השופט י' דנציגר:
1. הערעור ובקשת רשות הערעור שבפנינו עניינם החלטתו של כבוד הרשם ש. ברוך מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לקבל את הבקשה של המשיבה למתן פסק-דין בהעדר הגנה בתביעה שאותה הגישה נגד המערערת (להלן: ההחלטה למתן פסק-דין) והפסיקתא אותה נתן בעקבות החלטה זו (לשם הנוחות תקרא הפסיקתא להלן: פסק הדין).
בעוד הערעור מופנה ישירות כנגד ההחלטה למתן פסק-דין וכנגד פסק-הדין, הרי שבקשת רשות הערעור מופנית כנגד פסק-דינה של כבוד השופטת ש. דותן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו נדחה ערעור אותו הגישה המערערת על החלטתו של הרשם ברוך לדחות את בקשת המערערת לביטול פסק-הדין.
ההליכים בבית המשפט המחוזי
2. ביום 18.9.03 הוגשה על ידי המשיבה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת (להלן: המערערת או משרד הבינוי והשיכון). התביעה הומצאה ביום זה למשרדי פרקליטות מחוז תל-אביב. עניינה של התביעה חובתו, הנטענת, של משרד הבינוי והשיכון לשלם למשיבה ריבית, אשר נצברה בתקופה שבין מועד הגשת חשבונות המשיבה בגין עבודות סלילה ופיתוח שביצעה, בהתאם להסכם בין הצדדים, בשלושה פרויקטים במודיעין, לבין מועד התשלום בפועל בגין חשבונות אלו.
ביום 29.9.03 החלו עיצומים במשרדי הממשלה, לרבות במזכירות בתי המשפט. לטענת המערערת, עיצומים אלו נמשכו עד לתאריך 5.1.04. ביום 25.2.04, ומשלא הוגשה על ידי המערערת בקשה למתן רשות להגן, הגישה המשיבה בקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה (בש"א 5577/04, להלן: הבקשה למתן פסק-דין). בהחלטתו מיום 1.3.04 קבע כבוד הרשם ע. אזר ז"ל, כי "היות שהתביעה נמסרה בעת העיצומים יתכן שנפלה תקלה ונדרשת תשובה לבקשה זו תוך 5 ימי עבודה" (להלן: החלטת הרשם אזר ז"ל). ביום 11.3.04 הוגשה על ידי המערערת תגובה לבקשה למתן פסק-דין, בה ביקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן. יצויין, כי לבקשה זו לא צורף תצהיר. על אף שבבקשה להארכת מועד לא התקבלה כל החלטה, הגישה המערערת בקשה למתן רשות להגן ביום 19.5.04. משהתברר כי התיק אבד הגישה המשיבה, ביום 2.6.05, בקשה לשחזור כתבי בי דין. ביום 14.6.05 קיבל הרשם ברוך את הבקשה לשחזור כתבי בי דין, ועוד באותו יום קיבל את בקשת המשיבה למתן פסק-דין, בעקבות בקשה נוספת של המשיבה מיום 18.5.05 למתן החלטה בבקשה זו. הרשם ברוך ציין בהחלטה למתן פסק-דין כי:
"התובענה הומצאה למשיבה כדין, באמצעות הפרקליטות ולא התבקשה רשות להתגונן במועד... כב' השופט אזר ז"ל, שסבר שיתכן ונפלה תקלה, הורה למדינה להגיב לבקשה בתוך 5 ימים והיא לא עשתה כן. רק בחלוף פרק זמן נוסף הגישה תגובה, שהייתה למעשה בקשה להארכת מועד, שלא נתמכה בתצהיר... המועד הקובע, קו פרשת המים אם תרצו, הוא המועד בו התבקש פסק הדין. במועד הגשת הבקשה לפסק דין, חלף עבר לו זה מכבר המועד להגשת בקשת רשות להתגונן וזאת לא הוגשה. הבקשה להארכת מועד כאמור לא הוגשה כדין, לא נתמכה בתצהיר ודינה דחיה"
3. באותו יום חתם הרשם גם על הפסיקתא, בה חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 2,627,782 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה. כמו כן חויבה המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 33,023 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 40,310 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית מיום מתן הפסיקתא ועד התשלום המלא בפועל.
ביום 11.7.05 הגישה המערערת בקשה לביטול פסק-הדין (בש"א 15614/05, להלן: הבקשה לביטול פסק-הדין). ביום 20.12.05 החליט הרשם ברוך לדחות את הבקשה לביטול פסק-הדין. בנימוקיו, ציין כי המערערת אחראית לשורה של תקלות דיוניות וכי גם בבקשה לביטול פסק-הדין לא צירפה המערערת תצהיר בכל הנוגע לטענות ההגנה (אלא הפנתה לתצהיר שניתן במסגרת בקשת הרשות להגן). כמו כן התייחס הרשם ברוך לטענת ההגנה של המערערת, לפיה תנאי לתשלום סכומים מסוימים הינו המצאת תעודות השלמה, ומכיוון שאלו לא הומצאו במועדים שבהם טוענת המשיבה כי הועברו חשבונות התשלום על ידה, הרי שהמערערת לא הייתה אמורה לשלם למשיבה במועדים אלו ולפיכך לא נצברה לחובתה כל ריבית החל מאותם מועדים. הרשם ברוך קבע כי טענה זו מנוגדת להוראה חוזית כתובה ואין לה עיגון בהסכמים בין הצדדים. כמו כן דחה הרשם ברוך את טענותיה של המערערת בנוגע לכך שמסמכי העדר תביעות אשר נחתמו בין הצדדים אינם מאפשרים למשיבה לתבוע את הכספים שהיא דורשת בתביעתה. הרשם ברוך קבע כי אף טענות אלה נוגדות את לשון הכתוב.
4. ביום 9.2.06 הגישה המערערת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על החלטת הרשם בבקשה לביטול פסק-הדין (ע"א 1333/06, להלן: הערעור בבית המשפט המחוזי). נציין כבר כעת, כי מרבית הטענות, העובדתיות והמשפטיות, שהעלתה המערערת בערעור בבית המשפט המחוזי הינן אותן טענות אותן העלתה גם בערעור ובבקשת רשות הערעור שבפנינו. ביום 26.9.06 דחתה השופטת דותן את הערעור הנ"ל. השופטת דותן מנתה את מחדליה של המערערת בטיפול בתביעה, ובין היתר ציינה כי אף עיקרי הטיעון שהגישה המערערת בערעור בבית המשפט המחוזי הוגשו באיחור, לא לפני שהמשיבה נאלצה להגיש בקשה למחיקת הערעור, ובעקבות החלטה מיום 10.5.06 המורה למערערת להגיב לבקשה לא יאוחר מיום 15.5.06. עוד קבעה השופטת דותן כי:
"קבלת הגישה (אותה הציעה המערערת - י.ד.), לפיה עצם הימצאותה של בקשת הרשות להגן בתיק, למרות הנסיבות המתוארות לעיל, מונעת מתן פסק הדין בהעדר הגנה, משמעותה המעשית היא ויתור על יישומן של התקנות הקובעות מועדים להגשת הליכים תוך מתן יתרון לבעל הדין הכופה את עמדתו על בית המשפט והצד שכנגד"
השופטת דותן ציינה גם כי משקלם המצטבר של המחדלים מחייב הצגת טענות הגנה מוצדקות. ואולם, על אף כי ברור שגם לשיטתה של המערערת, החשבונות שהגישה לה המשיבה שולמו באיחור של חודשים, לא טרחה היא לציין מהו שיעור הריבית שעליה לשלם לגרסתה. לפיכך, קבעה השופטת דותן, כי גם בהנחה שבית המשפט היה מקבל את טענותיה העובדתיות, סיכוייה של המערערת לא היו מן המשופרים, והוסיפה:
"...עולה, כי דחיית התשלומים השיטתית כמו גם העיכוב הבלתי סביר בהגשת הבקשה, משלימים זה את זה ומהווים חלק מדפוס התנהגות פסול"
מחדליה הנטענים של המערערת, וטיעוניה
5. למען הנוחות, אפרט את המחדלים המיוחסים למערערת ואת טיעוניה בנוגע אליהם:
א. המערערת לא הגיבה לתביעה שהוגשה כנגדה בסדר דין מקוצר ביום 18.9.03 והומצאה לה באותו יום ולא הגישה בקשת רשות להגן בתוך 30 ימים, ועל כן בהתאם לתקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) בצירוף עם תקנה 97 לתקנות, זכאית המשיבה לקבל פסק-דין בהעדר כתב הגנה. רק ביום 11.3.04 הוגשה לבית המשפט התייחסות ראשונה של המערערת לתביעה, כאשר הגיבה לבקשת המשיבה למתן פסק-דין בהעדר הגנה ואף ביקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן. המערערת טוענת כי הסיבה לעיכוב הרב היא, בראש ובראשונה, העיצומים שפרצו במשרדי הממשלה. לטענתה, פנתה הפרקליטות פעמיים למשרד הבינוי והשיכון בבקשה כי יגיב לטענות שהועלו בתביעה. יצויין כי הפניה הראשונה בוצעה ביום 23.9.03 (עוד לפני תחילת העיצומים), אך רק ביום 3.3.04 התקבלה בפרקליטות תגובה ראשונית של המשרד.
ב. תגובתה של המערערת לבקשה למתן פסק-דין מיום 11.3.04, בה ביקשה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להגן, הוגשה בהמשך להחלטת הרשם אזר ז"ל מיום 1.3.04, בה נקבע כי עליה להשיב על הבקשה למתן פסק-דין תוך חמישה ימי עבודה. החלטה זו הומצאה למבקשת ביום 3.3.04. כלומר, המערערת הגישה גם את תגובתה להחלטתו של הרשם אזר ז"ל באיחור של כ-3 ימים. בנושא זה טוענת המערערת כי רק ביום 9.3.04 המציאה לה המשיבה את הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, על אף שזאת הוגשה לבית המשפט ביום 25.2.04.
ג. לתגובתה של המערערת לבקשה למתן פסק-דין, בה פירטה גם טענות עובדתיות באשר להשלכות העיצומים במשרדי הממשלה על העיכוב בהגשת בקשת רשות להגן, לא צורף תצהיר. המערערת טוענת כי בא כוחה סבר כי אין צורך ליתן תצהיר אודות המובן מאליו - תקופת העיצומים והתקלות שבאו בעקבותיה.
ד. המערערת הגישה בקשת רשות להגן ביום 19.5.04, מבלי שהתקבלה החלטה בבקשה למתן פסק-דין ומבלי שהתקבלה בקשתה להארכת מועד (יצויין כי בבקשתה להארכת מועד ביקשה המערערת כי בקשת הרשות להגן תוגש כ-21 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה למתן פסק-דין). המערערת אינה מנסה להסביר בערעור זה מדוע סבורה הייתה כי רשאית היא להגיש בקשה זו מבלי שבית המשפט נעתר להאריך את המועד לצורך כך. היא מציינת, עם זאת, כי נגרם עיכוב בגביית תצהיר מקבלן משנה של המשרד, אשר עליו התבססה הגנת המערערת, וזו הסיבה לעיכוב הנוסף עד להגשת בקשת רשות להגן ביום 19.5.04.