נאשם מיוצג שלא העלה את סוגיית החפיפה של העונשים ירצה אותם במצטבר

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        זו בקשת רשות ערעור מטעם המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט דוד רוזן) מיום 22.5.08.

2.        המשיב הורשע ביום 17.4.05, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בשתי עבירות של התפרצות לבית מגורים, שתי עבירות של העלבת עובד ציבור, שלוש עבירות של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, שתי עבירות של תקיפת שוטר, ובעבירות של ניסיון התפרצות, החזקת כלי פריצה, היזק לרכוש והפרת הוראה חוקית. בעקבות הרשעותיו, נגזר עליו עונש מאסר של שישה חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות (ת"פ 1988/04; להלן: ההליך הראשון). על המשיב היה להתייצב לתחילת ריצוי עבודות השירות ביום 5.7.05, אך הוא לא התייצב לביצוע העבודות במועד האמור.

3.        ביום 3.4.06 הורשע המשיב על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. נגזרו עליו, בין היתר, 15 חודשי מאסר בפועל (ת"פ 1774/05; להלן: ההליך השני).

4.        ביום 5.6.06 שלח הממונה על עבודות שירות הודעה למשיב לפיה, בעקבות הרשעתו בהליך השני, ומכוח סעיף 51י לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הופסקו עבודות השירות שלו הפסקה שיפוטית. כן צוין בהודעה, כי בהתאם לאותה הוראת חוק, יתרת מאסרו של המשיב תרוצה במצטבר לעונש המאסר של 15 חודשים בפועל שנגזר עליו בהליך השני.

5.        ביום 19.6.06 הורשע המשיב, אף זאת על פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירות אלימות נוספות, ונגזרו עליו 50 חודשי מאסר בפועל, וזאת במצטבר לעונש המאסר שכבר החל לרצות (תפ"ח 1148/05). ביום 10.5.07 קבע בית המשפט העליון בערעור על פסק הדין שניתן בהליך זה כי עונש המאסר שירצה המשיב יעמוד על 44 חודשים (ע"פ 7077/06; להלן: ההליך השלישי).

6.        ביום 30.10.07 פנה המשיב לבית המשפט קמא בעתירה להחיל עליו את סעיף 45(ב) לחוק העונשין, באופן שתקופת מאסרו בגין הרשעתו בהליך הראשון תהיה בחופף לעונשי המאסר שנגזרו עליו בהליכים הפליליים הנוספים. כן טען, כי לא התקבלה החלטה שיפוטית להפסיק את עבודות השירות שהוטלו עליו, וכי הלכה למעשה, הוא לא היה במעמד של "עובד שירות" לצורך תחולת סעיף 51י לחוק העונשין, מאחר שטרם החל לרצות בפועל את עבודות השירות. מכאן עולה, לטענתו, כי צריך לחול עליו הכלל הרגיל של חפיפת עונשי מאסר, על פי סעיף 45(ב) לחוק העונשין, ולא הכלל המיוחד הקבוע בסעיף 51י(א)(1) לחוק, החל לעניין הפסקת עבודות שירות והמדבר בהצטברות עונשי מאסר.

7.        בית המשפט קמא קיבל את העתירה, וקבע בפסק דינו, כי המשיב ירצה את עונש המאסר בגין הרשעתו בהליך הראשון (שישה חודשי מאסר בעבודות שירות) בחופף לתקופת המאסר אותה כבר החל לרצות בגין ההליך השני. הוא ציין, כי על עניין זה חל סעיף 45 לחוק העונשין, ולא סעיף 51י לחוק כפי שנטען. לדבריו, מכוח סעיף 45(ב), מי שנידון למאסר ולפני שנשא את כל עונשו חזר ונידון למאסר, ישא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר, אלא אם בית המשפט הורה אחרת. על פי הוראה זו קבע בית המשפט כי עונש המאסר שנגזר על המשיב בהליך הראשון ירוצה בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו בהליך המאוחר יותר.

8.        בבקשת רשות הערעור טוענת המדינה, כי שגה בית המשפט קמא כאשר הורה על חפיפת העונשים כאמור, מאחר שהדין החל על עניין זה קבוע בסעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, והכלל שנקבע בו הוא "כלל ההצטברות" ולא "כלל החפיפה" של העונשים.

           לטענתה, בהוראת חוק זו נקבע במפורש, כי משהורשע "עובד שירות" בעבירה אחרת ונגזר עליו עונש מאסר, תופסק עבודת השירות בהפסקה שיפוטית, ועובד השירות ישא את יתרת מאסרו במצטבר לעונש המאסר בגין העבירה האחרת בה הורשע, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. לדברי המדינה, זהו העיקרון העונשי החל במקרה המיוחד של הפסקת עבודות שירות, ובנסיבות אלה אין חלות לעקרון הכללי בעניין חפיפת עונשי מאסר שנגזרו על נאשם בהליכים פליליים שונים. לגישתה, סוגיה זו מעלה שאלה בעלת אופי משפטי-עקרוני חשוב, המצדיקה מתן רשות ערעור בבית המשפט העליון ודיון בערעור לגופו.

9.        בא-כוח המשיב טען בתשובתו כי, אפשר שהנמקת בית המשפט המחוזי אינה מלאה, אולם, מכל מקום, התוצאה אליה הגיע הינה מוצדקת. בטיעונו, הוא מתח ביקורת על הודעת הממונה על עבודות שירות בטופס "הפסקה שיפוטית" (מ/4), הכולל בפסקה 3 הוראה מנדטורית לפיה בהתאם לסעיף 51י לחוק העונשין, הופסקה עבודת השירות של האסיר, ולפיכך: "עליו לרצות את יתרת עונשו במצטבר לכל עונש אחר". על פי הטענה, בעוד שבהודעת הממונה על הפסקה השיפוטית כלולה הוראה לפיה עקב הפסקת עבודות השירות תרוצה יתרת המאסר במצטבר לעונש האחר שנגזר, הרי שעל פי סעיף 51י לחוק העונשין, ניתן בעניין זה שיקול דעת לבית המשפט שהרשיע את הנאשם בעבירה האחרת להורות כי שתי תקופות המאסר תרוצינה בחופף. לטענת ההגנה, הודעת ההפסקה השיפוטית אינה נותנת ביטוי לשיקול הדעת השיפוטי הנתון לבית המשפט לשקול אפשרות של חפיפת עונשי המאסר, ובמובן זה ההודעה פגומה. עוד טוען הסנגור, כי במקרה של המשיב בענייננו, שאלת ההצטברות או החפיפה של יתרת עונש המאסר בגין הפסקת עבודות השירות עם עונש המאסר הנוסף כלל לא הובאה בפני בית המשפט שדן בעבירה האחרת, ולכן לא הופעל כל שיקול דעת בעניין זה. לדבריו, יש לראות בכך פגם, ולהורות להבא כי יהא זה באחריות התביעה להעלות עניין זה לשיקולו של בית המשפט הדן בעבירה הנוספת כל אימת שהשאלה עולה עקב הפסקה שיפוטית של עבודות השירות.

           לגוף העניין, טוען בא-כוח המשיב כי היה מקום בעניינו לחפוף את ששת חודשי המאסר בגין עבודות השירות שהופסקו למאסר הנוסף שנגזר עליו בהליך השני, שכן העבירה בגין אותו הליך בוצעה קודם להטלת עבודות השירות. כן נטען, כי המשיב הינו אסיר חיובי, יוצא לחופשות ומשתף פעולה בתכנית שיקום.

10.      המדינה חולקת על טענת הסנגוריה לפיה התביעה היא הנושאת בנטל להעלות בפני בית המשפט את שאלת חפיפת העונשים או הצטברותם בדונו בעבירה האחרת, וכאשר הדבר כרוך בהפסקת עבודות השירות ובריצוי יתרת המאסר שנותרה לאחר ההפסקה. לטענתה, הנאשם מוחזק כמי שמודע להוראת החוק לפיה הטלת עונש מאסר בעבירה האחרת מביאה באופן מיידי להפסקת עבודות השירות מיום מתן גזר הדין בעבירה האחרת, וכי עונשי המאסר במקרה זה הם מצטברים. אם מבקש הנאשם להחיל את החריג לכלל זה, עליו הנטל לבקש את הדבר מבית המשפט הדן בעבירה האחרת. כן נטען, כי הודעת הממונה על עבודות שירות בעניין הפסקה שיפוטית של העבודות נשלחת לנאשם לאחר מתן גזר הדין בעבירה האחרת, והיא משקפת את הדין בדבר הצטברות העונשים כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת. קביעה כזו תתכן רק מקום שהנאשם מעלה מיוזמתו את סוגיית החפיפה להכרעת בית המשפט.

           לעצם העניין, טוענת המדינה כי אין הצדקה בנסיבות המקרה שלפנינו לחפיפת יתרת עונש המאסר שהוטל על המשיב בגין ההליך הראשון עם עונש המאסר הנוסף בגין ההליך השני, וזאת לאור ההרשעות הנוספות שהמשיב הורשע בהן לאחר גזר הדין נשוא ענייננו.

הכרעה

11.      לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ניתנת רשות ערעור, והערעור ידון לגופו בשל ההיבט המשפטי-עקרוני הכרוך בו.

12.      לגופו של הערעור, יש לקבל את עמדת המדינה ולהורות על הצטברות עונש המאסר בפועל שעל המשיב לרצות לאחר הפקעת עבודות השירות שהוטלו עליו עם עונש המאסר של 15 חודשים שנגזר עליו בגין העבירה האחרת בה הורשע בהליך השני.

           אלה הטעמים:

13.      חוק העונשין מתייחס לסוגיית החפיפה או ההצטברות של עונשי מאסר המוטלים על נאשם בהליכים שיפוטיים שונים בשני הקשרים: ההוראה הכללית בעניין זה החלה על מערכת הענישה דרך כלל, מצויה בסעיף 45(ב) לחוק העונשין, הקובע כדלקמן: