הצדדים התגרשו כדמו"י בתאריך כ' בשבט התשס"ז (8.2.2007). עובר לסידור הגט אישר בית הדין את הסכם הגירושין של הצדדים ונתן לו תוקף פסק דין. בתאריך ט"ו באדר ב' התשע"ד (17.3.2014) התקבלה בבית הדין בקשת הגרוש לביטול פסק הדין.
הסכם הגירושין של הצדדים כלל אחד־עשר סעיפים ונספח בן שלושה סעיפים. בראש ההסכם נכתב כי "הסכם זה הנערך בין הצדדים דלהלן יוגש לבית הדין עד להסכם הגירושין", ובסעיף הראשון להסכם נכתב כי "הצדדים מחויבים לעמוד בהסכם זה עד לדיון ברבנות אשר בסיומו יינתן הגט בהסכמתם המלאה של הצדדים". הבעל התחייב במזונות שלושת ילדיו בסך 4,600 ש"ח לחודש שכללו דמי מזונות בסך 3,600 ש"ח בתוספת 1,000 ש"ח "לעזרה בשכר דירה". נקבעו הסדרי הראייה של האב עם ילדיו, צוין כי "הצדדים מסכימים כי לאב אין אפשרות כניסה לדירת המגורים אשר בה מתגוררים האם והקטינים", הוסכם כי הרכב המשותף יעבור לידי האב ותכולת הבית תעבור לידי "האם והילדים הקטינים", וצוין כי:
"10. בין הצדדים ישנה הסכמה מלאה וכנה לביצוע הליך הגירושים ופירוק המשפחה בהקדם האפשרי וזאת על מנת למנוע עגמת נפש למי מהצדדים ולמנוע פגיעה ברגשות הילדים הקטינים.
- יש לציין כי כבר מספר חודשים שני הצדדים אינם מתגוררים יחד ואינם מנהלים יחסי אישות לרבות ניהול משק בית משותף."
בתחתית העמוד הופיע אימות חתימה שנעשה ע"י עו"ד תובל ביום 27.9.06.
גם בראש הנספח להסכם צוין כי "הצדדים מחויבים לעמוד בנספח להסכם זה עד לדיון ברבנות אשר בסיומו יינתן הגט בהסכמתם המלאה של הצדדים". הבעל התחייב כי עם סידור הגט הוא יעביר ע"ש האישה את זכויותיו בדירת הצדדים, וכי עד להעברת הבעלות הוא ימשיך לשלם את מחצית המשכנתא. והאישה התחייבה כי עם העברת הבית על שמה היא תשחרר מן המשכנתא את הבעל ואת ערבו. בסופו של הנספח הופיע אימות חתימה שגם הוא נערך ע"י עו"ד תובל, הפעם בתאריך כ"ה בטבת התשס"ז (15.1.2007).
בדיון שנערך ביום כ"ה בסיוון התשע"ד (23.6.2014) טענה ב"כ הגרושה כי לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה שכן:
"בבית המשפט בפתח תקוה מתנהלים דיונים מזה שנתיים תביעת הבעל על חיוב האישה במזונות, יש תביעה של הגרוש על ביזיון בית המשפט בפתח תקוה, בנוסף הגיש התובע שלוש בקשות לפתח תקוה בעניין ההסכם ונאמר לו שכל מה שצריך לעשות זה להגיש טענת פרעתי, שמונה שנים הוא לא משלם מזונות, אמרו לו שאם רוצה, עליו להגיש תביעת הפחתת מזונות ואם יימצא מוצדק יפחיתו את המזונות, ויש תביעה בבית המשפט של האישה על אכיפת הסכם, הגיש הגרוש כתב הגנה [...]"
ב"כ הגרוש דחה את טענותיה של ב"כ הגרושה וטען כי:
"ב־2007 מאשרים בני הזוג בבית הדין הסכם פיקטיבי, לטענתנו, כפי שמפורט בכתבי הטענה, יוצאים מבית הדין ממשיכים לגור יחדיו עד נובמבר 2011 ואז עוזבת האישה את הבית והבעל מגדל הילדים לבד ואז הבעל מגיש בשלהי 2012 תביעת מזונות כנגד האישה ואז מגישה האישה בקשה טקטית בהוצל"פ, בין לבין יש דיון במאי 2013 בבית משפט לענייני משפחה, בתיווכה של השופטת גדיש מגיעים להבנות ומוחקים את התביעה ומתחייבים לשאת בהוצאות הילדים והרפואה שווה בשווה כאשר הוסכם על הורות משותפת, לאחר הדיון בבית המשפט פונה הבעל ללשכת הוצל"פ בכפר סבא ומגיש טענת פרעתי והם אומרים לו שהם לא ברי סמכא לדון בעיכוב ההליכים מי שבר סמכא הוא הגורם שאישר את ההסכם וזה בית הדין, יתר על כן, פנה לבית המשפט ובית המשפט הפנה אותו לבית הדין הרבני."
בית הדין סיכם את ההליכים:
"ביום כ' בשבט תשס"ז (8.2.2007) אישר בית הדין הסכם גירושין ונתן לו תוקף, בהסכם נכתב כי האב ישלם מזונות בסך 4,600 ש"ח, ביום כ"ט בתמוז תשע"ב (19.7.2012) אישר בית המשפט בכפר סבא הסכמות הצדדים לפיהם ההוצאות החריגות ישולמו בשווה, ביום כ"ב באייר תשע"ג (2.5.2013) ניתן פסק דין בבית המשפט לסילוק סופי של תביעת המזונות של האבא כנגד האם. לטענת הגרוש היות והבקשה היא לבטל את פסק הדין שניתן בבית הדין המאשר את ההסכם, הרי שהסמכות לכך נתונה לבית הדין שאישר ההסכם". ב"כ הגרושה השיבה כי "המדובר בהסכם (פשרה) גירושין שהגיעו אליו הצדדים בהסכמה בלא סיוע בית הדין, לבקשת הצדדים אישר בית הדין את ההסכם, ממועד האישור ועד היום כל העניינים הקשורים בהסכם זה נדונו בתביעות שונות בבית משפט לענייני משפחה, כפי שנאמר לעיל, עומדת ותלויה כיום תביעה לאכיפת הסכם מ־2007, אילו סבר או סובר האב כי דינו של ההסכם להתבטל ומעבר לטענת השיהוי ממועד האישור ועד בקשת הביטול, רשאי האב להגיש תביעה נגדית לביטולו של ההסכם [...] המזונות שלא משולמים ולא שולמו שקל אחד עד היום, מתנהלים בתיק הוצל"פ וככל שהאב סבור ששילם או שעד מועד זה יש פסק דין שמבטל פסק דין מ2007, יואיל האב להגיש בקשה בטענת פרעתי, מכל הטעמים האלה אין לבית הדין סמכות."
בתום הדיון שנערך ביום ב' בכסלו התשע"ה (24.11.2014), דיון שגם בו עלה נושא הסמכות, נתן בית הדין את החלטתו ולפיה:
"לאחר העיון והדיון בית הדין מחליט כי ענין סמכות בית הדין לדון בעניין הרכוש יוחלט אם יהיה צורך בכך, רק לאחר פסיקת בית הדין בתביעת הגרוש לביטול פסה"ד והסכם הגירושין.
בנושא מזונות העבר בית הדין קובע כי הסברה נותנת שהואיל ותביעת הגרוש היא לביטול פסה"ד והסכם הגירושין, הרי שנושא ביטול המזונות יתייחס לא מיום הגשת הבקשה לביטול פסה"ד והסכם הגירושין, אלא מיום פסק הדין לאישור ההסכם הגירושין. אולם בית הדין מבהיר, גם אם תתקבל התביעה לביטול ההסכם אין בזה כשלעצמו בכדי לפטור את האב כליל ממזונות ילדיו, אלא במקרה שכזה, המזונות בהם יחויב האב יהיו מזונות מכוח פסיקה של צרכי הילדים ולא מזונות שנקבעו מכוח ההסכם."
בדיון שנערך ביום כ"ב בשבט התשע"ה (11.2.2015) נחקר הגרוש ע"י ב"כ הגרושה, וב"כ הגרושה ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים התגוררו תחת אותה קורת גג "מפברואר 07 עד ספטמבר 2011", הגרושה עצמה הוסיפה "עד 2011 הוא מימן את כל המשפחה כי גרנו יחד."
בית הדין שאל את ב"כ הגרושה "אם את מודה שהם אחרי הגירושין המשיכו להתגורר יחד עד סוף 2011, אז הוא טוען שכל ההסכם היה פיקטיבי, כי הם גרו יחד". וב"כ הגרושה השיבה "הם גרו באותו בית בנפרד [...] באותה תקופה היא התראתה עם גבר אחר, בתקופה שהם חיו יחד באותו הבית". והגרושה עצמה הוסיפה כי היא הכירה את אותו גבר כארבעה חודשים אחרי הגירושין, לטענתה "אני חייתי בבית לא אתו [=הגרוש], הוא [=הגרוש] לא רצה לעזוב את הבית כל יום היו משטרות". הגרוש הכחיש את הדברים וטען שהאישה לא הכירה איש עד שנת 2011. לטענת הגרוש ההסכם נעשה רק כדי למנוע מאביו להשתלט על דירת הצדדים, לדבריו: "הכול התחיל מעניין הדירה עם אבא שלי, היות ש[פלוני] גר בדירה והביא בת זוג, הוא התחיל לומר שהוא בנה את היחידה מכספו, והוא הביא בת זוג, נלחצנו מכל הסיפור ורצינו לעשות גירושין כדי שהוא לא יוכל לרשום עליה, נלחמתי עם אבא שלי בשביל לעשות שהאישה הזרה הזו לא תיקח את הבית שלנו שאני עובד עליו מגיל 15."
בדיון הבא הופיעה הגב' [ע'], שכנה של הצדדים, אשר העידה שמשנת 2006 ועד 2012 המשפחה התנהלה כ"משפחה נורמטיבית לכל דבר וענין [...] נמצאים בבית יחד הולכים נוסעים וחוזרים". הנ"ל נשאלה היכן הילדים שוהים והשיבה כי "בשנים האחרונות אני רואה שהם עם [פלוני] הם באים עם אופנועים ו'וספות' אני יכולה לומר שהם היו אצלו".