בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לשלם לידיו את דמי התיווך ביחס לעסקת מקרקעין.
לטענת התובע ביום 26.5.2208 חתם התובע על התחייבות לתשלום דמי תיווך ולאחר מכן נסעו הצדדים לראות את הנכס. בהמשך, רכש הנתבע או מי מטעמו את הנכס, אך סירב לשלם את דמי התיווך.
לטענת הנתבע, הודיע לתובע קודם החתימה על ההתחייבות לתשלום דמי התיווך כי הוא מודע לקיומו של נכס בשכונה, אולם נאמר לו כי מדובר בנכס שונה שהינו בטיפולו הבלעדי של התובע, ועל כן הסכים לחתום על ההתחייבות. בדיעבד התברר כי מדובר באותו נכס. בכתב ההגנה נטען כי באותו מועד ביקש התובע מהנתבע כי ככל שייחתם הסכם הנתבע למוכר, ישולם לו סכום כלשהו, אך הנתבע סירב. עוד הוסיף הנתבע וטען כי התובע לא שימש כגורם היעיל להתקשרותם של הצדדים בהסכם.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני אני קובעת כי דיון התביעה להתקבל בחלקה. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו.
בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו 1996 (להלן:" חוק המתווכים"), מותנה תשלום שכרו של מתווך בקיומו של רשיון, חתימה על הזמנת השירות התואמת את הוראות הדין והיותו של המתווך הגורם היעיל להתקשרותם של הצדדים בהסכם.
אין חולק בין הצדדים כי התובע הינו בעל רישיון כדין וכי נחתמה בין הצדדים הזמנת השירותים במסגרתם אף נקבע היקף שכרו של התובע.
השאלה המהותית אפוא הינה האם היווה התובע את הגורם היעיל להתקשרותם של הצדדים בהסכם.
טענתו של הנתבע על פיה הכיר את המקרקעין קודם למועד חתימתו של הזמנת השירותים, אינה סבירה בעיני וזאת ממספר טעמים.
ראשית, ככל שאלו היו פני הדברים, לא היה מקום לחתימתו על ההתחייבות מלכתחילה. זאת ועוד, ככל שטענתו הינה להטעיה באשר לזהות המקרקעין, שהרי תמוהה דרך התנהלותו לאחר אותו מועד כאשר לא שלח לתובע כל הודעה על ביטול הזמנת השירותים או הודעה כי התחייבותו אינה תקפה עקב כך.
הדעת נותנת כי במקום שבו מגלה אדם כי הוטעה בקבלת מידע באופן שזה היה בידיו קודם לכן, יודיע על כך ויבקש לבטל את חתימתו. דבר לא נעשה על ידי הנתבע קודם הצגת הדרישה לתשלום ולאחר שחתם על הסכם המכר.
עוד ובנוסף, הנתבע הודה בחקירתו כי פנייתו לבעל המקרקעין נעשתה באותו יום בו ראה בחברת התובע את המקרקעין. אילו ידע הנתבע קודם לכן על קיומו של המגרש ועל קיומו של השלט עם מספר הטלפון המופיע עליו, יכול היה ליצור קשר עם המוכר, עוד קודם לכן. דווקא סמיכות הזמנים מלמדת על הקשר הברור שבין פעולותיו של התובע לבין מעשיו של הנתבע לצורך ההתקשרות בהסכם המכר.
צירף הנתבע לתיק בית המשפט תצהירו של המוכר. עם זאת לא מצא הנתבע לנכון להביא את המוכר לעדות בבית המשפט. עובדה זו עומדת לחובתו.
אציין עם זאת כי עיון בתצהיר זה מלמד כי המוכר מצא לנכון לשלם לתובע דמי תיווך, גם אם נתן לכך טעם המותיר אחריו סימן שאלה.
העיד התובע, ועדותו לא נסתרה, כי הודיע למוכר על הפנייתו של הנתבע לצורך רכישת המקרקעין, וכן כי הנתבע הבהיר כי הוא מעוניין לנהל משא ומתן ישיר עם המוכר.
מדבריו של הנתבע אכן עלה המשא ומתן נוהל במישרין בין הנתבע לבין המוכר.
נהיר כי היותו של המתווך "תנאי הכרחי" לקיומה של העסקה, אין בה כשלעצמה די, ונדרשת הוכחת היותו של המתווך "גורם יעיל". עם זאת דומה כי בתיק זה הצטמצמה פעילותו של התובע ליצירת הקשר שבין הצדדים
נוכח בקשתו המפורשת של הנתבע.
בע"א ערעור אזרחי 97 / 7247
כוכבה יצחקוב נגד מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ נקבע על ידי בית המשפט העליון, אך לאחרונה, כדלהלן:
"עם זאת, קיום הסכם התיווך נתון ככל הסכם, לחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום
-לב (הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). צד המסכל את מאמציו של המתווך על
-ידי ניצול המידע שנתקבל ממנו לצורך פנייה ישירה לצד האחר לעיסקה תוך עקיפתו של המתווך, מפר את חובת תום
-הלב המוטלת עליו. הוא הדין בכל אותם מקרים שבהם פועל צד מן הצדדים בדרך אחרת על
-מנת להתחמק מתשלום דמי התיווך, למשל על
-ידי העסקת "מתווך קש"".
במקום שבו נוצר הקשר בין המוכר ולבין הקונה, מייד עם הגעת הנתבע לנכס בלווי התובע, ולאחר שהוחתם על מסמך ההזמנה, וכאשר אין חולק כי התובע יצר באותו יום קשר עם המוכר, די באלו כדי הוכחת יצירת הקשר שבין הנתבע לבין המוכר. על אלו יש להוסיף את גרסת התובע שלא נסתרה בדבר מתן המידע בידי הנתבע ביחס למו"מ קודמים שהתנהלו ביחס למקרקעין נשוא הדיון.