.00 הזמין נברה מהמשיבה כרטיסי טיסה ליעדים שונים בעולם. סך הכול בוצעו 46 עסקאות בסכום כולל של כ-280,000 דולר. אף אחד מיעדי הטיסה לא היה קשור לישראל. טרם ביצוע כל אחת מהעסקאות פנתה המשיבה למערערת וביקשה אישור לביצוע העסקה, וזאת באמצעות פנייה טלפונית או באמצעות הקלדת פרטי העסקה במכשיר האלקטרוני המיועד לכך. המערערת אישרה את כל העסקאות. לטענת המשיבה, כרטיסי הטיסה אותם הזמינה המתינו לנוסעים בשדה התעופה. בעדותה אמרה הבעלים של המשיבה, כי למיטב הבנתה נעשה שימוש בפועל בכרטיסי טיסה אלו, שכן היא לא קיבלה הודעה סותרת מחברת התעופה ממנה הוזמנו.

7.        ביום 28.6.00 התקבל אצל המערערת שדר פקס מאת מרכז דיינרס בקולורדו ארצות הברית (להלן - מרכז דיינרס), אשר הנפיק את כרטיסי האשראי בהם בוצעו העסקאות עם המשיבה. כותרת שדר הפקס היתה: "SUSPECTED FRAUDULENT MEMBER ESTABLISHMENT REPORT". על פי שדר הפקס, התעורר חשד למעשי הונאה בנוגע לחיובים שבוצעו באמצעות כרטיסי האשראי בבית העסק "תלמה", שהוא שמה הקודם של המשיבה. בסוף המסמך צורפה רשימת העסקאות החשודות. פירוט העסקאות ברשימה, לרבות סכומן הכולל, אינו תואם במדויק לעסקאות שבוצעו אצל המשיבה. כמו כן, ברשימה מפורטות גם עסקאות אשר לא נעשו כלל אצל המשיבה. המערערת התייחסה לפקס שקיבלה כהודעה ראשונית על התכחשות לעסקאות. לאחר בירור טלפוני ראשוני עם המשיבה עצרה המערערת את הזיכויים עבור העסקאות שבוצעו בכרטיסי האשראי החשודים ובהמשך אף גבתה מהמשיבה בחיוב חוזר כספים שזוכתה בהם. יוער, כי בשלב מסוים השיבה המערערת למשיבה חלק מהסכום, וזאת במסגרת הסכמה דיונית שגובשה בגדר הליכי התביעה שהגישה המשיבה נגד המערערת. כיום מעכבת אצלה המערערת סך של 189,387 דולר מתוך הסכום השנוי במחלוקת, העומד על כ-280,000 דולר.

8.        לאחר שהתריעה המערערת בפני המשיבה על החשד להונאה העבירה המשיבה למערערת את המסמכים שנשלחו אליה עובר לביצוע העסקאות וכן פנתה טלפונית לנברה. נברה טען, כי החשדות אינם נכונים וכי הוא יטפל בנושא מול דיינרס. למחרת היום העביר נברה למשיבה שדר פקס הנושא את הכותרת "LETTER OF AUTHORIZATION", הנחזה כחתום על ידי אדם בשם טוני ברנסון. במסמך הופיעה הרשאה למשיבה לחייב את כרטיסי האשראי של חמשת האנשים, אשר פרטיהם נמסרו למשיבה קודם לכן, וזאת למטרת רכישתם של "שירותי נסיעה" ("travel services"). שמו של נברה לא צוין אף במסמך זה. יוער, כי לדברי הבעלים של המשיבה התעוררו בעבר בעיות עם עסקאות שבוצעו על ידי נברה באמצעות כרטיס אשראי אחר, אולם בסופו של דבר העניין יושב והתשלום עבורן התקבל. לפיכך הניחה היא, כי גם הפעם מדובר באי הבנה אשר תבוא על פתרונה. המערערת לא השתכנעה וביום 5.7.00 שלחה למשיבה מכתב בו הודיעה כי לא תכבד את העסקאות. במכתב ציינה המערערת כי מדובר בעסקאות במסמך חסר וכי מהודעה בכתב שנתקבלה ממרכז דיינרס בארצות הברית עולה שהלקוחות מתכחשים להן. על פי הסכם הסליקה, כתבה המערערת, הספק נושא בסיכון למרמה בעסקאות במסמך חסר והסולק זכאי שלא לכבד עסקאות אלו כאשר הלקוח התכחש להן. נוסיף, כי לטענת המערערת היא נאלצה להשיב למנפיק, מרכז דיינרס בארצות הברית, את כל הסכום שגבתה בגין העסקאות לאחר שהלה הודיע שמחזיקי הכרטיסים מתכחשים להן.

9.        במסגרת בירור הפרשה, העבירה המערערת את המסמכים שנמסרו לה על ידי המשיבה למרכז דיינרס. כמו כן, ביקשה המערערת ממרכז דיינרס להעביר אליה הצהרות חתומות של מחזיקי הכרטיסים על התכחשויותיהם לעסקאות. המערערת אף פנתה למרכז דיינרס בגאנה והתעניינה באפשרות לחקור את העניין ובעלותה המשוערת של חקירה זו. ביום 26.10.00 העביר מרכז דיינרס בארצות הברית טפסים שמולאו על ידי מחזיקי הכרטיסים. מדובר בטפסים מודפסים בנוסח אחיד, הנושאים את הכותרת "affidavit", ומכילים חללים ריקים בהם אמור המצהיר למלא את פרטים מסוימים בכתב יד. בתחילת הטופס רשומים בכתב יד במקום המיועד לכך פרטים מזהים של הלקוח וכן פרטי כרטיס האשראי. הטופס מכיל הצהרה של הלקוח כי הכחיש (disputed) עסקאות מסוימות ("certain charges") שכרטיס האשראי שלו חויב בגינן. כמו כן, מצהיר הלקוח כי הכרטיס היה בחזקתו כשנעשו עסקאות אלו, שלא מסר את פרטי הכרטיס לאחר על מנת שייעשה בו שימוש ושלא קיבל כל טובת הנאה כתוצאה מחיוב חשבונו בסכום העסקאות. הטופס אינו מכיל כל פרט לגבי העסקאות המוכחשות, כגון סכום, תאריך וכדומה, ואף לא את שם בית העסק בו הן בוצעו לכאורה. לאחת ההצהרות, זו של לקוח בשם Dr. Ken Kwaku, צורף מכתב המכיל פירוט מסוים בנוגע לעסקאות המוכחשות. מדובר, ככל הנראה, במכתב שהופנה למרכז דיינרס בדרישה לזיכוי בגין עסקאות אחרות. אגב הדברים, מזכיר Dr. Ken Kwaku כי הוא הכחיש עסקאות בסך 38,398.90 דולר שבוצעו עבור המשיבה. יוער, כי סכום זה גבוה במעט מהסכום שמנעה המערערת מהמשיבה בגין עסקאות שבוצעו באמצעות כרטיס אשראי זה, אשר עמד על 36,454 דולר (ראו מכתבה של המערערת למשיבה מיום 5.7.00). מלבד פרטים אלו לא נכללו במכתב נתונים נוספים אודות העסקאות שהוכחשו.

10.      נוכח סירובה של המערערת לזכות את המשיבה עבור העסקאות שנעשו בכרטיסי האשראי, הגישה המשיבה תביעה נגד המערערת. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד הסגן הנשיא ד"ר ג' קלינג) קיבל את תביעת המשיבה במלואה. נקבע, כי על פי האמור בנספח להסכם הסליקה עליו חתמו המערערת והמשיבה רשאית המערערת שלא לכבד עסקה במסמך חסר רק אם הודיע לה מחזיק הכרטיס כי העסקה לא בוצעה על ידו. בית המשפט קבע כי ההודעות שהתקבלו אצל המערערת ממרכז דיינרס בארצות הברית אינן נחשבות להתכחשות לעסקה. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי ההודעה הראשונית שנשלחה ממרכז דיינרס והתריעה על חשד להונאה אינה הודעה מטעם הלקוחות על התכחשות לעסקה. גם ההצהרות מטעם מחזיקי הכרטיסים שנשלחו מאוחר יותר לא ענו, לשיטת בית המשפט, על הדרישה כי הלקוח יתכחש לעסקה. נקבע, כי מדובר בהודעות החסרות פרטים קונקרטיים בנוגע לעסקאות המוכחשות ואשר נראה כי נערכו "בצורה רשלנית המעוררת פליאה". משלא הוכיחה המערערת כי מחזיקי הכרטיסים התכחשו לעסקאות, קבע בית המשפט, מחויבת היא לכבדן. בית המשפט דחה את טענתה של המערערת, כי על פי הנהלים של חברת דיינרס העולמית אין המנפיק חייב להעביר לסולק את הודעות ההתכחשות של הלקוחות בכתב. לשיטת בית המשפט, גם אם אכן כך הוא אין נהלים אלו גלויים בפני המשיבה ואינם מהווים חלק מהסכם הסליקה בינה לבין המערערת.

11.      על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש הערעור שבפנינו. לטענת המערערת, בעסקה במסמך חסר מונח על כתפי הספק הנטל להוכיח כי מחזיק הכרטיס ביצע את העסקה. לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהפך את נטל ההוכחה ודרש ממנה להוכיח כי מחזיקי הכרטיסים התכחשו לעסקה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי היא כן הוכיחה שמחזיקי הכרטיסים הודיעו למנפיק על התכחשותם לעסקה. עוד טוענת המערערת, כי המשיבה הודתה שאת העסקאות היא לא ביצעה מול מחזיקי הכרטיסים אלא מול אדם אחר ובכך הפרה היא את הסכם הסליקה. כמו כן נטען, כי בביצוע העסקאות התנהלה המשיבה ברשלנות רבתי. המשיבה מצידה טוענת כי דין הערעור להידחות, וזאת מטעמיו של בית המשפט המחוזי. יוער, כי בפני בית משפט קמא העלתה המשיבה טענות נוספות, כגון כי הטלת האחריות על הספק במקרה של התכחשות לעסקה במסמך חסר הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד. בית המשפט נמנע מלדון בטענות אלה, לאור קביעתו כי גם על פי הסכם הסליקה דין עמדת המערערת להידחות. בערעור לא חזרה המשיבה על הטענות האמורות. על כן, יתמקד הדיון בטעמים עליהם השתית בית המשפט המחוזי את פסק דינו בלבד.

12.      בין המערערת לבין המשיבה נחתמו שני הסכמים בנוגע לסליקת כרטיסי אשראי. הסכם אחד הוא הסכם הסליקה הרגיל עליו חתם כל בית עסק שהצטרף לתוכנית הסליקה של כרטיסי אשראי דיינרס באמצעות המערערת (להלן - הסכם הסליקה). לפי הסכם זה, אין הספק רשאי לבצע עסקה במסמך חסר, כהגדרתה בסעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב. בנוסף, חתמו המערערת והמשיבה על "נספח הזמנה טלפונית/הזמנה בדואר" (להלן - הנספח). מדובר בנוסח אחיד עליו חתם כל ספק שהותר לו לבצע עסקאות במסמך חסר. בנספח נקבע, כי בכל מקרה של סתירה בין האמור בנספח לבין האמור בהסכם הסליקה יגברו הוראותיו של הנספח. העסקאות נשוא ענייננו הינן עסקאות במסמך חסר ועל כן חלות עליהן הוראותיו של הנספח. במוקד המחלוקת ניצבת פרשנותו של סעיף 10 לנספח, הקובע בזו הלשון:

"המוכר מסכים ומאשר בזאת כי בכל אחד מהמקרים המפורטים מטה, הבנק יסרב לשלם לו את השובר או במקרה שכבר שילם, יחייב הבנק את חשבונו של המוכר באותו סכום על-פי ערכו... מיד לאחר קבלת הודעת המחזיק, וזאת מבלי שהבנק או כ.א.ל. יהיו חייבים להתדיין תחילה עם המחזיק בכרטיס:

א. בכל מקרה שמחזיק בכרטיס יודיע לכ.א.ל. ... כי לא הזמין את השירות או המצרך אשר בגינו נעשה השובר .

..."

על פי הקבוע בנספח, הספק הוא הנושא בסיכון כי עסקה בכרטיס אשראי הנעשית במסמך חסר לא בוצעה על ידי מחזיק הכרטיס. במאמר מוסגר נעיר, כי על פי סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב במקרה בו הלקוח מכחיש עסקה במסמך חסר מחויב המנפיק להשיב לו את סכום החיוב בתוך 15 ימים מיום שניתנה הודעת ההתכחשות (התקופה שונתה לעשרה ימי עסקים לאחר המועד הרלוונטי להליך דנא - ס"ח 2176, 6.8.08, עמ' 814). כלומר, ביחסים שבין המנפיק לבין הלקוח רובץ הסיכון בגין מרמה בביצוע עסקה במסמך חסר על כתפי המנפיק. ההסדר החוזי הקבוע בנספח בא לקבוע כי ביחסים שבין הסולק לבין הספק יישא הספק בסיכון האמור. יוער, כי הנספח חל גם על מקרה בו נעשתה עסקה ב"כרטיס תייר", היינו כרטיס שהונפק בחו"ל. בשלב זה אין חולק בפנינו, כי עצם הקצאת הסיכונים באופן המטיל את הסיכון למרמה בעסקאות במסמך חסר על הספק הינה כדין ואינה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד (לעניין זה ראו, רע"א 8501/04 ישדר המרהט חיפה בע"מ נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (לא פורסם, 11.8.05)). מוקד המחלוקת הינו השאלה האם התקיימו התנאים בהם לפי ההסכמה החוזית רשאית המערערת להימנע מלכבד עסקה במסמך חסר. על פי סעיף 10 לנספח, שצוטט לעיל, קמה למערערת הזכות שלא לכבד את העסקה "בכל מקרה שמחזיק בכרטיס יודיע לכ.א.ל [המערערת - א'ג']" כי הוא מתכחש לעסקה. לטענת המשיבה, במקרה דנא לא הודיעו מחזיקי הכרטיסים למערערת על התכחשותם לעסקאות ועל כן לא הייתה זו רשאית שלא לכבדן. המערערת טוענת, לעומת זאת, כי די בכך שהיא קיבלה מהמנפיק הודעה ממנה עולה שמחזיקי הכרטיסים התכחשו לעסקאות.

13.    הנספח שנחתם בין המערערת לבין המשיבה הינו חוזה הקובע את חלוקת הסיכונים בין הסולק לבין הספק. עיקר הסיכון למרמה בעסקאות במסמך חסר, כפי שראינו, רובץ לפתחו של הספק. אם יתברר כי מחזיק הכרטיס לא ביצע את העסקה ייאלץ הספק, ולא הסולק, לספוג את ההפסד. יתרה מזו, הסולק אינו נדרש להוכיח כי העסקה לא בוצעה על ידי מחזיק הכרטיס. מבחינתו, לכאורה די בכך שהלקוח התכחש לעסקה על מנת שהוא יהיה זכאי להימנע מלכבדה. במאמר מוסגר אציין, כי עשויה להתעורר שאלה האם כאשר טוען הספק נגד הודעת ההתכחשות ומציג אסמכתה לכך שהעסקה בוצעה על ידי הלקוח חלה על הסולק חובה לערוך בירורים בנושא או שמא מרגע שניתנה הודעת התכחשות רשאי הוא לנער את חוצנו מהעניין. בשאלה זו אין צורך להכריע. ברי, מכל מקום, כי על הסולק לא מוטל להוכיח את נכונות התכחשותו של מחזיק הכרטיס לעסקה. עם זאת, על פי הנספח תנאי לאי כיבוד העסקה על ידי הסולק הוא שמחזיק הכרטיס יודיע לו על התכחשותו לה. פרשנות לשונית דווקנית של תניה זו עשויה להוביל למסקנה כי נדרש שהודעת ההתכחשות של מחזיק הכרטיס תהיה ממוענת למערערת, גם כאשר מדובר בכרטיסים שלא הונפקו על ידה. תוצאה כזו מעוררת קושי, שכן למערערת, כסולק, אין כל מידע לגבי כרטיסים שלא היא הנפיקה. מוכן אני להניח, בלא להכריע בדבר, כי אין צורך שהודעת ההתכחשות תופנה דווקא למערערת. די בכך שההודעה הגיעה למנפיק כרטיס האשראי ובלבד שהמנפיק העביר את ההודעה למערערת או לפחות דיווח לה על ההתכחשות. עם זאת, לא ניתן להסתפק בדיווח כללי של המנפיק כי מחזיק הכרטיס התכחש לעסקאות מסוימות. למצער נדרשת ההודעה לכלול התייחסות לנתונים הבסיסיים של העסקאות המוכחשות: סכום החיוב, מועד ביצוע העסקה, בית העסק שלזכותו נרשם החיוב, מהות ההכחשה (מלאה או חלקית) וכדומה. כל עוד לא התקבלה אצל המערערת הודעת התכחשות המכילה פירוט מינימלי, אין היא רשאית, לפי הנספח, להימנע מכיבוד העסקה.