נביל נ' מלאכ ואח'

פסק דין

המחלוקת שנפלה בין הצדדים, הינה באשר לאירוע אשר תואר בכתב התביעה, וזה בקצרה עיקרו:

ביום 9.9.06 עת עזר התובע לנתבע בביצוע עבודות במרפסת הדירה ותוך כדי עמידה על סולם האלומיניום נשען על קיר, איבד שיווי משקלו ונפל מהסולם.

במקום בו עמד הסולם הייתה פסולת בניין ולכלוך. דבר שמנע מהסולם לעמוד יציב.

כתוצאה מהנפילה, נחבל התובע בברך רגל שמאל.

אין מחלוקת באשר לנכות כי לתובע נגרמו 5% והמחלוקת בעיקרה הינה באשר לשאלת החבות אשר מרכזה ניסוב סביב שאלת האמון אשר בית המשפט אמור ליתן לגרסת התובע כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי טענותיו ובחקירה שנערכה בבית המשפט, הן של התובע עצמו והן של קרוב משפחתו, מר מלאכ פואד (שהינו גם נתבע מס' 1 ) שעדותו ניתנה על פי הוראה של בית המשפט שעה שנכח באולם ביום הדיון.

אומר כי לו הייתי משתכנע כי הדברים אשר נאמרו על ידי התובע דברי אמת הם, ועומדים גם במבחן ההיגיון, סבורני כי מלאכתי לא היתה קשה, שכן, כאוחז במקרקעין חייב הנתבע מס' 1 בזהירות מושגית ובוודאי באשר לתיאור כפי שתואר על ידי התובע, סביר גם כי היתה נקבעת זהירות קונקרטית וכל זאת אילו...

המסגרת הנורמטיבית:

נפילה מסולם ללא מפגע נראה לעין אינה מקימה אחריות כשלעצמה. על התובע להצביע על נסיבות חיצוניות שיביאו למסקנה כי קמה לנתבעת רשלנות מאחר ונעשה שימוש בסולם שאינו תקין; כי הסולם הוצב במקום מסוכן; כי השימוש בסולם לא התאים לטיב העבודה שהוטלה על התובע (השוו פסק-דיני בת.א. (י-ם) 6801/04 ג'ומעה עיד נ' מוסך ק.ש. גבעת שאול, מיום 26.11.06); כי מדובר בסולם גבוה במיוחד או במקרים בהם השימוש בסולם היה תדיר באופן שהצריך הדרכה מיוחדת (ע"א (י-ם) 2522/01 שלם נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, מיום 7.4.02); ולעיתים - כי מאופן ביצוע העליה או הירידה על הסולם ניכר שלא ניתנה הדרכה מיוחדת שהוצרכה בנסיבות העניין (ע"א 3600/90 ביטון נ' פי גלילות, מיום 28.7.1984); וכיוצא באלה מקרים בהם אין המדובר בעלייה סתמית על סולם. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בעליה סתמית חד-פעמית על סולם, לגובה לא ידוע, ונפילה ממנו.

מאחר ובמקרה דנא לא עלה בידי התובע להוכיח מה היו הנסיבות שהביאו לנפילה, ולבסס עובדות שיש בהן כדי להטיל אחריות, הרי שיש לקבוע כי לא עלה בידו להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי נפל פגם במעשי הנתבעת, וכי לא מדובר בנפילה סתמית שאינה מטילה חבות. משכך הם פני הדברים אין אלא לקבוע כי דין התובענה להידחות.

ניתוח עדות התובע:

משבית משפט זה מסתמך על עדויות לשם קביעת עמדתו במסגרת פסק דין, עושה הוא זאת בזהירות רבה מאוד, שכן, הקביעות נעשות שעה שבית המשפט לא היה במקום, ואין בידיו בד"כ אינדיקציה חיצונית אשר יכולה לאושש את הטענות של התובע בד"כ בדבר פגמים או טענות אשר יכולות להוכיח את האחריות הקונקרטית.

ב"כ הנתבעת הרחיב בסיכומיו באשר למהימנות של גירסת התובע. ואילו הנתבעת לקחה את הדברים כמובנים מאליהם תוך כדי הטלת דופי בנסיון של חברת הביטוח להציג את גרסתה כגרסה אשר יש בה כדי להטעות את בית המשפט.

מובן הוא כי הנטל באשר להוכחת העובדות השנויות במחלוקת נתון בד"כ ובמקרה דנן, בוודאי, על התובע אשר טוען כי האירוע ארע כפי גרסתו אשר באה לידי ביטוי במסגרת כתב התביעה.

אין חולק כי בין התובע ובין הנתבע מס' 1 לא היו קיימים יחסים של עובד מעביד, אלא יחסי קרבת משפחה זה ותו לא.

מציין בצדק ב"כ הנתבעת כי על פי סעיף 54 לפקודת הראיות היה על התובע לזמן את הנתבע מס' 1 להשמיע את גרסתו בפני בית המשפט. ורק לאחר שסיים את עדותו הסתבר, כפי שעולה מהפרוטוקול, כי הנתבע לא הוזמן כלל ועיקר על ידי התובע למתן עדות. ואת העדות של התובע שהה באולם בית המשפט, רק לאחר שהתובע סיים להעיד ביקש לקרוא לנתבע למתן עדות, כאשר במהלך חקירתו של הנתבע התברר כי התובע עוד לפני תחילת דיון ההוכחות פנה אל הנתבע מחוץ לאולם בית המשפט ומסר לו כי יתבקש להעיד למסור את גרסתו לאירוע התאונה.

במקרה זה נראה לי כי תחולת סעיף 54 אינה מאפשרת לבית המשפט במקרה דנן, ובנסיבות אשר תוארו והניסיון לתרץ אותו כסכסוך משום לסטות מהוראות הפקודה ובמיוחד מהוראותיו של סעיף 54.

בכך יש גם להוסיף כי עד זה בוודאי שהיה העד הרלוונטי אשר זומן ולפיכך, הדבר פוגע באמינות גרסתו ואין צורך בהרחבה יתרה, די בפסק הדין אשר צויין במסגרת סיכומי הנתבע ע"א 548/78 שרון נ' לוי פ"ד לה (1) 736 , 760.

מסכת הפגמים בעדות של התובע, ובכלל הבאת ראיותיו, באה גם לידי ביטוי בעובדה כי לפני בית המשפט לא הוצג המצג הנכון כי התובע והנתבע הינם קרובי משפחה, ורק לאחר "אילוץ" ציין כי הינו אח של אשת הנתבע מס' 1. ובהמשך הסתבר כי המצב האמיתי הוא שהנתבע הינו בעלה של אחות של התובע, ולא אח של אשתו . דבר אשר יש בו לעורר תהיות, לגבי האמון של להפיק מהאמירה אשר צריכה להיות ברורה ונקייה מכל ספק.

עוד נדבך באשר לרמת האמון, הינו עצם ההסתרה שבאה לידי ביטוי בגילוי עברו הרפואי של התובע אשר מסתבר כי קיימת לו נכות של 40% ואי כושר עבודה בשיעור 75% אשר נקבעו על ידי המל"ל.