מתן הפטר לחייבת שחובותיה נוצרו בחוסר תום לב

1. כללי

השאלה הדרושה להכרעה הינה האם יש לתת הפטר לחייבת שמצויה בפשיטת רגל בהינתן שהיא הורשעה בהליכים פליליים ושחלק מחובותיה נוצרו בקשר לאותם הליכים. 

2. רקע

נגד החייבת ש' ח' ניתן ביום 7.2.07 צו לכינוס נכסיה במסגרת הליך פשיטת רגל שיזם נגדה אחד מנושיה. בית המשפט מינה את עו"ד ערן קאופמן כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן: "המנהל המיוחד").

בצו הכינוס הושת על החייבת תשלום חודשי בסך של 250 ₪. סכום זה משולם על ידי החייבת במועדו ובמלואו והצטבר בקופת הכינוס סך של כ-23,000 ₪ מהתשלומים החודשיים האמורים. בנוסף לכך הצטברו כספים בקופת הפש"ר ממימוש רכוש של החייבת במאות אלפי שקלים ואלה חולקו כדיבידנד לנושיה.

נגד החייבת הוגשו 5 תביעות חוב בדין רגיל בסך של 3,802,398 ₪. תביעות החוב נבדקו ע"י המנהל המיוחד שאישר סך כולל של 3,108,106 ₪ מכלל סכום תביעות החוב.

בחלוף כתשע שנים מאז מתן צו כינוס הנכסים הוגשה הבקשה למתן הפטר. הבקשה הוגשה על ידי  הכנ"ר וזאת בעקבות פרויקט ביוזמת בית המשפט והכנ"ר להביא לידי סיום תיקי פשיטת רגל שנפתחו בבית משפט זה לפני שנים רבות. ואכן במהלך הפרויקט האמור הסתיימו מספר לא מבוטל של תיקי פשיטת רגל, חלקם בדרך של הפטר או הסדר נושים וחלקם בדרך של ביטול הליך פשיטת הרגל. התיק שלפניי נמנה על תיקי הפרויקט האמור.

מהבקשה להפטר וכן מתסקיר המנהל המיוחד מצטיירת התמונה הבאה:   

החייבת הינה כבת 59, רווקה שמתגוררת עם אימה. טרם היקלעותה לקשיים עבדה החייבת במשך שנים רבות בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). מסתבר שהחייבת נטלה בשנות ה-90 של המאה הקודמת שלא כדין כספים מנושיה: מרמ' י' (להלן: "יעקב") וגב' א' מ' ז"ל (להלן: "א' מ' "). בגין אלה הוגשו נגד החייבת כתבי אישום, היא הורשעה ונדונה לעונש מאסר בפועל שאותו ריצתה. לעניין זה אציין שביום 2.2.99 נגזר עונשה של החייבת בתיק הפלילי שהוגש נגדה בבית משפט השלום בתל אביב יפו ביחס לעבירות כלפי הנושה וביום 12.7.07 הורשעה בבית משפט השלום בראשון לציון בגין עבירות שביצעה כלפי הנושה א' מ' . העבירות בוצעו ברובן בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת ובתחילת שנות ה-2000.

הנושה הגיש נגד החייבת תביעה אזרחית שהתקבלה במלואה. בתביעה האמורה נתבע גם אביה של החייבת, מ' ח' מ' ח' ז"ל (להלן: "האב"), בטענה שהוא עשה יד אחת עם החייבת והכספים שנלקחו על ידה שלא כדין, הועברו על ידה לאב. האב הכחיש שקיבל את הכספים מהחייבת ואף טען שהוא עזר לחייבת מכספו. התביעה התבררה בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו ((ת"א) 1941/94). בפסק הדין מיום 10.2.03 דחה בית המשפט את התביעה נגד האב וערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה.